לינריה הוא הנמל המרכזי באי סקירוס. אי זה משתייך לקבוצת האיים הספורדים הצפוניים אך מנותק מהם במרחק גדול יחסית והוא למעשה עומד בפני עצמו. הוא גם האי הגדול שבקבוצה הזו. זה לי ביקורי השלישי באי הזה, ולמדתי לאהוב אותו, הוא פשוט מקסים, בחוסר יהירותו וצניעותו וחביבותם של תושביו. מסקנטזורה הוא מרוחק 26 מייל.
יצאתי ב 0730 הרמת עוגן חלקה ונקייה, אין בוץ ולא צריך לשטוף את העוגן, הסיפון והשרשרת. הרוח, מזרח/דרום/מזרח, וזה כמובן ישר על הפנים, אבל חלשה 2 בןפןר בלבד, פחות מ 10 קשר. ים שטוח ואני על ראשי ומנוע ב 1700 סיבובים רץ 5.5 קשר מול הרוח. בהגיעי למעבר הצר והרדוד שבין מפרץ לינריה והאי הלווין שסוגר עליו ממערב - שתיל. ב 1230 אני קשור לרציף הקטן שבנמל בין הדייגים עם עוגן ירכתיים וחרטום לרציף. אחד הדייגים מקבל את חבלי החרטום. גישה חלקה, אני פשוט מגיש לו את החרטום תוך כדי תנועה איטית קדימה עם שיחרור והחזקת חבל העוגן. אבל, מזג האוויר מתחיל להראות סימני קילקול. על פי העננות שמתפתחת. ברציף יש עמדות מים וחשמל עם כרטיסים אלקטרוניים. בעמדה שלידי ברז המים מספק מים לכל דיכפין. הצוענים החונים עם המשאית שלהם בקירבת מקום שבה יש לולי תרנגולות, ברווזים ואווזים דאגו לזה. השוטר המקומי לא מתעסק איתם. אני נהנה מההפקר.
אני צריך דלק. 40 מטר ממני בפינה יש תחנת דלק, אני יגש לשם, אין דיזל אומר לי האיש. זו תופעה מוכרת באיים, לפעמים מחכים שבוע לדלק. המיכלית (אונייה) המחלקת דלק בין האיים לא מגיעה בגלל סערה, קילקול או תקלה כל שהיא. מאחר ואני צופה סערה ברור לי שדלק כאן כבר לא יהיה לי. הצורך לא דחוף, רציתי קצת יותר ספייר. מתי בדיוק תתחיל הסערה לא ברור, על פי המודלים, מחר בלילה עד מחרתיים בבוקר. אני שוקל אם לצאת בבוקר ולהקדים את הסערה וזונח את הרעיון. אני הולך לישון אחרי ביקור בבית הקפה שבפינה ועידכון הבלוג והתעדכנות במזג האוויר. אין שינוי. לפנות בוקר אני מתעורר עקב תנועת הסירה חריקות החבלים הקשורים לרציף, גשם ורוח. מזג האוויר הקדים את המודלים בכ 24 שעות.
עדיין חושך. אני יוצא לשפר את קשירת הסירה. מותח את חבל העוגן ומרחיק את הסירה מהרציף במטר. מוציא חבל אלכסון מהירכתיים לפינת הרציף הרחוקה למנוע את נפילת" הסירה עם הרוח הנושבת אל כיוון הרציף בזווית קלה. הרוח כאן צפונית, צפונית מערבית, משבים של 35 קשר. אין גלים או סוואל שנכנסים למפרצון של הנמל הממוקם בפינה הצפונית מזרחית של המפרץ הגדול. היום מאיר. הדייגים מגיעים, סירותיהם קשורות אל עוגנים מתים היושבים עמוק בקרקע. אין סיכוי שהם יצאו לים, הם מתקנים רשתות. אני מבקש מהספינה הגדולה הסמוכה אלי לקשור חבל מהירכתיים שלי אל חיבור העוגן שלו. אין בעייה, אני מעביר לו חבל ארוך והוא מחזיר את קצהו אלי, כך שאוכל להתיר בלי עזרתו במקרה הצורך.
כעת אני מרגיש בטוח הרוח לא תנתק את עוגן הירכתיים שלי במצב זה.
בתמונות: 1. הכניסה לנמל לינריה. 2. בין הדייגים בנמל לינריה
אני מרגיש כעת בטוח. מה בחוץ אני שואל את הסקיפר של ספינת הדייג, צפון, צפון מזרח 8 הוא אומר. אחרי הצהריים כשאני חוזר מהחורה אני עושה כמה עבודות בסירה, בין השאר פירוק התוף המגולל של חלוץ הגנואה. פירוק הברגים האנכיים שאמורים להחזיק את הלחיים יחדיו, כעת הם מפריעים, סידור החבל המגולל כך שלא יברח מהתוף. בהזדמנות ראשונה צריך יהיה לבדוק כיצד זה עובד ולבדיקה אני צריך רוח קלה קידמית כהה או צד.
אני בודק חזותית את כיוון התעצמותה של הסערה, האם היא מתחזקת או נחלשת. הדרך הפשוטה לבדוק זאת היא לספור את מספר משבי הרוח בפרק זמן נתון ואת עוצמתם. חוק הבוהן אומר שאם מספר המשבים בפרק זמן נתון ועוצמתם בעליה הסערה עוד לא הגיעה לשיאה. אם הם בירידה היא עברה את שיאה. על פי הבדיקה של אחה"צ היא עוד לא הגיעה לשיאה, כלומר ספק אם אפשר יהיה לצאת מחר. את הלילה אני מבלה בקימה כל שעתיים ובדיקת חבלים. למחרת בבוקר עוצמת המשבים קטנה ומרווח הזמן ביניהם גדל. זהוא עברנו את השיא. הסקיפר/דייג על ידי מאשר. אחר הצהריים הדייג יוצא לזרוק רשת. זהוא, למחרת בבוקר אני מתעתד להפליג.
יצאתי ב 0730 הרמת עוגן חלקה ונקייה, אין בוץ ולא צריך לשטוף את העוגן, הסיפון והשרשרת. הרוח, מזרח/דרום/מזרח, וזה כמובן ישר על הפנים, אבל חלשה 2 בןפןר בלבד, פחות מ 10 קשר. ים שטוח ואני על ראשי ומנוע ב 1700 סיבובים רץ 5.5 קשר מול הרוח. בהגיעי למעבר הצר והרדוד שבין מפרץ לינריה והאי הלווין שסוגר עליו ממערב - שתיל. ב 1230 אני קשור לרציף הקטן שבנמל בין הדייגים עם עוגן ירכתיים וחרטום לרציף. אחד הדייגים מקבל את חבלי החרטום. גישה חלקה, אני פשוט מגיש לו את החרטום תוך כדי תנועה איטית קדימה עם שיחרור והחזקת חבל העוגן. אבל, מזג האוויר מתחיל להראות סימני קילקול. על פי העננות שמתפתחת. ברציף יש עמדות מים וחשמל עם כרטיסים אלקטרוניים. בעמדה שלידי ברז המים מספק מים לכל דיכפין. הצוענים החונים עם המשאית שלהם בקירבת מקום שבה יש לולי תרנגולות, ברווזים ואווזים דאגו לזה. השוטר המקומי לא מתעסק איתם. אני נהנה מההפקר.
אני צריך דלק. 40 מטר ממני בפינה יש תחנת דלק, אני יגש לשם, אין דיזל אומר לי האיש. זו תופעה מוכרת באיים, לפעמים מחכים שבוע לדלק. המיכלית (אונייה) המחלקת דלק בין האיים לא מגיעה בגלל סערה, קילקול או תקלה כל שהיא. מאחר ואני צופה סערה ברור לי שדלק כאן כבר לא יהיה לי. הצורך לא דחוף, רציתי קצת יותר ספייר. מתי בדיוק תתחיל הסערה לא ברור, על פי המודלים, מחר בלילה עד מחרתיים בבוקר. אני שוקל אם לצאת בבוקר ולהקדים את הסערה וזונח את הרעיון. אני הולך לישון אחרי ביקור בבית הקפה שבפינה ועידכון הבלוג והתעדכנות במזג האוויר. אין שינוי. לפנות בוקר אני מתעורר עקב תנועת הסירה חריקות החבלים הקשורים לרציף, גשם ורוח. מזג האוויר הקדים את המודלים בכ 24 שעות.
עדיין חושך. אני יוצא לשפר את קשירת הסירה. מותח את חבל העוגן ומרחיק את הסירה מהרציף במטר. מוציא חבל אלכסון מהירכתיים לפינת הרציף הרחוקה למנוע את נפילת" הסירה עם הרוח הנושבת אל כיוון הרציף בזווית קלה. הרוח כאן צפונית, צפונית מערבית, משבים של 35 קשר. אין גלים או סוואל שנכנסים למפרצון של הנמל הממוקם בפינה הצפונית מזרחית של המפרץ הגדול. היום מאיר. הדייגים מגיעים, סירותיהם קשורות אל עוגנים מתים היושבים עמוק בקרקע. אין סיכוי שהם יצאו לים, הם מתקנים רשתות. אני מבקש מהספינה הגדולה הסמוכה אלי לקשור חבל מהירכתיים שלי אל חיבור העוגן שלו. אין בעייה, אני מעביר לו חבל ארוך והוא מחזיר את קצהו אלי, כך שאוכל להתיר בלי עזרתו במקרה הצורך.
אני מרגיש כעת בטוח. מה בחוץ אני שואל את הסקיפר של ספינת הדייג, צפון, צפון מזרח 8 הוא אומר. אחרי הצהריים כשאני חוזר מהחורה אני עושה כמה עבודות בסירה, בין השאר פירוק התוף המגולל של חלוץ הגנואה. פירוק הברגים האנכיים שאמורים להחזיק את הלחיים יחדיו, כעת הם מפריעים, סידור החבל המגולל כך שלא יברח מהתוף. בהזדמנות ראשונה צריך יהיה לבדוק כיצד זה עובד ולבדיקה אני צריך רוח קלה קידמית כהה או צד.
אני בודק חזותית את כיוון התעצמותה של הסערה, האם היא מתחזקת או נחלשת. הדרך הפשוטה לבדוק זאת היא לספור את מספר משבי הרוח בפרק זמן נתון ואת עוצמתם. חוק הבוהן אומר שאם מספר המשבים בפרק זמן נתון ועוצמתם בעליה הסערה עוד לא הגיעה לשיאה. אם הם בירידה היא עברה את שיאה. על פי הבדיקה של אחה"צ היא עוד לא הגיעה לשיאה, כלומר ספק אם אפשר יהיה לצאת מחר. את הלילה אני מבלה בקימה כל שעתיים ובדיקת חבלים. למחרת בבוקר עוצמת המשבים קטנה ומרווח הזמן ביניהם גדל. זהוא עברנו את השיא. הסקיפר/דייג על ידי מאשר. אחר הצהריים הדייג יוצא לזרוק רשת. זהוא, למחרת בבוקר אני מתעתד להפליג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה