השם/כינוי חורָה מתיחס אל העיר המרכזית בכל אי. לפעמים מכנים את העיר גם כ מֶגָלו חורה = העיר הגדולה. אחרי שקשירת הסירה הסתיימה והרגשתי עם זה בטוח עליתי לאוטובוס ונסעתי אל החורה. מעבר לסיבה ששמעתי שהיא יפה מאוד הייתי צריך לבדוק את הטלפון הנייד שלי. הוא נרטב בגשם כמה ימים קודם לכן והפסיק לתפקד. במקום כמו לינריה אין שירותים מעבר לבסיסיים ביותר. העיר מרוחקת 10 ק"מ מהנמל. והיא ממוקמת בקרבת החוף הצפוני של האי (בעוד לינריה בחופו הדרומי) כשהיא מקיפה הר מבודד, כמו מצדה כזו. בדרך עוברים לאורך החוף הצפוני ואני רואה היטב את הסערה בכל עוזה. גלים של כ 3.5 מטר רוח קבועה 7 בופור עם משבים של 8 , בקשרים זה בין 30 ל 40 קשר, מה שמוגדר כ Near Gale . עדיין לא פול גייל, אבל גם זה לא כל כך נעים להיתפס בו.
העיר, כמו כל חורה כזו, נבנתה בראשיתה מסביב למבצר נישא שמטרתו העיקרית הייתה להגן על התושבים מפני ליסטים ושודדים או פירטים שהיו פושטים על הערים. בהרבה מקרים העיר עצמה לא הייתה מבוצרת והתושבים היו נמלטים אל המבצר עם רכושם/ממונם ומשם מגינים על עצמם. עם העלמן של התופעות האלה התפתחה החורה כלפי מטה. לפיכך, החלק המעניין בעיר הוא החלק העליון והמבצר עצמו. ובהרבה מקרים זה מבצר וכנסיה/מנזר גדולים בתוכו.
את המשימה של הטלפון הנייד פתרתי על ידי רכישת טלפון נייד יווני בערך של 150 ש"ח בלי חוזה לשלוש שנים. העברתי את הסים ובזה הסתיים לו הפרק הזה.
לאחר מכן טיילתי ברחוב הראשי של העיר, צר ארוך, מפותל קמעה שלאט לאט מטפס למעלה במעלה ההר. משני צידיו מלא חנויות קטנות, מזכרות, תכשיטים פשוטים, מסעדות, בתי קפה, מאפיות (זה מוסד ביוון ובאיים) ועוד כהנה וכהנה. הכל קטן, חלונות הראווה ערוכים בטוב טעם, הנשים לבושות נאה.
אני מגיע אל החלק העליון של העיר דרך סימטאות צרות שאני יכול לגעת בבתים שמשני צידיהן כשידי פרושות, ומוטת ידי אינה גדולה. מכאן צריך לטפס אל המבצר בשביל הליכה טוב ומדרגות, אלא שאין לי זמן לזה, אני צמוד ללוח הזמנים של האוטובוס. אני יורד אל התחנה שבכניסה לעיר וחוזר לנמל.
בתמונות: 1. הרחוב הראשי בחורה סקירוס. 2. ההר והמבצר שמעל לעיר.
העיר, כמו כל חורה כזו, נבנתה בראשיתה מסביב למבצר נישא שמטרתו העיקרית הייתה להגן על התושבים מפני ליסטים ושודדים או פירטים שהיו פושטים על הערים. בהרבה מקרים העיר עצמה לא הייתה מבוצרת והתושבים היו נמלטים אל המבצר עם רכושם/ממונם ומשם מגינים על עצמם. עם העלמן של התופעות האלה התפתחה החורה כלפי מטה. לפיכך, החלק המעניין בעיר הוא החלק העליון והמבצר עצמו. ובהרבה מקרים זה מבצר וכנסיה/מנזר גדולים בתוכו.
את המשימה של הטלפון הנייד פתרתי על ידי רכישת טלפון נייד יווני בערך של 150 ש"ח בלי חוזה לשלוש שנים. העברתי את הסים ובזה הסתיים לו הפרק הזה.
לאחר מכן טיילתי ברחוב הראשי של העיר, צר ארוך, מפותל קמעה שלאט לאט מטפס למעלה במעלה ההר. משני צידיו מלא חנויות קטנות, מזכרות, תכשיטים פשוטים, מסעדות, בתי קפה, מאפיות (זה מוסד ביוון ובאיים) ועוד כהנה וכהנה. הכל קטן, חלונות הראווה ערוכים בטוב טעם, הנשים לבושות נאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה