העיר מיקונוס היא ה חורה של האי. האי הצטיין במהלך כל השנים כאי של עשירים, זאת גם מאות שנים אחורה. בסמוך לו ישנו אי קטן בשם דֶלוס ששם הייתה קיימת תרבות נפלאה שנכחדה כ 400 שנים לפני הספירה ומאז האי לא יושב שנית. רק השרידם שנשארו מוכיחים עד כמה מפותחים ומיומנים היו בני דלוס. חלק גדול למדי מנכסי האי דלוס נשדד על ידי בני מיקונוס העשירים ושימש לבניית בתיהם בפאר והדר. ביום שיגרתי של החודשים אפריל עד אוקטובר שוהים באי כ 30000 איש, פי 5 ממספר התושבים. הנמל הישן שבו הייתי עוגן לפני יותר מעשור משמש כיום רק לצורכי סירות השירות והמעבורות הקטנות. העיר כולה חנויות, מסעדות ובתי קפה לתיירים. הרבה חנויות שמתמחות בזהב, תכשיתים וכל הקשור בזה. הכל כמובן יותר יקר. אבל, אני חייב לומר שכ חורה, העיר הזו יפהפיה. דואגים לכך שהכל צבוע ונקי. זה אמנם בדרך כלל הטרנד בכל חורה או כפר ביוון, אבל כאן יש דגש מיוחד בנושא זה. מאחר והכל Geared לתיירים בעיר אז כמעט ואי אפשר למצוא חנויות לשירותים שיגרתיים בעיר גופא. הן נמצאות מסביב למרכז החורה, ולאנשים כמוני שצריכים בסך הכל חנות פירות, ירקות, סופר מרקט, צרכי חשמל מידי פעם וגדומה, החיים פה קשים. בעלת המסעדה למזון מהיר שם נגסתי בג'ירו פיתה (שווארמה בפיתה) אומרת לי, עוד שבועיים, סוגרים והולכים לישון לחמישה חודשים. למעשה רבים מבעלי החנויות חיים באי 7 חודשים בשנה בלבד. בין תחילת נובמבר לסוף מרץ הם חיים באתונה. האי מתרוקן מתושביו. ואז, אמר לי פעם חשמלאי שהחליף לי מצבר, אפשר ללכת כל יום לכנסייה אחרת, יש 300 כאלה על האי, ובערב לשבת בשתי הטברנות שנשארו פתוחות לנשארים.
בתמונות: 1. מיקונוס - תחנות הרוח. 2. מיקונוס - על יד הנמל הישן. 3. מיקונוס - בתוך החורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה