זוהיא הבירה של האי אנדרוס. אך הנמל שלה קסטרו אינו הנמל המרכזי של האי. העיר ממוקמת על שלוחה מצוקית בצידו הדרומי של המפרץ העגול שבצידו הצפוני נמצא הנמל, המרחק ביניהם קילומטר לערך, קצת יותר. גם כאן, העיר התרכזה בקירבתו של מבצר שהיה ממוקם על צוק נפרד בקצה השלוחה המצוקית וממנו התפשטה מערבה לאורך השלוחה שאורכה כמה מאות מטר ולאחר מכן הלאה מערבה וצפונה. המירווח שבין הנמל והעיר מלא כיום בבתי קפה, מסעדות, חנויות, ולמעשה, מילוי הצרכים הבסיסיים יכול להעשות בלי לעלות לעיר. אבל, הביקור בעיר משובב נפש. צריך לעלות קצת, לא נורא. הנוף הסביבתי יפה מאוד. בעיר יש רחוב ראשי אחד ארוך שממנו מסתעפות סימטאות לצדדים. החנויות ובתי הקפה שמשני צידי הרחוב, בדומה לסקירוס, מלאות חן וחלונות הראווה ערוכים בטוב טעם. לפני הכניסה לשלוחה המצוקית העתיקה יש שער קשתי שלפניו מעין כיכר, הכיבר העתיקה של העיר, מוצלת בעיצים , רהט עתיקה משיש ובתי קפה מסביב. לפני 12 שנים ישבתי כאן עם גיא ולגמנו קפה יווני. לא התאפקתי וצלצלתי אליו להזכירו. כן, גם זו חורה יפהפיה, אלא שהיא בעיקרה לא מטפסת על הר אלא, פעם אחת עלית על השלוחה קווי הגובה מתונים.
קניתי לי בקבוק שתיה וכמה עוגיות חצי מתוקות במאפיה, התיישבתי בקצה הכיכר הקטנה מתחת לעץ ענף ובלעתי את הנוף במקביל לעוגיות. בהזדמנות זו שתי מילים על מוסד המאפייה. לחם לא קונים במכולת/סופרמרקט, גם לא עוגיות. המאפייה ביוון, ביחוד באיים, היא המוסד שבו קונים, לחם,עוגיות ותופינים מעשה בית, גלידה, חלב, משקאות קרים, סוכריות לילדים ועוד מיני בישין ומרעין לכל הדיאבטים (אני דיאבטי).
בלב שמח חזרתי אחרי הצהריים לסירה להוריד את הכביסה שהתייבשה לה בינתיים.
בתמונות: 1. הרחוב הראשי בשלוחה המצוקית. 2. המבצר והמגדלור הונציאני שעל ידו
קניתי לי בקבוק שתיה וכמה עוגיות חצי מתוקות במאפיה, התיישבתי בקצה הכיכר הקטנה מתחת לעץ ענף ובלעתי את הנוף במקביל לעוגיות. בהזדמנות זו שתי מילים על מוסד המאפייה. לחם לא קונים במכולת/סופרמרקט, גם לא עוגיות. המאפייה ביוון, ביחוד באיים, היא המוסד שבו קונים, לחם,עוגיות ותופינים מעשה בית, גלידה, חלב, משקאות קרים, סוכריות לילדים ועוד מיני בישין ומרעין לכל הדיאבטים (אני דיאבטי).
בלב שמח חזרתי אחרי הצהריים לסירה להוריד את הכביסה שהתייבשה לה בינתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה