האי פורנוי 17, 18, 19 לאוקטובר 2010 Fournoi

בין אבדהילוס לפורנוי מבדילים 18 בלבד, אבל ההפרש הקטן הזה הוא משמעותי. פורנוי הוא הצפוני בקבוצת איים קטנים ו"משגעים" שהשם הכולל שלהם הוא איקריוס פלאגוס. מאחר והם סמוכים לאיקריה. הם בעצם סמוכים גם לאי הרבה יותר גדול - סאמוס. אבל הוא משום מה לא מוזכר. התכנית שלי במקור הייתה לבקר ב 6 מהאיים האלה, אבל לצערי היא השתבשה לחלוטין עקב מזג האויר והצורך להיות בלרוס ב 20 לחודש. לא נורא, זה לא השייט הראשון שאני עושה באזור זה ועוד אחזור אליו.
יצאתי מאבדהילוס ב 0800 . נשיבות רוח קלות בלבד. מעברו הדרומי של הכייף המזרחי של האי איקריה יש חוף מצוקי מאוד שבו היה בעבר הרחוק נמל קטן שמעליו שכנה עיר ביזנטית ששרידיה עדיין פזורים שם באין חופר. המגדל הונציאני שמעל העיר עדיין קיים כמעט בשלימותו. לפני שלוש שנים שייטתי כאן לבד בדרך מסאמוס לאיקריה ועגנתי במעגן הקטן במפרץ שמאחורי הכייף, ירדתי לחוף וטיילתי שם. מקסים, אין נפש חיה.
 אחרי הכייף מתחילה רוח מדרום/דרום/מערב 3 בופור וים שטוח. מפרשים - יוק. רק הראשי ומנוע. ב 1125 אני נקשר צד ימין לרציף, בצידו הדרומי של רציף המעבורות. אם באה מעבורת גדולה אני מתנתק מהרציף וחוזר אליו אחרי 20 דקות מקסימום. את פורנוי משרתות שתי מעבורות, הגדולה שבאה מפיראוס 3 פעמים בשבוע והשכונתית שזה נמל הבית שלה שמשרתת את האיים באיקריוס פלאגוס ומקשרת אותם עם הנמלים הגדולים בסאמוס ואיקריה.

בתמונות: 1. המגדל הונציאני בקצה המזרחי של איקריה. 2. על יד הרציף בפורנוי

יש באי כ 1000 תושבי קבע ובזה הסמוך לו - מתניה - עוד כ 200 . אבל ה"כפר" בנוי למספר גדול בהרבה של אנשים. רובם לא כאן. יש עוד שני כפרים קטנים מאוד - ו - זהוא. צורתו של האי מוזרה ביותר ומזכירה סרטן שיש בו הרבה מפרצים נהדרים וטובים לעגינה שקטה, שחיה, צלילה. בתי הכפר הצבעוניים משתלבים יפה בסביבה והנמל עם שובר הגלים הקצר שלו בטוח מאוד גם במזג אוויר סוער. עם זאת, המקום הבטוח ביותר באי במלטמי הוא המפרץ שמדרום לכפר שם יש רציף קטן מוגן ובטוח, או על עוגן. אני, שכבר היה לי כמעט ברור שהולך להיות שמח מדרום מזרח בחרתי את הרציף שבו נקשרתי ושלמזלי היה בו מקום. הוא הטוב ביותר למצב כזה שהולך להתפתח ב 24 השעות הקרובות.
סמוך לאחר הקשירה לרציף מגיע שוטר מנהלת הנמל ומודיע לי שהמעבורת הגדולה מפיראוס מגיעה ב 1530. אני מסכם איתו שאפנה את הרציף מפאת הסיכון עקב גלי המדחף ואחזור אליו לאחר שתעזוב. כל הסיפור 15-20 דקות. הכינותי את הסירה להתנתקות וכשראיתי את המעבורת מתקרבת תוך שתי דקות הייתי בחוץ. מעבורת מפיראוס במקום כזה זו חגיגה. אנשים מביאים את מכוניותיהם וחפציהם מבעוד מועד ומשאירים אותם על הרציף. מתיישבים בבית הקפה שממול וממתינים. המעבורת עושה את התימרון במהירות הבזק, גם במזג אוויר לא טוב, לא כל שכן במזג אוויר טוב. מורידה את דלת הירכתיים ומחזיקה עצמה צמודה לרציף ללא חבלים ופעמים רבות גם ללא עוגן (תלוי בכיוון הרוח) על ידי משקל דלת הכבש הגדולה והכבדה ופעולת מדחפים מתמשכת. הכל מתורגל כולל הנוסעים והמכוניות  היורדים/ותוכולל אלה שעולים. תוך עשר דקות כל הבלאגן המסודר הזה נגמר והמעבורת נעלמת במהירות. כאילו שחיי האי סובבים סביב לחוט הטבור הזה שמקשר אותו אל העולם. עם המעבורת השכונתית הקטנה זה יותר מתון. היא יוצאת בבוקר עושה סיבוב בין האיים השכנים מגיעה אל קרלובסי - הנמל המרכזי באי סאמוס ואל קיריסטוס - הנמל המרכזי באי איקריה שם יש גם קשר עם עוד מעבורות מפיראוס וגם אל השווקים המקומיים של צריכה ואספקה. בערב היא חוזרת לפורנוי מביאה נוסעים, מכוניות ומצרכים טריים ולא טריים. נשאראת ברציף עד הבוקר וחוזר חלילה. מהלך חיים סביב מעבורות. מצב דומה שורר בחלקים אחרים של הים האגאי והים היוני בקבוצות איים שונות או בין אי גדול והאיים הלווינים שלו. אז, בערב כשהיגיעה המעבורת השכונתית לא הייתי צריך לעזוב את הרציף. אה - עוד דבר. השוטר של מנהלת הנמל מבקש ממני לסור אל המשרד עם המסמכים. שם הוא מחתים את הטרנזיט לוג וגובה תשלום דמי רציף. כבר שבועעים לערך שאני משוטט בין הנמלים ולא ביקשו ממני תשלום דמי רציף. לא ברור לי מה בדיוק החוק בנושא. פעם אמרו לי שבכל נמל אני אמור לגשת למנהלת הנמל. אחר כך אמרו לי שרק כשאני מתבקש ישירות או בכל חילופי צוות.

בתמונה: הדייגים בפורנוי

בתמונה: עולים ויורדים במעבורת. התרגשות והתקהלות

לקראת ערב הרוח סבה לאחור - Backung ומתחזקת. זה השינוי שנראה במודלים יום קודם לכן, אבל הם לא חזו את עוצמתו. אני מוסיף חבלים, אבל ברור לי שאין מקום לדאגה. הרוח מגיעה מכיוון החוף, המרחק שלי מהחוף הוא 50 מטר, לא יהיה סוואל, רק מכות הרוח ועוצמתן תגרומנה להרגשה לא נעימה וטלטלות קלות. ואכן, לקראת חמש בבוקר זה מגיע לעוצמה של Full Gale וברציף אין סוואל כלל, אפילו חריקות חבלים אין. החבלים עושים את שלהם. בבוקר אני רואה שהמעבורת השכונתית לא זזה מהרציף שלה אל רציף העליה/ירידה. אני ניגש לשם. לא יוצאים במזג אוויר כזה, נשארים בנמל. בשנים עברו, לפני כמה עשרות שנים המעבורות היו יוצאות בכל מזג אוויר. אחרי מספר אסונות רבי נפגעים הדבר הופסק ונקבעו כללים לגבול המותר לגבי המעבורת הקטנות והגדולות. בפיקוד הראשון שלי בדרכי לפיראוס טבעה המעבורת הירקליון עם מאות נוסעים ואנשי צוות, רובם אבדו. הגעתי לזירה מאוחר מכדי להועיל. שנה לאחר מכן הסתובבתי בזירת טביעה של מעבורת בים האגאי יומיים בנסיון למצוא ניצולים או גופות. בשני המקרים כאשר הגעתי לפיראוס המחזות על הרציף היו קורעי לב. אלה דברים שלא שוכחים והם נשארים חרוטים עמוק בתודעה ובתת התודעה.

בתמונה: אחרי שקיעה בפורנוי.
לקראת ערב אני רואה שמתחילה התקהלות ברציף. מגיע השוטר ממנהלת הנמל ומספר לי שחל שינוי בלוח המעבורת הגדולה, היא מגיעה בעוד כחצי שעה. בשעה זו מגיעה הסערה לשיא. חשיכה מויחלטת. תשמע בבקשה אני אומר לו. אין סיכוי שאני יוצא מהרציף לבד במצב כזה. זה יותר גרוע מלהישאר. טוב, תוסיף חבלים בחרטום ופנדרים. היוונים הנחמדים עוזרים לי ובתוך דקות אני מאורגן בעזרתם עם עוד חבלים ופנדרים. לא מן הנמנע אני אומר לחברה שעוזרים לי שהרוח העזה שנושבת נגד פעולת המדחפים תמתן את ההשפעה. המעבורת הגיעה והכל עבר בשלום.
אחרי שהמעבורת יצאה נקשרו אל הרציף שני מכמורתנים גדולים שחיכו לפינוי הרציף. גם הם נמלטו מהסערה אל מקום מוגן יותר. הם תימרנוי יפה מאוד לקשירת לונג סייד נגד הרוח אחד אל חברו. ואחרי כל זה - הרציף שקט. רק מספר ילדים זרקו את חכותיהם בתקווה למשהוא שיעלה בחכתם.
לקראת חצות הכל החל להרגע והלכתי לישון. אני מתעורר ב 0100 למכת רוח דרומית מזרחית ממושכת שמטה את הסירה ומניעה אותה על החבלים הלוך ושוב חזק מאוד. אחרי רבע שעה רגיעה, זו הייתה מכת הרוח האחרונה של הסערה הזו. במשך הלילה הכל נרגע. המכמורתנים עזבו את הרציף ב 0630 ואזהיה לי ברור שגם אני אצא הבוקר. The gale is over .
אני הוך לקנות לחם וחלב לדרך.

   

שתים וחצי מילים, או קצת יותר, על מים מתוקים. קסטלוריזון 27.10.2010

באפן בסיסי יש כיום שלוש קונספציות לשימוש במים מתוקים ביכטות, מ 10 עד 15 מטר אורך. כל זאת גם תלוי במגמות ההפלגה של בעלי הספינות. שייט קצר, יומי/סוף שבוע. שייט ארוך באזורים בהם המסלולים קצרים יחסית - עד 3 ימים. שייט ארוך בו המסלולים ארוכים, חוצי אוקינוס. ואין ספק שאפשר למצוא עוד וריאציות נוספות. על פי המגמות צריך לקבוע את כמות מיכלי המים, מספרם, קיבולתם וצורת שימושם. וחשוב מכל את מקור/מקורות האספקה, חוף בלבד או חוף משולב עם ייצור עצמי, דהיינו התפלה. התפלה בכמות סבירה דורשת גם גנרטור, כך שכל המערכת גם תופשת מקום לא מעט וגם מחירה לא קטן. כמו כן יש לתת את הדעת על החומר ממנו עשויים המיכלים והיכן למקם אותם. אבל, עלפי הדרך שבה אני סבור שאין דבר שיש לו פיתרון אחד, או שאפשר לעשותו בצורה אחת בלבד, כולל לידות ומיתות, גם בנושא זה יש מיגוון אפשרויות ותיקצר כאן היריעה מלפרט את כולן, מה גם שאחרי הפירוט ימצא מישהוא עוד וריאציה. אז, אפרט את הגישה שלי בנושא וכיצד אני מיישם אותה.
אני מפליג הפלגות שזמנן ממושך להרבה יעדים במזרח הים התיכון. הפלגה כזו יכולה להימשך מחודש עד שלושה ויותר. הרבה מפרצים בהם אין  או כמעט אין יישוב או מקורות מים מצד אחד והרבה  נמלים/איים בהם כמעט ואין בעיה של אספקת מים מאידך. מעבר לכך, מאחר והסירה שלי אינה גדולה קבעתי מראש שהמיכלים לא יתפשו הרבה מקום, אבל אני זקוק לצורת הפלגה כזו בבסיס קיבולת של 400 ליטר (כפול מהקיולת בסירות דומות), מעבר לכך, שיהיה אפשר לנקות את המיכלים ללא בעיות טכניות מורכבות. ניקוי מיכלים יכול/עלול להיות אבן נגף. לפיכך בחרתי בשימוש של מיכלים גמישים. הם קלים לאיחסון בפינות אבודות וחוסכים מקום. הם זולים. הם קלים לשרשרבות. קל מאוד לנקות אותם או להחליפם בשעת הצורך הן תמחירית והן טכנית. הם אינם גורמים כמעט לטלטת מים ולפני נוזל חופשיים - Free Surface Effect - אלמנט חשוב ביציבות הסטטית של הסירה וביצירת בקטריות. המיכלים מחולקים ל קידמיים ואחוריים והם מקושרים ביניהם לצורך נוחיות השאיבה והשימוש. בנוסף לאלה יש עוד שני מיכלים גמישים על הסיפון בהפלגות ארוכות. סה"כ 500 ליטר. זה הרבה לסירה כזו, אבל נוח מאוד. מיכלים אלה אינם, אני חוזר, אינם לשתיה או בישול.  הם משמשים לרחיצת כלים (הצרכן הגדול ביותר של מים בסירה) , מקלחות ורחצה, וכביסה. המיכלים העליונים מתמחזרים כל הזמן ומספקים מים לתחתונים.
שתיה רק מבקבוקים של מים קנויים/מינרליים. בישול קפה, תה, מרקים וכל השאר ממיכלים של 8 ליטר ובקבוקים של 2 ליטר בקיבולת כוללת של 24 ליטר שמתמחזרים כל הזמן. אין כמעט מקום שבו אני לא יכול למלא את הבקבוקים האלה.
בצורה זו אני שומר כל הזמן על מיחזור המים ויעודם בסירה. ו - אין לי בעיות של ריחות לא נעימים מהמיכלים. אחת לשנתיים/שלוש אני מוציא במחזור את המיכלים הגמישים לשטיפה במים חמים ומחזירם למקומם.

 


   

אבדהילוס - האי איקריה 15-16.10.2010 Evdhilos Ikaria

האי איקריה נקרא על שמו המיתולוגי של איקרוס, ששאף להגיע אל השמש, בנה לעצמו כנפיים וטס אל השמש, אלא שהבנפיים היו עשויות דונג וכשהתקרב החום המיס אותן והוא צנח לים. האי שלידו צנח נקרא על שמו. זה אי גדול ומאורך, הררי כמובן, ההר הגבוה שבמערבו הוא 1400 מטר לערך. יש בו שתי ערים מרכזיות כל אחת בצד אחר. אני שמתי את ההגה בכיוון המצפן של עיר הבירה (אבל לא הגדולה שבהן) שבצידו הצפוני. שמה אבדהילוס. הייתי שם לפני שנתיים בסערה צפונית והיה מאוד לא נעים, נשארתי אז בטוח על עוגן. שטח המים ששובר הגלים סוגר הוא גדול וכולל גם אפשרויות עגינה וקשירה שונות. לפני שנתיים התחילו לבנות שם מעגנה סגורה ליכטות ותמהתי אם סיימו אותה במסגרת הפרוייקט הגדול שכלל כביש עוקף על גשר עמודים לנמל.
יש לי 46 מייל לעבור ממיקונוס. כאמור מזג האוויר נרגע והייתי משוכנע שהים, למרות הסערה שהייתה כאן יומיים וחצי יהיה שקט, אולי קצת סוואל. אני יוצא ב0715 - שתיל מוחלט. ביציאה שלי נכנסות לרציף האוניות אוניית פאר מצד אחד ו Tall Ship - אוניית מפרשים בעלת 4 תרנים יפהפיה. אחרי הקפת  החלק הצפוני מערבי של האי ומעבר המגדלור אני בקורס מזרחי. יפ שטוח לגמרי בלי רוח. אני על מנוע ומפרש ראשי. בצהריים יש שינוי קל, דרומית מזרחית  התחזית הייתה למערבית קלה). אני בודק את תוף הגנואה בזהירות על ידי הוצאת המפרש בהדרגה איטית. זה עובד בסדר, אבל אני לא שקט עם זה. הרוח משתנה לדרום X מזרח. אולי בלי מנוע? לדקות ספורות, הרוח נופלת ולקראת ההגעה היא משנה כיוונה כל הזמן. אני נקשר במעגנת היכטות שהושלמה, ב 1600. אין מי שיעזור לי ברציף, לא נורא. ברציף יש מים חופשי וחשמל לא ברור אם חופשי, לא ניסיתי. הנמל יפה מאוד. הווטר פרונט, בתי קפה, מסעדות, סופרמרקטים המאפיה, בנויים בחצי גורן מסביב למעגנה קטנה לסירות קטנות הבנוייה גם היא בחצי גורן. הצבעים של בתי העיר מרהיבים ומשתלבים אחד בשני ועם הסביבה. פשוט יפה. יש WIFI בבתי הקפה. דבר אחד מעיב על היופי הזה. פרויקט הכביש לא הסתיים ולא רואים סימנים לסיום. עוד אחד מאותם אלפי הפרוייקטים ביוון שבנייתם לא הושלמה מסיבות שהיוונים מרבים לדבר עליהן ומסתכמות בשתי מילים, שחיתות שלטונית. קטע הכביש הסמוך לנמל ורחבת החנייה שלידו לא הושלמו והם מלאים שלוליות ובוץ.
אחרי ארוחת צהריים מאוחרת אני יושב לי בבית הקפה ונהנה מצפיה בסביבה היפה ומעידכון הבלוג. יום שישי, אני מצלצל לאישה ולילדים, ובסירה פק"ל - נרות שבת. עבר יום מהנה.
הלילה היה פחות מהנה. באחת אחר חצות לערך אני מתעורר מטלטול חזק. מי הדייג שעבר כאן במהירות, אני חושב לי. עוד אחד, ומייד עוד אחד יותר חזק. אני קופץ החוצה. המעבורת הגדולה. זרמי המדחפים שלה "מנענעים" את כל הנמל ומשלחים זרועות גם אל תוך מעגנת היכטות. הצרפתי שלידי יוצא גם הוא. אנחנו משפרים מהר את קשירת הפנדרים. עד שהמעבורת לא יצאה היה לנו בלאגן. לכשיצאה עבר עלינו לילה שקט.
בבוקר אני רואה התפתחויות של קומולונימבוסים וסטרטוסים מפותחים בהרים מזרחית לנו. הולך להיות שמח. אני מספיק לעשות כביסה ולמלא את המיכלים בסירה ובקבוקי מי הבישול במים, לוקח את המחשב ובורח לבית הקפה 100 מטר ממני.
בזמן. סערת ברקים ורעמים עם מטחי ממטרים חזקים עוברת על העיר במשך כ שעתיים. אם חשבתי לשטוף סיפונים - עכשיו אין צורך, הכל שטוף ונקי.

בתמונות: 1. אבדהילוס מהקוקפיט. 2. על יד הרציף. 3. מעגן חצי הגורן והווטר פרונט. 4. אחרי שקיעה

אחרי הצהרים אני עושה סיור בעיר היפה והקומפקטית, מבשל ומכין מפות ותיכנון מסלול להמשך המסע. המעבורת לא חזרה בלילה, לילה שקט ושלוו. היעד הבא הוא האי פורנוי, אני מתחיל אחרי איקריה את המסלול דרומה.

העיר מיקונוס 13-14.10.2010

העיר מיקונוס היא ה חורה של האי. האי הצטיין במהלך כל השנים כאי של עשירים, זאת גם מאות שנים אחורה. בסמוך לו ישנו אי קטן בשם דֶלוס ששם הייתה קיימת תרבות נפלאה שנכחדה כ 400 שנים לפני הספירה ומאז האי לא יושב שנית. רק השרידם שנשארו מוכיחים עד כמה מפותחים ומיומנים היו בני דלוס. חלק גדול למדי מנכסי האי דלוס נשדד על ידי בני מיקונוס העשירים ושימש לבניית בתיהם בפאר והדר. ביום שיגרתי של החודשים אפריל עד אוקטובר שוהים באי כ 30000 איש, פי 5 ממספר התושבים. הנמל הישן שבו הייתי עוגן לפני יותר מעשור משמש כיום רק לצורכי סירות השירות והמעבורות הקטנות. העיר כולה חנויות, מסעדות ובתי קפה לתיירים. הרבה חנויות שמתמחות בזהב, תכשיתים וכל הקשור בזה. הכל כמובן יותר יקר. אבל, אני חייב לומר שכ חורה, העיר הזו יפהפיה. דואגים לכך שהכל צבוע ונקי. זה אמנם בדרך כלל הטרנד בכל חורה או כפר ביוון, אבל כאן יש דגש מיוחד בנושא זה. מאחר והכל Geared לתיירים בעיר אז כמעט ואי אפשר למצוא חנויות לשירותים שיגרתיים בעיר גופא. הן נמצאות מסביב למרכז החורה, ולאנשים כמוני שצריכים בסך הכל חנות פירות, ירקות, סופר מרקט, צרכי חשמל מידי פעם וגדומה, החיים פה קשים. בעלת המסעדה למזון מהיר שם נגסתי בג'ירו פיתה (שווארמה בפיתה) אומרת לי, עוד שבועיים, סוגרים והולכים לישון לחמישה חודשים. למעשה רבים מבעלי החנויות חיים באי 7 חודשים בשנה בלבד. בין תחילת נובמבר לסוף מרץ הם חיים באתונה. האי מתרוקן מתושביו. ואז, אמר לי פעם חשמלאי שהחליף לי מצבר, אפשר ללכת כל יום לכנסייה אחרת, יש 300 כאלה על האי, ובערב לשבת בשתי הטברנות שנשארו פתוחות לנשארים.
בתמונות: 1. מיקונוס - תחנות הרוח. 2. מיקונוס - על יד הנמל הישן. 3. מיקונוס - בתוך החורה.

הפלגה למיקונוס ונמל מיקונוס 12,13,14.10.2010 Mikonos

בתיכנון הטנטטיבי שלי רציתי להגיע אל מפרץ אורנוס - Ornos שבדרומו של האי. מפרץ יפה ומתאים מאוד לעגינה ברוחות צפוניות. אני באופן אישי לא אוהד גדול של  האזור העירוני של מיקונוס שרוחשת תיירים בכמויות מבהילות. מאחר ורציתי להצטייד בדלק סברתי לתומי ש"אקפוץ" לנמל החדש של מיקונוס שם יש מרינה או מעין מרינה, שם אשהה מספר שעות לצורך הדלק ואפליג לח בניחותה למפרץ אורנוס לעגינת לילה ואמשיך. כידוע כל התוכניות הן בסיס לשינוי.
התחזית היתה סבירה, דרומית מזרחית 10 קשר ואחר כך צפונית מזרחית 10 קשר. במפרץ אורנוס כיוון הרוח הזה מתאים לעגינה. יצאתי מאבדילוס ב 0700 . עוד בלילה התגבר הסוואל בנמל, לפיכך היה לי ברור שבחוץ יש סוואל בינוני ואת הסי קליר עשיתי במפרץ כולל הוצאת הראשי. בחוץ נפגשתי בסוואל דרומי של מטר וחצי ורוח דרומית מזרחית (ישר על הפנים) 2-3 כמו בתחזית. אולי הפעם המודלים עשו פרדיקציה נכונה? כעבור שעה הרוח עולה ל 15 עד 20 קשר - 4-5 בופור. הים עולה בהתאם והרוח עולה ל 6 בופור. להפליג כך כשהגלים האלה ישר על החרטום זה לא רק ענין של לא נעים אלא מצב שיכול לגרום לנזקים. ב 1000 אני משנה קורס ימינה 30 מעלות כדי להתקרב לחוף הצפוני של האי טינוס שייתן לי הגנה מפני הגלים. זה "תעלול" שאני עושה פעמים רבות, וגם כעת זה מצליח, לפעמים אני מנצל גם זרם נגדי קרוב לחוף. זה מצליח גם כעת, אני מקבל רוח חזקה בלי גלים וזרם נגדי ו"טס" 6.5 קשר בין 50 ל 100 מטר מהחוף. הארכת הדרך היא בשוליים. אבל, לא לאורך זמן. כ 3 מייל לפני הכיף הדרומי מזרחי של האי טינוס  הרוח עושה בקינג למזרחית בנטיה צפונה ומתחזקת ל 7 עם מכות 8 . אלה היו 3 מייל קשים. אני מזגזג אותם והמגדלור הישן שעל הכיף נראה כעומד במקום.
אחרי הסיבוב דרומה לכיוון מיקונוס הרוח והים נעשים - איך לא? דרומיים. בשלב זה מחליטה גלגלת הליץ' של המפרש הראשי שהחיים שעשתה עד הלום נגמרו ונשברת כשהיא משאירה את המפרש להתנפנף לו בפראות. למזלי, בקטע הפראי שלפני המגדלור צמצמתי את המפרש והוא כעת בשני שליש משטחו המלא. גם על זה להשתלט לבד לא פשוט בלי לחטוף את טבעת הקצה בראש. אני מצליח להשחיל חבל בטבעת ולרסן את המפרש אחורה.
הרוח ממשיכה בעוצמה של 30 קשר עם משבים שמגיעים ל 40 קשר, אבל הים, ככל שאני מתקרב למיקונוס יורד עקב המסתור של האי. כניסה לנמל החדש של מיקונוס. זה רציף ארוך מאוד שנבנה בריחוק של כ 250 מטר מהחוף שחלקו החיצוני, הדרומי, הוא למעשה רציף עמוק מים ענק לאוניות נוסעים ומעבורת. השקעת ענק. טרמינל נוסעים - עלוב. שירותים וטלפון ציבורי - אין. לא יאומן. אבל, אני כבר מכיר את השיטה היוונית הזו של ניצולת הכסף לייעודים כאלה ואחרים, אז זה לא מפליא אותי. בחלקו הפנימי מחולק הנל לשני חלקים שביניהם עובר הכביש לרציף הנוסעים. החלק המזרחי  מיועד בעיקר ל Pleassure Crafts . אני נכנס לשם. המקום רוחש יכטות, מפרש, מנוע, מגה יכטות. יש מקום מרווח לכוווולם. אבל, כעת יש רוח משוגעת ומלבדי יש עוד 3 יכטות שמתמרנות בפנים. הסירה מוכנה לכל אפשרות של עגינה או קשירה. אני רואה קרוב לכניסה רציף פנוי לגישה אלונג סייד. הרוח בווית של כ 20 מעלות אל הרציף, בפנים כאן היא צפונית מזרחית. על הרציף שני אנשים מהיכטה הקשורה שם. אני עושה סיבוב קרוב אליהם, הם רואים שאני לבד ונדרכים. צד ימין לרציף אני קורא להם. או.קיי. אני יוצא קצת רחוק, עושה סיבוב ומגיש את החרטום בזוית קלה קרוב לרציף ישר לידי הבחורים ששם. החבל על המעקה אני קורא להם. עוצר את הסירה כמטר וחצי מהאיש, את השאר עושה הרוח. תוך שתי דקות הייתי קשור. השעה היא 1415 . הם אומרים לי בהערכה שהרוח בגישה הזו הייתה 35 קשר ומזמינים אותי לקפה. תודה לא עכשיו.  אני די עייף, עושה לי קפה, יושב רגוע על הספה בסלון, מסדר את הסירה בנוהל סיום הפלגה והולך ליפון לשעתיים.
בתמונות למעלה: 1. המגדלור הישן שעל הכיף באי טינוס, בדרך למיקונוס. 2. הנמל החדש, החלק המזרחי ,שמצפון לעיר מיקונוס.
תנועת אוניות הפאר והמעבורות אינטנסיבית מאוד אפילו באמצע אוקטובר. הן לא מתרגשות כלל מהסערה שבחוץ ומגיעות ברצף של 4 ביום, בזמן שבו שהיתי שם. יש נתב, יש גוררת. יש מדחפי חרטום ו Water Jets בירכתיים. אין בעיות תימרון גם במכות הרוח החזקות שמנשבות כאן בעוצמה רבה. עם היכטות, כולל הגדולות שיש להן מדחף חרטום הסיפור הוא אחר לגמרי. תנועת היכטות רבה, מה גם שאלה שיצאו אחרי הצהריים חזרו בבוקר והמחזה חזר ונשנה. מי שמפליג צפונה או מערבה,  ניחא, הפלגה דרומה לא באה בחשבון. אז היכטות מתמרנות ומתמרנות זמן רב מאוד עד שמצליחות להיקשר. סמוך אילי יכטה אמריקאית גדולה עם זוג נחמד. האיש מזמין אותי לקוקפיט שלו לבירה.  dis is intertainment הוא אומר. בוא לצפות על כוס בירה. עוגנים מסתבכים, אנשים במים לחילוצם, התנגשויות בין הסירות, בינן לבין עצמן ועם רציפים.  בלאגן אמיתי. בודדים עושים גישה חד פעמית ברוח הזו. אבל, הסוואל היחידי שיש בנמל הוא רק מסירות מנוע מקומיות שנכנסות ויוצאות ללא הורדת מהירות ומטלטלות את כל היכטות ברציפים. אלה יוצאים לשייט מקומי באזור החוף המערבי של האי, דייג חכות וכדומה וחוזרים. יוצאים וחוזרים.
סיור בסביבה מגלה שיש מסעדה/בית קפה בודדת על יד הנמל שיש לה אינטרנט אלחוטי, חצי נחמה. יש גם אוטובוס לעיר בתדירת סבירה, עוד חצי נחמה. אז ביחד זו נחמה שלמה.
הלילה שבין ה 12 ל 13 עבר עם מכות רוח של 40-45 קשר. מכות הרוח "מריצות" את הסירה ומטות אותה כאילו יש איזה מפרש קטן מורם. החבלים חורקים אבל המקום בטוח לחלוטין, במידה והקשירה והחבלים תקינים. בכל זאת אני קם שלוש פעמים בלילה לבדוק את החבלים.  למחרת לא השתנה דבר ואני כבר חושב שאשאר עד שבת. הלילה שבין ה 13 ל 14 זהה לקודם. תדירות ועוצמת מכות הרוח לא יורדת. אחר הצהריים המודלים מבשרים שינוי. גם אתמול הם בישרו שינוי, אלא שהוא לא בא. הפעם, כשאני חוזר לסירה מבית הקפה, אני רואה את השינוי, הרוח משתנה לצפונית מערבית, אבל עוצמתה לא יורדת. האמריקאי בא, הוא על האינטרנט כל הזמן, יש לו יו-אס-בי סטיק עם חיבור קבוע לחברת טלפון סלולרי. השינוי המיוחל בא הוא אומר. אכן כך אני מחזיר. בחצות נעשתה דממה. החלטתי להפליג עם שחר.



















    

העיר אנדרוס (קסטרו) 11.10.2010 Andros

זוהיא הבירה של האי אנדרוס. אך הנמל שלה קסטרו אינו הנמל המרכזי של האי. העיר ממוקמת על שלוחה מצוקית בצידו הדרומי של המפרץ העגול שבצידו הצפוני נמצא הנמל, המרחק ביניהם קילומטר לערך, קצת יותר. גם כאן, העיר התרכזה בקירבתו של מבצר שהיה ממוקם על צוק נפרד בקצה השלוחה המצוקית וממנו התפשטה מערבה לאורך השלוחה שאורכה כמה מאות מטר ולאחר מכן הלאה מערבה וצפונה. המירווח שבין הנמל והעיר מלא כיום בבתי קפה, מסעדות, חנויות, ולמעשה, מילוי הצרכים הבסיסיים יכול להעשות בלי לעלות לעיר. אבל, הביקור בעיר משובב נפש. צריך לעלות קצת, לא נורא. הנוף הסביבתי יפה מאוד. בעיר יש רחוב ראשי אחד ארוך שממנו מסתעפות סימטאות לצדדים. החנויות ובתי הקפה שמשני צידי הרחוב, בדומה לסקירוס, מלאות חן וחלונות הראווה ערוכים בטוב טעם. לפני הכניסה לשלוחה המצוקית העתיקה יש שער קשתי שלפניו מעין כיכר, הכיבר העתיקה של העיר, מוצלת בעיצים , רהט עתיקה משיש ובתי קפה מסביב. לפני 12 שנים ישבתי כאן עם גיא ולגמנו קפה יווני. לא התאפקתי וצלצלתי אליו להזכירו. כן, גם זו חורה יפהפיה, אלא שהיא בעיקרה לא מטפסת על הר אלא, פעם אחת עלית על השלוחה קווי הגובה מתונים.
קניתי לי בקבוק שתיה וכמה עוגיות חצי מתוקות במאפיה, התיישבתי בקצה הכיכר הקטנה מתחת לעץ ענף ובלעתי את הנוף במקביל לעוגיות. בהזדמנות זו שתי מילים על מוסד המאפייה. לחם לא קונים במכולת/סופרמרקט, גם לא עוגיות. המאפייה ביוון, ביחוד באיים, היא המוסד שבו קונים, לחם,עוגיות ותופינים מעשה בית, גלידה, חלב, משקאות קרים, סוכריות לילדים ועוד מיני בישין ומרעין לכל הדיאבטים (אני דיאבטי).
בלב שמח חזרתי אחרי הצהריים לסירה להוריד את הכביסה שהתייבשה לה בינתיים.

בתמונות: 1. הרחוב הראשי בשלוחה המצוקית. 2. המבצר והמגדלור הונציאני שעל ידו



  

האי אנדרוס והעיר אנדרוס קסטרו 10-11.10.2010 Andros - Kastrou

גם כאן יש מקום להתייחס בנפרד לנמל ולעיר. נתחיל בהפלגה ובנמל.
יציאה מפטריס ב 0620 - חשיכה מוחלטת. יש מספר סלעים שמוגדרים כ awash כלומר על קו המים. צריך לנתב בזהירות את היציאה. מזג אוויר שקט וצלול עוזר לזהות ולראות את קווי ההרים ומורדם לים בשני צידי המפרץ. זריחה יפה, ים שטוח לגמרי ונשיבות רוח קלות כמעט בלתי מורגשות. אני על מנוע וראשי, יש לי לעבור 50 מייל בקטע הזה. ביום כזה אני ניזון מאשכולית וקורן פלייקס עם יוגורט וחלב בבוקר. פרי ב 1000, קפה ועוגיות ב 1200 וב 1400 אני עושה לי מרק שבסיסו מרק קנור קטן שאני משפר אותו בבצל, קישוא, גזר ואורז. זה יוצא טעים ומזין. קצהו הדרומי מזרחי של האי אביה מודגש באי קטן שעליו מגדלור. ממנו והלאה משתנה הרוח ויש לי דרומית מזרחית 2-3 וים שקט וקצר. על יד האי הקטן אני זוכה לביקור של מספר דולפינים, אך הם לא מבקרים אותי אלא עסוקים בצייד כ 50 מטר ממני. עם המעבר לאנדרוס עברנו אזור בים האגאי. האיים הקרחים והלא מיוערים. סלעיים מאוד ירוק רק במקומות המיושבים, תצורה שונה מהותית מהאיים בהם הייתי עד עתה.
בכניסה למפרץ של אנדרוס מלא מפרשים קטנים של אופטימיסטים - יום ראשון. יש כאן כנראה מועדון שייט ספרטיבי, משובב נפש.
בערך ב 4 אחר הצהריים נכנסתי. לפני 12 שנים הייתי כאן עם גיא, דבר לא השתנה מאז. כעת בונים רציף חדש שיסגור את הנמל יותר טוב ויאפשר קשירה למספר גדול יותר של כלי שייט. רציף המעבורות ריק ומשמים. נמל המעבורות נמצא בצידו השני של האי במקום יותר מוגן ונגיש לפיראוס. הדרך ביבשה לקסטרו קצרה.
בפינת הרציף יש ברז מים עם צינור ארוך. אני מתכנן למחר כביסה ומילוי מיכלים.
אני יוצא לעיר התחתונה, יש שם תחנת דלק, רוצה להזמין מיני טנקר למחר בבוקר - אין דיזל, רק בעוד 3 ימים תבוא המיכלית. מוכר ולא חביב. WIFI בבתי הקפה שלאורך רצועת החוף שבין הנמל והעיר.

בתמונות: !. זריחה בדרך לאנדרוס. 2. האי בקצה ההדרומי של אביה.
הנמל עצמו די משמים, בצמוד לו צפונה נמצאית תחנת הכוח של האזור וזה  נותן למקום צביון תעשייתי. מספר גדול של סירות מנוע פזורות בנמל ולאורך הדרך החוצה ממנו. בהמשך המועדון של הילדים מספנה קטנה, אין נמל בלעדי המוסד הזה. הדרומית מזרחית קצת מתחזקת. נכנס קצת סוואל לנמל, תמיהני מה קורה כאן בדרומית מזרחית סוערת אני חושב לעצמי בלי לדעת מה מחכה לי.
למחרת התחזית צופה דרומית מזרחית עד דרומית 10 עד 15 קשר וים שקט. מגמת פני היא מפרץ בדרומו של האי מיקונוס, 36 מייל דרומה. אך מאחר וכאן אין דלק החלטתי להיכנס קודם לנמל של מיקונוס ולהצטייד בדלק. כפי שתיווכחו, כל התוכניות בים הן רק טנטטיביות.

בתמונות: 1.על יד הרציף באנדרוס. 2. מפרץ אנדרוס.

נמל פטריס באי אביה 09.10.2010 Petries - Evoia

האי אביה מרובה בנמלים, אלא שרובם, למעט 2 נמצאים בצידו הפנימי של האי, זה שפונה אל היבשת שמול צידו המערבי.
 השניים שבצידו המזרחי אינם מרוחקים אחד מהשני - קימי הצפוני יותר ופטריס. קימי משמש כנמל מעבורות והוא החוליה המקשרת את המעבורת לסקירוס ופטריס הוא בעיקר נמל דייגים גדול למדי, אך על פי הפיילוט בוק משמש גם ליכטות. הוא נמצא 32 מייל דרומה לסקירוס, פחות או יותר בקו הקורס הכללי שלי לכיוון לרוס. לשם כיוונתי את החרטום הפעם.
יצאתי ב0845 , במםרץ הגדול מנשבת עדיין רוח בעוצמה 4-5 בופור. אני עושה סיקליר מיד עוד ביציאה, מוציא את המפרש הראשי ומעלה את החלוץ הקטן. תהיה לי גבית אבל הרוח חזקה מכדי לבדוק את מה שעשיתי עם הגנואה. ואבן, מזג האוויר מתבהר ואני על מפרשים בצפון/צפון מזרחית 4 שיורדת ל 3 וכעבור זמן יורדת לגמרי ומשנה כיוונים. אני מוריד את החלוץ ומתניע וכך עם מנוע וראשי פלוס סוואל מבולבל שנשאר עדיין מהסערה, נכנס ב 1600 לנמל פטריס. הדבר הכי יפה שם זה הכייף בכניסה למפרץ. אני נקשר אלונגסייד לרציף שבו עומדות ספינות דייג. הנמל גדול למדי ומלא ספינות דייג מגדול ועד קטן. יכטה אחת עומדת צמודה לספינת דייג ואחרת על עוגן בחוץ במעגן בטוח ומוגן. הרבה הוד והדר אין כאן. ווטר פרונט שגרתי ללא צבעים מיוחדים כמו כן גם בתי העיירה. חוף הרחצה שבמפרץ שמחוץ לשוברי הגלים יפה מאוד.
ברציף יש חשמל בכרטיסים ומים חופשי. הצטיידתי בסופרמרקט ובמאפיה והלכתי לחפש WIFI - אין. אבל, יש בית קפה עם אינטרנט ב יו-אס-בי סטיק. הם נתנו לי את הסטיק שלהם הכנסתי את התוכנה וגלשתי. לא רצו כסף.
כשאני חוזר לסירה מחכה לי הפתעה. חבורת דייגים דורשים ממני לצאת מהרציף. זה לא נמל ליכטות הם אומרים. הם מצלצלים למשטרת הנמל. הגברת שמדברת, בבית, אני שומע את הילדים ברקע. מי נתן לך אישור להיכנס לנמל הזה היא שואלת. אתם אני משיב. יש לי מסמך המרשה לי להפליג בכל נמלי יוון ואין בו מגבלה למעט אזורים צבאיים, אני אומר. הגברת מתבלבלת קצת ואנחנו מסכמים שאני נשאר בלילה ברציף ובבוקר יוצא. זה כל שהייתי צריך. זו כבר פעם שלישית שמגרשים אותי מנמל ביוון. פעם אחת זה היה מוצדק. הייתי קשור ברציף צבאי שלא היה מסומן ככזה ולא היה מצויין ככזה בפילוט בוק. עוד אחת מהתקלות של הפיילוט בוק.
להצטער לא הצטערתי, הייתי צריך את הנמל הזה לחניית לילה, לזה הוא טוב ובטוח.

בתמונות: 1. על יד הרציף בנמל פטריס. 2. פטריס הצוק והכיף בכניסה למפרץ.

ושוב מזג האוויר 18.10.2010

אני שוב חורג מהסדר הכרונולוגי של המסע.

אני יושב כעת באי פורנוי 30 מייל צפונה לאי לרוס שם אני צריך להיות בעוד יומיים לחבירת צוות. כל התוכניות לשייט יפה בין איי האיקריוס פלגוס קודם להגעה ללרוס נגוזו בין ענני הקומולונימבוס, וכעת סתם סטרטוס מעיק. אחרי יום של שמש אתמול עם הגיעי וחצי יום של דרומית מערבית 3 בופור, התחילה בערב דרומית מזרחית שבמהלך הלילה התחזקה ל 6 ובמהלך הבוקר 7. המודלים שמשתנים כל הזמן נתנו אתמול דרומית מזרחית 10 קשר, והבוקר 25 קשר. בפועל יש לנו 30 קשר עם מכות רוח 35-40 קשר. זה ממש נגד הקורסים שאני צריך לעשות, בין אם יהיו אלה האיים ארקוי, ליפסוי או לרוס. המעבורת השכונתית הקטנה שעושה את הסיבוב בין האיים הקטנים, סמוס ואיקריה יושבת לה מהצד הנגדי של הרציף בו אני קשור ולא עושה את הסיבוב היומי שלה. קטאמארן אנגלי שהיה כאן יצא הבוקר. הוא חזר ותימרן שעה בניסיון להיקשר לרציף ללא הצלחה, בסוף זרק עוגן במעגן הבטוח שצמוד לנמל. יכטה גרמנית מוזרה, למעשה זה קייקה, גולט קטן ששידרגו אותו ליכטה נכנס לעגינה כמקום מקלט. אני עוד במהלך הלילה החלטתי שאני לא יוצא הבוקר. ועוד בערב כשהרוח השתנתה קשרתי כך שהסירה קשורה בשני חבלי חרטום, שני חבלי ירכתיים ושני ספרינגים. אם מחר אחר הצהריים זה משתפר, כך זה מתמן, אני מפליג ישר ללרוס ומגיע לשם בלילה, זורק עוגן ובבוקר מתברג למרינה. כן יהי רצון.
בתמונות: 1. הגרמני מתקרב למעגן.2. האנגלי מתמרן ללא הצלחה. 3. שניהם על עוגן במעגן הבטוח

סקירוס העיר (חורָה) 07.10.2010 Chora Skiros

השם/כינוי חורָה מתיחס אל העיר המרכזית בכל אי. לפעמים מכנים את העיר גם כ מֶגָלו חורה = העיר הגדולה. אחרי שקשירת הסירה הסתיימה והרגשתי עם זה בטוח עליתי לאוטובוס ונסעתי אל החורה. מעבר לסיבה ששמעתי שהיא יפה מאוד הייתי צריך לבדוק את הטלפון הנייד שלי. הוא נרטב בגשם כמה ימים קודם לכן והפסיק לתפקד. במקום כמו לינריה אין שירותים מעבר לבסיסיים ביותר. העיר מרוחקת 10 ק"מ מהנמל. והיא ממוקמת בקרבת החוף הצפוני של האי (בעוד לינריה בחופו הדרומי) כשהיא מקיפה הר מבודד, כמו מצדה כזו. בדרך עוברים לאורך החוף הצפוני ואני רואה היטב את הסערה בכל עוזה. גלים של כ 3.5 מטר רוח קבועה 7 בופור עם משבים של 8 , בקשרים זה   בין 30 ל 40 קשר, מה שמוגדר כ Near Gale . עדיין לא פול גייל, אבל גם זה לא כל כך נעים להיתפס בו.
העיר, כמו כל חורה כזו, נבנתה בראשיתה מסביב למבצר נישא שמטרתו העיקרית הייתה להגן על התושבים מפני ליסטים ושודדים או פירטים שהיו פושטים על הערים. בהרבה מקרים העיר עצמה לא הייתה מבוצרת והתושבים היו נמלטים אל המבצר עם רכושם/ממונם ומשם מגינים על עצמם. עם העלמן של התופעות האלה התפתחה החורה כלפי מטה. לפיכך, החלק המעניין בעיר הוא החלק העליון והמבצר עצמו. ובהרבה מקרים זה מבצר וכנסיה/מנזר גדולים בתוכו.
את המשימה של הטלפון הנייד פתרתי על ידי רכישת טלפון נייד יווני בערך של 150 ש"ח בלי חוזה לשלוש שנים. העברתי את הסים ובזה הסתיים לו הפרק הזה.
 לאחר מכן טיילתי ברחוב הראשי של העיר, צר ארוך, מפותל קמעה שלאט לאט מטפס למעלה במעלה ההר. משני צידיו מלא חנויות קטנות, מזכרות, תכשיטים פשוטים, מסעדות, בתי קפה, מאפיות (זה מוסד ביוון ובאיים) ועוד כהנה וכהנה. הכל קטן, חלונות הראווה ערוכים בטוב טעם, הנשים לבושות נאה.

אני מגיע אל החלק העליון של העיר דרך סימטאות צרות שאני יכול לגעת בבתים שמשני צידיהן כשידי פרושות, ומוטת ידי אינה גדולה. מכאן צריך לטפס אל המבצר בשביל הליכה טוב ומדרגות, אלא שאין לי זמן לזה, אני צמוד ללוח הזמנים של האוטובוס. אני יורד אל התחנה שבכניסה לעיר וחוזר לנמל.

בתמונות: 1. הרחוב הראשי בחורה סקירוס. 2. ההר והמבצר שמעל לעיר.

האי סקירוס - לינריה 6-8.10.2010 Skiros - Linaria

לינריה הוא הנמל המרכזי באי סקירוס. אי זה משתייך לקבוצת האיים הספורדים הצפוניים אך מנותק מהם במרחק גדול יחסית והוא למעשה עומד בפני עצמו. הוא גם האי הגדול שבקבוצה הזו. זה לי ביקורי השלישי באי הזה, ולמדתי לאהוב אותו, הוא פשוט מקסים, בחוסר יהירותו וצניעותו וחביבותם של תושביו. מסקנטזורה הוא מרוחק 26 מייל.
יצאתי ב 0730 הרמת עוגן חלקה ונקייה, אין בוץ ולא צריך לשטוף את העוגן, הסיפון והשרשרת. הרוח, מזרח/דרום/מזרח, וזה כמובן ישר על הפנים, אבל חלשה 2 בןפןר בלבד, פחות מ 10 קשר. ים שטוח ואני על ראשי ומנוע ב 1700 סיבובים רץ 5.5 קשר מול הרוח. בהגיעי למעבר הצר והרדוד שבין מפרץ לינריה והאי הלווין שסוגר עליו ממערב - שתיל. ב 1230 אני קשור לרציף הקטן שבנמל בין הדייגים עם עוגן ירכתיים וחרטום לרציף. אחד הדייגים מקבל את חבלי החרטום. גישה חלקה, אני פשוט מגיש לו את החרטום תוך כדי תנועה איטית קדימה עם שיחרור והחזקת חבל העוגן. אבל, מזג האוויר מתחיל להראות סימני קילקול. על פי העננות שמתפתחת. ברציף יש עמדות מים וחשמל עם כרטיסים אלקטרוניים. בעמדה שלידי ברז המים מספק מים לכל דיכפין. הצוענים החונים עם המשאית שלהם בקירבת מקום שבה יש לולי תרנגולות, ברווזים ואווזים דאגו לזה. השוטר המקומי לא מתעסק איתם. אני נהנה מההפקר.
אני צריך דלק. 40 מטר ממני בפינה יש תחנת דלק, אני יגש לשם, אין דיזל אומר לי האיש. זו תופעה מוכרת באיים, לפעמים מחכים שבוע לדלק. המיכלית (אונייה) המחלקת דלק בין האיים לא מגיעה בגלל סערה, קילקול או תקלה כל שהיא. מאחר ואני צופה סערה ברור לי שדלק כאן כבר לא יהיה לי. הצורך לא דחוף, רציתי קצת יותר ספייר. מתי בדיוק תתחיל הסערה לא ברור, על פי המודלים, מחר בלילה עד מחרתיים בבוקר. אני שוקל אם לצאת בבוקר ולהקדים את הסערה וזונח את הרעיון. אני הולך לישון אחרי ביקור בבית הקפה שבפינה ועידכון הבלוג והתעדכנות במזג האוויר. אין שינוי. לפנות בוקר אני מתעורר עקב תנועת הסירה חריקות החבלים הקשורים לרציף, גשם ורוח. מזג האוויר הקדים את המודלים בכ 24 שעות.
עדיין חושך. אני יוצא לשפר את קשירת הסירה. מותח את חבל העוגן ומרחיק את הסירה מהרציף במטר. מוציא חבל אלכסון מהירכתיים לפינת הרציף הרחוקה למנוע את נפילת" הסירה עם הרוח הנושבת אל כיוון הרציף בזווית קלה. הרוח כאן צפונית, צפונית מערבית, משבים של 35 קשר. אין גלים או סוואל שנכנסים למפרצון של הנמל הממוקם בפינה הצפונית מזרחית של המפרץ הגדול. היום מאיר. הדייגים מגיעים, סירותיהם קשורות אל עוגנים מתים היושבים עמוק בקרקע. אין סיכוי שהם יצאו לים, הם מתקנים רשתות. אני מבקש מהספינה הגדולה הסמוכה אלי לקשור חבל מהירכתיים שלי אל חיבור העוגן שלו. אין בעייה, אני מעביר לו חבל ארוך והוא מחזיר את קצהו אלי, כך שאוכל להתיר בלי עזרתו במקרה הצורך.

כעת אני מרגיש בטוח הרוח לא תנתק את עוגן הירכתיים שלי במצב זה.

בתמונות: 1. הכניסה לנמל לינריה. 2. בין הדייגים בנמל לינריה
אני מרגיש כעת בטוח. מה בחוץ אני שואל את הסקיפר של ספינת הדייג, צפון, צפון מזרח 8 הוא אומר. אחרי הצהריים כשאני חוזר מהחורה אני עושה כמה עבודות בסירה, בין השאר פירוק התוף המגולל של חלוץ הגנואה. פירוק הברגים האנכיים שאמורים להחזיק את הלחיים יחדיו, כעת הם מפריעים, סידור החבל המגולל כך שלא יברח מהתוף. בהזדמנות ראשונה צריך יהיה לבדוק כיצד זה עובד ולבדיקה אני צריך רוח קלה קידמית כהה או צד.
אני בודק חזותית את כיוון התעצמותה של הסערה, האם היא מתחזקת או נחלשת. הדרך הפשוטה לבדוק זאת היא לספור את מספר משבי הרוח בפרק זמן נתון ואת עוצמתם. חוק הבוהן אומר שאם מספר המשבים בפרק זמן נתון ועוצמתם בעליה הסערה עוד לא הגיעה לשיאה. אם הם בירידה היא עברה את שיאה. על פי הבדיקה של אחה"צ היא עוד לא הגיעה לשיאה, כלומר ספק אם אפשר יהיה לצאת מחר. את הלילה אני מבלה בקימה כל שעתיים ובדיקת חבלים. למחרת בבוקר עוצמת המשבים קטנה ומרווח הזמן ביניהם גדל. זהוא עברנו את השיא. הסקיפר/דייג על ידי מאשר. אחר הצהריים הדייג יוצא לזרוק רשת. זהוא, למחרת בבוקר אני מתעתד להפליג.

האי סקאנטזורה 05.10.2010 Scantzoura

האי סקאנטזורה הוא אי בלתי מיושב, גדול למדי מכדי שלא יהיה מיושב, אך קטן מאיי הספורדים המיושבים. מדוע הוא אינו מיושב, ליוונים פתרונים. זה אחד מהאיים שהיוונים יכולים למכור לצורך שיפור כלכלתם, והקונה כבר יעשה ממנו שכיית חמדה לתיירים. הוא ארוך ובעל צללית נמוכה יחסית, אין עליו לא מגדלור ולא אור אחר כל שהוא, כך שבלילה הוא מתמזג עם הים וצריך להזהר במעבר על ידו, בין השאר משום שמספר איים קטנים סובבים את חופו המערבי בריחוק מה מהחוף.
26 מייל מפרידים ממפרץ פנורמוס לאי הזה. אני מרים עוגן  ב  0715 , הרמה חלקה ללא בעיות, ואכן השרשת והעוגן עולים עם בוץ. דלי, חבל ומי ים מנקים את החרטום, העוגן והשרשרת. ב 0730 אני מחוץ למפרץ ועושה coasting בים שטוח וצפונית מזרחית קלה. חלוץ הגנואה בעייתי כבר כמה זמן. כזכור, הלחי התחתונה של התוף שלו נשברה, כעת המצב הוא שהיא שבורה לגמרי וניתקה מהתוף. אני לא מוציא אותו עד שאטפל בבעיה בהזדמנות אחרת. כשאני יוצא מהכיף הדרומי מזרחי של סקופלוס אני מקבל מזרחית דרומית מזרחית 3 עם ים שטוח הקורס שלי הוא מזרחי, אז אני ממשיך עם ראשי ומנוע. ב 1200 אני מגיע .
באי הזה יש שני מפרצים בחופו המערבי המתאימים לעגינה. הגדול מהם, בדרומו, מוגן חלקית על ידי איים סמוכים לחוף ונותן הגנה מצויינת במזג האוויר הנוכחי, פחות טובה במלטמי, במערבית או דרומית מערבית צריך לברוח משם.
אני נכנס למפרץ הדרומי מדרום (אפשר גם מצפון). צמחיה נמוכה של שיחים ועצים נמוכי קומה מכסה את כל האי, פה ושם מבצבצים שרידי מבנים ביזנטיים מבעד לצמחיה. על הגבעה הגבוהה שבאי, שהיא המקום החשוף היחידי יושבת לה בדד כנסיה. אני בטוח שהדלת שלה פתוחה לכל דיכפין ושיש באר על ידה. זו תופעה מוכרת בהרבה איים לא מיושבים.
המפרץ יפה. מימיו צלולים ונקיים. מצוף לעגינת סירות דייגים בחלקו הדרומי. אני זורק עוגן בפינתו הצפונית מזרחית, המקום הטוב ביותר למצב הקיים. בעומק 6 מטר אני רואה את הקרקע החולית עם כתמי סלעים מפוזרים. אני רואה היטב את העוגן והשרשרת. העוגן ועשרת המטרים הראשונים של השרשרת צבועם בלבן. מקום מנותק מהתרבות הסביבתית. אין אפילו קליטה סלולרית. מי שרוצה להינות משחייה ללא הפרע ה או דייג תת מימי - זה המקום.
ארוחת צהריים - חצילים קלויים, קצוצים בשום ופטרוזיליה, מאודים בשמן זית ומוקרמים בטחינה, מעין סינייה מחצילים.
זה מצדיק שנת צהריים שבדרך כלל אינה מנת חלקי.
בפייב אוקלוק קופי אני מיושב באותו כסא בירכתיים. קליטה סלולרית אין, אבל רדיו יש, גם מוסיקה מהמחשב, לא לגמרי מנותקים. אני פותח את קול המוסיקה, ושוב, כאילו מישהוא קרא את מחשבותי, בוקע מקול המוסיקה היווני קולה האגדי של גדולת זמרות המצוסופראן/אלט קתלין פארייר. "התחיה" של גוסטב מאהלר, הסימפוניה השנייה שלו. יחד עם המנצח ברונו וולטר והפילהרמונית של וינה. אני לא יכול לטעות בזיהוי הביצוע הזה. זה ביצוע משנת 1952 שנה או שנתיים לפני שזמרת ענק זו עזבה אותנו עקב מחלת הסרטן. עוד אחת/אחד מאותם ענקים שיצירתם נפסקה בדמי חייהם. מה הם יכלו לתת לנו אם חייהם היו ארוכים יותר רק אלוהים יודע. אני מאזין וחושב לעצמי שכל מה שדרוש בהמשך הוא "טיטאן". "התחילה" מסתיימת לה ואחרי פסק הזמן והקריינות ביוונית באה "טיטאן", הסימפוניה הראשונה של מאהלר. לא יאומן. זה ניצוח של לאונרד ברנשטיין, גם כאן אני לא יכול לטעות בזיהוי.

בינתיים הסתבר לי שאני לא לבד, עוד שתי יכטות הגיעו למפרץ וזרקו עוגן. מקום טוב לחניית לילה.

בתמונות: 1. איים סוגרים על המפרץ ממערב, ואורח נוסף נטה ללון. 2. על עוגן בסקאנטזורה. 3. שקיעה בסקאנטזורה

שני נמלים באי סקופלוס 04.10.2010

סקופלוס הוא האי הגדול בין האיים הספורדים הצפוניים. ישנו רק אחד גדול ממנו אבל הוא נמצא כ  60 מייל דרומית מזרחית, אז הוא למעשה לא שייך כל כל למסגרת של הספורדים הצפוניים והוא עומד בפני עצמו. זהוא סקירוס, עוד נגיע אליו. גם סקופלוס מתוייר מאוד, אך יש בו מספר גדול של מפרצים ונמלים כך שהדבר פחות מורגש למעט הנמל הגדול. דרך אגב, בתאריך זה חל יום ההולדת שלי.
בשנה שעברה כשעברתי לאורך חופו המערבי של האי ראיתי נמל חדש לגמרי שאינו מסומן במפות, נייר או אלקטרוניות, וגם לא מופיע בפיילוט בוק. לא היה לי אפילו את שמו, אבל סימנתי אותו במפה אצלי ורשמתי לעצמי לחזור אליו. לשם שמתי את כיוון המצפן מקוקונאריס - 14 מייל סך הכל. בקוקונאריס שאלתי את הקומודור של סאן סייל לשמו - Elios זה השם. נמל טוב אמר, טוב לצ'רטר בואטס? שאלתי. כן ענה והניד בראשו, שנינו הבנו את המָטֶריה. 2 מייל דרומה מאליוס נמצא אחד המפרצים היפים באיים האגאים - פנורמוס - Panormos . עוד לא הייתי שם, החלטתי לזכות בשתי הצפורים באותו יום. ממנוד ראשו של הקומודור של סאן ליין היה לי ברור שאליוס לא כל כך מתאימה לי.
יצאתי מקוקונאריס ב 0800, תמרון קצת מורכב, מאחורי 3 יכטות צמודות ומלפני 2 סירות יווניות גדולות. רוח דרומית מזרחית חלשה, הנמל מוסתר על ידי הכייף שמדרומנו. האנגלים עוד לא קמו, רק אחד מהם יושב בקוקפיט שמאחורי. אני מתמרן בזהירות עם גנץ' מוכן, ויוצא אחורה מטר מהאנגלי. הוא היה כבר מוכן עם גנץ'. אין צורך אני אומר לו. ווט איז יור הדינג, הוא שואל. סאוט איסט אני משיב. סימן שאלה על פניו - הולי לנד אני מחזיר לו. צחקנו, זה הומור שהוא מבין.
אחרי הכיף חיכתה לי דרומית מזרחית 4 עם ים נמוך וקצר. וכרגיל, כשהרוח מולי היא משנה את כיוונה עם תוואי החוף, כאילו להכעיס, אז כשאני פונה לצפון מזרח גם הרוח עושה בקינג לצפון מזרח.
ב 1030 הגעתי לנמל אליוס. לא היה מי שיקדם את פני, גישה אלונג סייד על צד שמאל מול הרוח, קפיצה לרציף עם חבל החרטום וגנצ', קשירה מהירה שלהחרטום וריצה לירכתיים עם הגנץ' שם אני מוציא איתו את חבל הירכתיים שמוכן על המעקה. אני עושה אותו הדבר גם ברוחות חזקות מאוד, אלא שאז אני עובד עוד יותר מהר, שהחרטום לא יפול הצידה במכת רוח. כל עוד אני עם החרטום קשור בביטחה מול הרוח, עם הירכתיים אני יכול להסתדר אחר כך.
נמל חדש לגמרי, עמדות חשמל ומים לאורך הרציפים עם שילוט שצריך לקנות כרטיסים אלקטרוניים להפעלה. ו - אין נפש חיה. אני סירה יחידה. יש קצת סוואל בנמל למרות שובר הגלים המסיבי. אני בוחן את הסוואל הזה, זה נראה כמו Ground Swell ולא סוואל ישיר מהים. בית קפה שבו שולחן אחד עם שני מנומנמים. אני אפילו לא סוגר את הסירה, רק את המכשירים, ויוצא לסיבוב קצר. בפנורמיטיס אין רציף, בקוקונאריס לא הייתה מכולת. אני מצטייד במאפייה ובסופרמרקט הקטן במצרכים, ירקות ופירות, וב 1230 יוצא משם. אף אחד אינו מרים עפעף. אינטרנט? אין.
פנורמוס הוא מפרץ מורכב, למעשה, מפרץ בתןך מפרץ. המפרץ המרכזי כיוונו דרום מערב/צפון מזרח, וממנו נכנס עוד מפרץ בניצב לו לכיוון דרום מזרח באופן כללי. מקום העגינה המומלץ הוא במפרץ הקטן. המפרץ הגדול מלא במלוניות מסעדות, בתי קפה וחופי רחצה שחופיהם סגורים במצופים. אין מה לעגון שם. המפרץ הקטן שקט בכל מזג אוויר, סגור מכל סוואל ונהדר. הטלתי עוגן ב 6 מטר עומק. לא ראיתי על מה אני זורק עוגן. המים אינם צלולים. למה? אני מסתכל סביבי. בקצה המפרץ אני מגלה שטח מלא קנה סוף. מבט במשקפת מראה שפך של נחל, יפה, אבל כנראה שקצת בוץ זורם פנימה למפרץ. בוץ טוב לאחיזת העוגן. אני כלל לא מתכוון לנפח את הדינגי ולרדת לחוף. אני מסתפק בהנאה של עגינה במקום קסום כזה. הנוף נהדר, מיוער, הררי ומצוקי. שקט ושלווה.
אני עושה לי ארוחת צהריים מאוחרת ולאחריה מתישב עם ספל קפה בכסא הירכתיים שלי, מעין כסא חוף נמוך שבו אני מבלה את רוב שעותי בים כשמזג האוויר טוב. האווירה מצדיקה מוסיקה מתאימה. אני פותח את הרדיו, הוא מכוון על קול המוסיקה היווני. ברהמס - חמישיית הקלרינט מתנגנת לה בקול צלול. מתאים מאוד לסביבה. אני עוצם את עיני ומאזין בהנאה צרופה לנגינה הנוגה של הקלרינט ביצירה הנהדרת הזו.
מגיעות שלוש יכטות ומצטרפות אלי במעגן, כולן חכורות, כולן עם אנגלים.

הסתיים לו יום נוסף במסע הזה.

בתמונות: 1. אליוס והנמל החדש. 2. מפרץ פנורמיטיס - כללי. 3. בית הדייגים במפרץ הפנימי.







     

האי סקיאטוס - נמל קוקונאריס 03.10.2010 Skiathos - Koukounaries

סקיאטוס הוא אי מתוייר מאוד ועובדה זו, מבחינתי מעיבה על הרצון שלי לבקר שם. עם זאת הוא אי יפהפה, ירוק ומיוער ומלא במפרצים יפים למרות שהוא אי קטן. לפיכך, לא מוכרחים  להיכנס לנמל והעיר המרכזיים ששם יש גם שדה תעופה בסמיכות מטרידה. אפשר אחרת. שמתי פעמי אל מפרץ גדול שבחופו הדרומי מערבי של האי. שם. בפינתו הדרומית מזרחית של המפרץ יש נמל קטן בעל שם מוזר - קוקונאריס. זוהיא שמורת טבע שבסמוך לה ולנמל יש חוף רחצה מקסים - חולות זהב.
17 מייל מפרידים בין איה קוריאקי לקוקנאריס. יצאתי ב  0700 - שתיל מוחלט. בכל זאת אני מוציא את המפרש הראשי. השתיל מתחלף במזרחית 3 בופור, ים שטוח, כיוון ההפלגה לא מאפשר להוציא חלוץ ואני נשאר על מנוע וראשי. אני מגיע ב 1200, העומק בכניסה גדול, רציף קטן שיש בו עוד קצת מקום. אני נקשר אלונג סייד, צד ימין, דייג על הרציף עוזר לי לקשור ומקבל חבלים. אני מסתכל סביבי, נוף מדהים. שובר הגלים אליו אני קשור, בחלקו הפנימי, תוחם את הנמל הקטן מדרום, שובר גלים נוסף קטן תוחם אותו ממערב, ממזרח מצוק ניצב שמשאיר פיסת חוף צרה למעבר ולתוך הנמל מפכה לו נחל מהשמורה עם גשר הולכי רגל למעבר. בהמשך מערבה חוף רחצה יפה שבעורפו השמורה, יער של עצי אורן ים תיכוני ואלון. בלכתי בשמורה מאוחר יותר חיפשתי את הפיטריה המאפיינת יער כזה. לקטריוס דליציוזוס - נטופה ערבה. אחת מפטריות המאכל היותר טובות, הגדלה גם אצלינו בארץ. זה אומנם מוקדם, היא פטרית דצמבר, אבל, אולי. לא מצאתי.
הנמל עצמו שקט מאוד, אין סוואל אפילו עם הדרומית מזרחית 4 בופור אחר הצהריים. בחוף יש מסעדות קיוסקים שירותים ומקלחות חוף. מעבר לזה - כלום. מישהוא דאג לשבור את הטלפונים הציבוריים.

בנמל אני מגלה על יד הרציף, מפתיע, יכטה טבועה על הקרקעית.
אחרי שאני עושה סדר בסירה אני יוצא לסיור בשמורה, יש שבילי הליכה, קצר וארוך. הנחל שנשפך לנמל יוצא מתוך אגם קטן. בדרך אני נפגש עם מספר גדול של עופות מים שונים, זוג ארנבים שלא חוששים ממני ומתאפשר לי לצלמם. אלה הם הרגעים המצדיקים את ההפלגות האלה. גם לא מפריע לי שאני לבד. השקט של "לבד" מתמזג עם השקט של הסביבה.
מעל המצוק המתנשא מעל הנמל במזרחו יש מלון גדול. אולי יש WIFI , אני עולה לשם. יש אומר לי השומר, אבל המלון נסגר אתמול - סוף העונה. אני יורד חזרה לסירה לקפה של אחר הצהריים. ספינת הנוסעים שפיניתי לה קצת מקום בתזוזה קדימה הפליגה ובעודי גומע מהספל נכנסות 6 יכטות של סאן סייל עם מדריכים ונופשים - שייטים לא מיומנים. על כל סירה מדריך - כולם מהממלכה המאוחדת - בריטים. הם נקשרים בשלשות. בערב מרק מהביל ואני הולך לישון לקול קולות בעלי החיים מהשמורה.
פסטוראליה.
בתמונות: 1. זריחה בדרך לסקיאטוס. 2. יכטה טבועה בנמל קוקנאריס. 3. בנמל קוקונאריס. 4. הברבור השחור 5. שקיעה בקוקונאריס

מזג אוויר 14.10.2010 עדכון 15.10. עדכון 16.10 .

לפני שאני ממשיך בכתיבת היומן כסדרו מספר מילים על מזג האוויר הנוכחי. כבר מזה כשבועיים שיש זרימות מזרחיות באופן כללי, למעט צפונית מערבית אחת וכאן ושם נשיבות אקרעיות מדרום מערב. בעיקר יש דרומיות מזרחיות. אומנם עונת הסתיו מאופיינת באזור הזה בדרומיות מזרחיות ביחוד בחלקידיקי, שם חטפנו את הסערה בדרך לפורטו קופו, אך לא בתדירות כזו. השבוע האחרון הוא גועלי במיוחד, אובר קאסט, אין כמעט קרן שמש. נגמרו הזריחות והשקיעות. גשם טורדני מזרזף מידי פעם, סופות רעמים וברקים, רוחות חזקות עם משבים מזעזעים שיכולים לעלות מאפס ל 40 קשר בשניות, הפכפך. המודלים המטאורולוגיים מבלבלים ומבולבלים, הכל משתנה בתוך פרקי זמן קצרים. הגעתי לפני יומיים למיקונוס במזג אוויר משוגע שעדיין מבולבל ולא יציב. על פי התחזית כמעט והפלגתי אתמול לקראת חצות. שעה קודם לכן התחילו משבים מטופים עם גשם. חיזקתי חבלים, הלכתי לישון כשאני קם כל שעתיים לבדוק חבלים. אולי זה ירגע בבוקר ואפשר יהיה להפליג - my foot קמתי ב 0530 לבדוק - משבים של 40 קשר, גשם, ברקים ורעמים. נשארתי, ההפלגה היא לא עונש שצריך לקבלו מראש. הנמל הזה בטוח, בלי סוואל ומכות הרוח רק מזעזעות את הסירה ומריצות אותה הלוך ושוב, זה סביל.  נראה שזה מתחיל להרגע, על פי המודלים שבעונה זו קשה לסמוך עליהם. אחזור ליומן. בתמונה, סערת רעמים, מטחי גשם וקומולוניבוסים על יד האי סקירוס, צילום מפעם אחרת. אני לא מוצא אותה עכשיו, אכניס אותה בפעם אחרת.
עדכון מה 15 יום שישי. אכן לקראת חצות של אתמול חל השינוי המיוחל, בתחילה צפונית חזקה ואחר כל שתיל. הבוקר הפלגתי כבר במזג אוויר נהדר. וכרגיל באזורים אלה כאשר הסער נמוג, הים הגבוה נעלם מהר. שבת שלום
אז, השמש זרחה לה ליום אחד בלבד. הבוקר קמתי מאוחר 0700 ואני רואה מזרחית לנמל בו אני שוהה (הקטע עוד יבוא)
אני רואה התפתחויות מהירות של קומולונימבוסים, ברקים, סופות רעמים, מטחי גשם. מזרחית לנו. ה Patern הכללי של מזג האוויר על גבי הפלנטה שלנו הוא עם כיוון התנועה של כדור הארץ, דהיינו מערב למזרח. לא במקרה הזה. העסק נופל עלינו בכל עוזו, ומעניין שכמעט בלי רוח. הספקתי לברוח מהסירה עם המחשב ומה שנותר הוא לשבת בבית הקפה ולעסוק בענייני (דיומא) אינטרנט. הסירה קשורה על בטוח. נראה לי שאחר הצהריים זה שוב ישתנה לטובה והשמש תחזור אילינו. ובמערב, תצחקו, שמיים כחולים.
אני חוזר לסדר הכרונולוגי של הבלוג ומסיים רשומה זו.

איה קורייקי 02.10.2010 Ay. Kuryaki

נמל וכפר זה שוכנים רק 7 מייל מאכיליון. בכל זאת רציתי לבקר במקום. כשעברתי על ידו בדרך למילינה ראיתי שני דברים מעניינים, האחד הוא ציורי מאוד, השני, יש בו מספנה גדולה לספינות ויכטות. אני אוהב לבקר במספנות, הן משום העניין והן משום הבדיקה של העלויות לאספנה.
בלילה, באכיליון היו סופות רעמים, קומולונימבוסים עם מטחי גשם. אני יוצא ב 0900 לרוח צפונית מערבית 4 בופור ישר מול הפנים, אך הים נמוך לגמרי. מנוע ומפרש ראשי. בדרך מעבורת מהירה לא מםנה דרך על פי חוקי הדרך, זה נדיר שהמעבורות מפנות דרך. אני מוריד מהירות לכמעט אפס.
כעבור שעה וחצי נקשרתי לרציף באיה קורייאקי. יופי של מקום. שובר הגלים סוגר נמל דייגים קטן, שם אין לי מקום וגם רדוד. אני נקשר ברציף העירוני שאינו מוגן על ידי שובר גלים, זו מעין גומחת ים שהעומק בה גדול מאוד עד קרוב מאוד לחוף. למרות שאין שובר גלים המים על יד הרציף שקטים מאוד. בסופרמרקט הקטן יושבת אישה שמתקרבת ל 90 בגילה, לפחות כך זה נראה, וכשאני משלם בעבור הקנייה הקטנה שעשיתי היא מברכת אותי בתריסרי ברכות עם ידה על ליבה. מסורת. סיור בסמטאות הכפר ואחרי הצהריים אני יושב בבית הקפה שמול הסירה ומשלים כתיבה של סיפור על כוס של אייס קפה. אינטרנט אין גם כאן. פסטורליה.
המספנה מרשימה אך די מבולגנת. הרבה כלי שייט הרוסים, הרבה כלי שייט זרוקים, השטח די מצומצם, אבל המחיר שאני מקבל להרמה/הורדהאחסנה הוא זול, עדיין לא כמו בכיוס. אבל, טוב לדעת שיש מספנה כזו בצידו הצוני מערבי של האגאי - just in case .

בתמונות:: 1. בנמל איה קורייאקי. 2. נמל הדייכים הקטן. 3. המספנה.      

אכיליון 01.10.2010 Achillion

לא בכדי שם המקום הוא אכיליון. המקום נמצא בצידו המערבי של מפרץ בצידו הדרומי מערבי של מפרץ וולוס, נמל ועיירה קטנה. מאזור זה, על פי הומרוס, יצא אכילס לטרויה. הילה של גבורה, מיתולוגיה, אודיסאה. המקום עצמו כלל אינו מצדיק את ייחוסו ההיסטורי. נמל טוב ומוגן היטב שבתוך מסגרת שטח המים ששובר הגלים סוגר יש גם נמל דייגים קטן לסירות דייג בלבד. רציף יפה, טיילת יפה ווטר פרונט קטן, מים חופשי ברציף, אבל די משמים ואפור. טוב בכל זאת לחניית לילה כשיש זמן, לא טוב למי שעושה שבוע של שייט באזור. המיקום מצויין לתחנת חכירת סירות ואכן חברת אקר הגרמנית מחזיקה כאן תחנה עם כ 12 סירות בחלק מהרציף. שאר הרציף הארוך שומם, אני הייתי האורח היחידי. אנשי חברת אקר איפשרו לי להשץמש בשירותים שלהם וזו הייתה הזדמנות לעשות מקלחת כדבעי בלי חשבון מים. בסירה יש לי שני מיכלי ריסוס של 10 ליטר כל אחד שמיתקנתי כמקלחות. מחממים שני ליטר מים ויש מקלחת חמה, אבל, מוגבלת ל 5-6 ליטר המקלחת. קצת ספרטני אבל מספק בהחלט.
ממילינה הפלגתי ב 0800 , 18 מייל מפרידים בין צידו המזרחי והמערבי של מפרץ וולוס באזור הזה. הייתה רוח קלילה מצפון מערב, אחרי הפניה דרומה אפשר יהיה להוציא את הגנואה. על פי החוזה שלי עם מורפי זה עובד הפוך. אחרי הפניה דרומה נגמרה הרוח, נשארתי עם המנוע והמפרש הראשי. בדרך עוברי במיצר יפה בין האי טריקרי והיבשת. נמל קטן וכפר קטן שניהם ציוריים מאוד במפרץ קטן, הכל קטן. אני עושה סיור במקום, יכטה אחת ברציף הקטן סירות דייג, סירת שירות ליבשת, ירוק ומיוער מסביב. יופי של מקום, רשום בזיכרון לחזור לכאן.
נקשרתי לרציף לונג סייד באכיליון בצהרי יום, שקט ומוגן. הזמנתי דלק שהגיע במיני טנקר. יש מים, ניקוי סיפונים             ו - קניתי באיטליז שמול הסירה צלעות טלה שעלו על שולחני באותו ערב. בכלל, כשאני מפליג לבד אני מבשל יותר מאשר כשאני עם צוות. אני לא מחזיק בשר במקרר, אוכל בשר במסעדה פעם ב 3 ימים או קונה לי מידי פעם מנת טלה או עוף. מבשל הרבה מרקים טובים וסמיכים ופעם בשבוע - פסטה. הרבה חצילים וקישואים.
אינטרנט אין כאן, אז אחרי הצלעות קפה על עידכוני היומנים שלי ולישון.

  בתמונות: 1. בדרך לאכיליון. 2. סיור באי טריקרי. 3. בנמל אכיליון 

מילינה 30.09.2010 Milina

יש לי 48 מייל לעבור עד מילינה. תכננתי לקום ב 0400 כדי שאספיק להגיע מוקדם יחסית ולסייר בשטח שאינו מוכר לי. אבל הגורל לא איפשר לי לנוח. בערב התחילה צפ.מע. כמצופה ובנמל הקטן עלה סוואל שחייב אותי לחזק חבלים. אחר כך הגיעו שלוש ספינות דייג והיינו צריכים למצוא פתרונות קשירה לרציף וכשכל זה הסתיים לקראת חצות חריקות החבלים הדירו שינה מעפעפי. נים ולא נים קמתי ב 0430 הכנתי את הדרוש התנעתי מנוע והתנתקתי מהרציף ברוח של 20 קשר. היה לי ברור מראש שלבד לא אוכל לעשות סי קליר Sea Clear , סידור החבלים, הפנדרים וכל השאר בעודי בנמל ללא עזרה מפאת המקום הצר. יצאתי החוצה לכיוון העומק ששם רציתי לכוון את הסירה בהגאי האוטומטי ולסדר. קידמו אותי כמה סוואלים גבוהים על פיתחו של הנמל שטילטלו את הסירה כהוגן. אחרי כמה מאות מטרים הסוואל נרגע מעט, כצפוי, ואז עשיתי את הסי קליר. איבדתי פנדר שנקרע מהחבל שלו. הוצאתי את הגנואה והתחלתי לרוץ עם הרוח בכיוון דרום מערב. היו לי  20 מייל של קורס כזה עם ים מאחור. ההגאי האוטומטי עובד תקין. זריחה נפלאה מעל האי אלוניסוס, מצוקים ומערות ים בחוף סלעי ומצוקי יפה במיוחד. היה ברור שאחרי הכיף הדרומי של חצי האי הזה שתוחם את מפרץ וולוס ממזרח יהיה לי ים שקט לחלוטיןוהרוח תשתנה ואכן כך היה.
מילינה נמצאת בחלקו הדרומי מזרחי של מפרץ וולוס. סוגר אותה ממערב אי מאורך שיוצר מעין תעלה מוגנת מאוד של כ 4 מייל אורך. הכניסה מהצד של נמל מילינה, מצפון. לא היה ידוע לי הרבה על המקום והתכוונתי לערוך סיור היכרות עם הסירה. בכניסה למפרץ וולוס הייתה רוח 4 על הפנים אבל גלים קצרים של חצי מטר בלבד. כל האזור הזה נפלא לשייט מפרשים, יש רוח - ואין ים ואפשר להפליג בהנאה. לא לחינם קיימים באזור מספר מרכזי חכירת סירות. ואכן בכניסה למפרץ ראיתי כ 20 יכטות מפליגות במפרשים.
נכנסתי לנמל מילינה הקטן ב 1400 נקשרתי לונג סייד והתחלתי לברר להיכן צריך המכר לחזור. מסתבר שמייל וחצי דרומה יש לסאן סייל נקודת חכירה. אני מפליג לשם ועושה תוך כדי כך סיור שטח. בנקודה של סאן סייל מאשרים לי שזה המקום אך לא מאפשרים לי להשאר. למעלה מ 30 סירות חוזרות הערב, ייקשרו אחד על השני. אני חוזר לנמל מילינה, נקשר, מתקלח, עושה לי ארוחת צהריים ויוצא ברגל אל הנקודה של סאן סייל. המהומה שם כבר החלה. סירות חוזרות, ביניהן גם עם צוותים ישראלים אחרים. יהיו הרבה דגלים צהובים אומר לי מנהל התחנה - "דרך הים". הסירה שלה חיכיתי הגיעה והעברנו שעתיים של פטפוטי ים כאלה ואחרים. טוב לפגוש אנשים מוכרים בדרך גם אם עושים לצורך זה כמה מיילים נוספים, כל עוד יש זמן.

אני מסיים את הערב בבית קפה עם המחשב והבלוג - כמו עכשיו.

בתמונות: 1. זריחה בדרך למילינה. 2. בנמל מילינה. 3. סירות חוזרות בתעלת מילינה. 4. שקיעה במילינה