הפיורד שבו ממוקמת המספנה נמצא כ 7 מייל ימי מצפון לנמל המרכזי שבחוף המזרחי של האי. כמות המעגנות שבאי הזה היא מדהימה יחסית למייל רץ שלאורך חופיו. בקטע החוף הזה של שבעת המיילים הללו יש ....... 5 נמלים בהם שניים כלליים ליכטות ודייגים ושלושה לדייגים בלבד. ובנוסף הנמל המרכזי הגדול שמשמש גם למעבורות ואוניות משא שונות וגם לכלי שייט קטנים וצבאיים. לא נתקלתי בצפיפות כזו מעודי. והנמלים אינם ריקים. חלקם אפילו מלאים עד אפס מקום. כפי שסיפרתי אתמול בפיתחו של הפיורד יש חוות דגים. זו תופעה רגילה לאורך כל החופים ביוון ותורכיה. אלה עמים שמרבים באכילת דגים ומאכלי ים שונים הן בבית והן מחוצה לו. הדגה בים התיכון, ביחוד במזרחו התמעטה מאוד ב 50 השנים האחרונות. התחליף (הלא כל כך מושלם) שנמצא הוא גידול "חקלאי" של דגים. היכן שיש חוות דגים, כל מאן דהו שמבין קצת יודע שדגים בורחים משטח החווה ומשוטטים להם בקרבת סלעי החוף. זה מביא דייגי חכות לשטח שבעורף החווה. בפיורד "שלנו" מתבלטת דייגת שהיא דמות מעניינת. אישה בשנות השמונית (+) (-) שלה, גווה שח קמעה. באה כל יום לקראת ערב במכונית קטנה ומרוטה ועושה צחוק מכל הדייגים הצעירים. כלומר, יוצאת עם דגים, בעיקר לברקים של חצי קילו ויותר. היא אפילו לא משתמשת במוט חכה אלא זורקת את חוט הניילון שבקצהו קרס ופיתיון באופן חופשי. הסוד שלה הוא הפיתיון שהיא מכינה. זכיתי ממנה ערב אחד ללברק של 400 גרם שעשיתי ממנו ארוחת גורמה. הוא כבר איבד את הטעם ה"חקלאי" וקיבל את טעם ה"ים" בתקופת החופש שלו - נהדר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה