הלכנו לישון בלב מרומם קצת אחרי חצות, שקט ושלוה מסביב. בתי הקפה הסמוכים עדיין פתוחים אך לא נשמע כל רעש. אני מתעורר לקראת 0300 - טילטולים. בתחילה סברתי שעברה סירת דייג קרוב במהירות בלתי סבירה. הטילטולים לא פסקו. על פי הזכור לי נמל זה הינו בדרך כלל שקט למעט סערה דר.מז. שמכניסה "ים" דך פתח הכניסה. אז - "על פי הזכור לי" לחוד ומציאות לחוד. אני יוצא אל הסיפון. רוח צפ.מז. חלשה, בשונה למה שהיה כל היום ו SWELL נכנס חופשי דרך פתח שוברי בגלים. גלי גיבוע בגובה של כ חצי מטר. בים זה כלום, על יד הרציף - מאוד לא נעים. חיזקתי חבלים, הרבה זה לא עזר. הוספתי חבלים - משהוא. ג. שהסתגלותו איטית סובל קשות. שקלתי כבר לצאת מהרציף ולהטיל עוגן באמצע הנמל, אך מאחר והסירה לא נחבטה ומגיני הדופן - פנדרים, פעלו כראוי ויתרתי על הרעיון. את שארית הלילה ביליתי נים ולא נם, עם עין אחת פקוחה. בבוקר זה נרגע. במהלך היום אני עושה כביסה. שוטף את הסירה וממלא מיכלי מים, יושב בבית הקפה עם המחשב ומטייל בעיר הנחמדה הזו. אוכלים במסעדה הצופה אל הנמל. נוף מרהיב. אני מזמין מוסקה - מפח נפש. המוסקה הגרועה ביותר שנפלתי עליה. לקראת ערב נכנסת יכטה גדולה - דגל תורכי גדול. מאובזרת היטב בכל מה שאפשר. סידור מיוחד לחלוץ האסימטרי מותקן בחרטום. שלוחה קטנה בולטת קדימה ואליה מותקן באופן קבוע שרוול המפרש על פרופיל עם גלגלת חוזרת (פרפטו מובילה). לעומת הספינקר האסימטרי הפשוט שלי זה שיכלול מעולם אחר. אני בוחן את ה"פטנט". כבר ראיתי כזה השנה על קטאמראן צרפתי באחד האיים. בעל הסירה, איש גדול עם שפם גדול, מברך אותי בשלום גדול בעברית ולוחץ את ידי בכף ידו הגדולה, שם היא נחבאית כמשהוא זניח. ערן כבר דיבר איתו.יהודים מאיסטנבול שמשייטים להם שבועיים באזור. זו לא פעם ראשונה שאני נפגש עם יכטות תורכיות במזרחו של האגאי שעליהן שייטים יהודים מאיסטנבול. האמידות ורוחב הלב נראים עליהם מרחוק. בערב, על ספל קפה מתברר שהוא מיודע אל איש עסקים יהודי תורכי שאני מכירו מעבודתי במפעלי ים המלח. עולם קטן, מזח תיכון קטן עוד יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה