כל מה שאכתוב כאן זהה גם למספנות הדומות שבתורכיה. יוון מלאה במספנות קטנות שבהן בונים ומתקנים כלי שייט קטנים, בעיקר סירות וספינות דייג, או "קייקות" אותו כלי שייט ששימש להובלת סחורות בים התיכון עד אמצע המאה העשרים. זהה כמעט לחלוטין ל"קייקה" הם ה"גולטים" התורכיים או ה"מרקבים" הערביים. כיום בונים או כלי השייט האלה לצרכי תיירות ולא לצרכי תעבורת סחורות. שיטות הבנייה והארכיטקטורה הימית כמעט ולא השתנו במאות השנים האחרונות למעט שימוש בכלי עבודה חשמליים. את המשור הענק המופעל על ידי 2-4 אנשים לחיתוך בולי העץ ללוחות תפש משור הסרט הגדול. יש משורי סרט משניים, ובכלל משורי הסרט הם הכלי העיקרי במספנה כזו. אך לא נפקד גם חלקם של כלי העבודה הידניים. ואת הקצעת הצלעות לאחר חיבורן בגוף הספינה עושים בכלי המסורתי - קרדום הנגרים. זהוא כלי מדהים שאפשר להשיג בו מהירות ודיוק של הקצעת שבבים עד עשירית המילימטר במקום שבו הכרסום החשמלי אינו נגיש או אינו יכול להיות יעיל. שני הכלים האלה הם הבסיס בכל מספנה כזו. הכלים האחרים כגון מקצועים חשמליים וידניים וכל השאר הם "לעזר כנגדו". חיבורים של לוחות וצלעות נעשים על ידי מסמרים מגולבנים. ברגים הם מצרך שממעטים להשתמש בו. עבודה ידנית אחרת, מסורתית, היא סגירת החריצים בין הלוחות בנעורת פשתן או נעורת כותנה. זו עבודה מקצועית שדורת מומחיות וזריזות כפיים. זה מה שהיו קוראים, ועדיין מכנים "קלאפט". סליל של נעורת פשתן, מקבת עץ בעלת T ארוך ואיזמל מיוחד בעל להב רחב וקטום קצה המותאם לעבודה זו.
כשהייתי בן עשר, לערך, עבד אבי בבניית בית החרושת שמן במפרץ חיפה, היום קרוי המקום "חוף שמן". הייתי בא לשם ברגל. ויושב על יד בוני הסירות הערבים במספנה קטנה כזו שהייתה שם. מוקסם מעבודם קרדום הנגרים והקלאפט. נמל חיפה היה אז בן 9 וכל האזור היה בתול. נשאר לי כנראה מאז הכבוד לעבודה הזו. ולא מן הנמנע הוא שזיגרון זה יצר אצלי את ההחלטה לבנות לי כלי שייט משלי, שבו אני מפליג כיום. בתמונות:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה