הפלגת לילה מאיריסוס לפורטו קופו - Porto Koufo 24.09.2010

פורטו קופו הוא מפרץ מדהים, אחד היפים שאני מכיר. הוא נמצא בפינה הדרומית מערבית של האצבע האמצעית של חלקידיקי. הוא בטוח ושקט בכל מזג אוויר. לא נכנס אליו טיפה של סוואל בכל רוח וים חיצוני שיהיה. הוא סגור לחלוטין ועמוק מים כמעט עד לחוף, למעט החוף הצפוני שלו שם יש מקום עגינה מצויין. הרבה כלי שייט מעדיפים ל"חרוף" כאן בביטחה. לשם החלטתי לעשות את הפלגת הלילה - מהלך כ 60 מייל מאיריסוס, ולפסוח על הנמלים שבמפרץ שבין שתי האצבעות. הפסדנו קצת זמן, כך ששיניתי את המסלול המתוכנן במקור. שם גם רציתי להיות אם ניתפש במזג אוויר גרוע שהיה צפוי ביום שלמחרת אחר הצהרים. התוכנית היתה להגיע לפורטו קופו בביטחה עם אור של ה 24 לחודש.
כאמור, המודלים צפו לילה עם רוח צפ.מע. של 15 קשר, קלאסי לשייט בקורסים של דרום מזרח ודרום מערב למסלול הזה. למחרת אחה"צ היה צפי לדרומית מזרחית 30 קשר.
יצאנו ב 1930 לערך. מקדמת את פנינו רוח צ.צ.מז. 2-3 בדרגת בופור. אני מחליט שלא להשתמש בחלוץ הגנואה אלא בחלוץ העבודה הקטן - Stay Sail ובמפרש הראשי. שמא. אם יתאפשר אשתמש בשני החלוצים אם יהיה על הפנים, עדיף שהחלוץ הקטן יועלה עוד בעוד מועד. ההחלטה הזו, בדיעבד, הייתה נכונה. הניסיון עושה את שלו. הדרך עד לכייף הדרומי של המפרץ עוברת לה ביעף ואנו מסובבים את המגדלור ב 2045 ופונים לאורך החוף בכיוון כללי דרום מזרח. החוף הזה שומם. ירח מלא מלווה אותנו ומאיר בנוגה חיוור את צלליות ההרים והגבעות. נחמד, והצוות לא רוצה ללכת לישון. למרות שאני מסביר שבשייט לילי כזה לאורך החוף אני במשמרת ארוכה עד שנעבור את הכייף הדרומי של האצבע ונשנה קורס לדר.מע. הם מצתופפים איתי בקוקפיט ונהנים מהקסם של הפלגת לילה באור ירח מלא. לא לאורך זמן. כשעה וחצי לאחר הפניה לדר.מז. מכת רוח דרומית מזרחית - 35 קשר. מייד אחריה מתחיל ים גבוה ומבולבל שאינו סדור גלים. הגלים מגיעים מכיוון דרום עד מזרח, כשהם מבולבלים ואינם סדורים. הים עולה מהר לשלושה וחצי מטר. הרוח נעה בין דרומית מזרחית למזרחית. המפרש הראשי נקרע במקום הרגיש שלו, לאורך השפה החיצונית, בתפר המכפלת של השפה. אני מכניס אותו למעט שטח קטן שאינו קרוע שישאר כעזר בייצוב הסירה. הסירה מיטלטלת בפראות, אך מתנהלת יפה וההגאי האוטומטי מחזיק מעמד תוך עבודה קשה. בשלב מסוים פחתה המהירות לשני קשר וההגאי האוטומטי כשל. מחזיקים הגה ביד כשהסירה משנה כיוון חרטום בצורה כמעט בלתי מבוקרת עקב הגלים המבולבלים. הצוות מתנהג למופת. אף אחד מהם לא ראה כזה דבר בעברו ולא התנסה בזה. לא בכדי הוא. ראיתי שייטים "מנוסים מאוד" על פי עדותם, שבמצבים פחותים מזה "עשו במכנסיים" באופן בולט ונכנסו לפאניקה שהצריכה אותי להעמידם במקומם, להרגיעם בתקיפות. שני השייטים שלי תיפקדו כראוי עשו את מה שהנחיתי אותם לעשות ונשארו איתי בקוקפיט לסירוגין כל הלילה הסוער הזה.
בשלב מסויים, כאשר המהירות פחתה והים עלה כהוגן על הסיפון משני העברים וגלים מכנסו לקוקפיט, כשאנו מתקרבים להר אטוס - Atos עשיתי גלס - שינוי קורס לעומק כדי לקבל את הרוח והגלים בזוית נוחה יותר. תרגיל זה משפר את המצה אך מאריך את צסלול ההפלגה.
הר אטוס - ההר המקודש. באזור זה ניבנו כ 20 מנזרים שהגדול בהם נמצא במורדותיו המזרחיים של ההר. הוא דמוי חרוט כמעט מושלם ותלול מאוד. גובהו כ2140 מטר.
חזרנו להיגוי אוטומטי. אני מתרחק מההר כדי להימנע ככל האפשר ממכות הרןח המטורפות שבקירבתו במזג אוויר שכזה.
למרות זאת הגלים בסיבוב האיטי שאני עושה, לאט, לאט גבוהים ומטלטלים אותנו כהוגן. אחרי הסיבוב בשעש 3 אנחנו בקורס דרומי מערבי ולמרות הטילטולים טסים עם החלוץ הקטן וסיבובי מנוע נמוכים 7 קשר. בערך בארבע אני מעיר את הצוות שהלך לנוח קצת. המצב משתפר, אני הולך לנוח לשעה וחצי. אנחנו בשטח הפתוח שבין שתי האצבעות. אני משתרע על הספה שבסלון ונכנס לנימנום מבוקר. קצת לפני חמש אני מתעורר. סיבובי המנוע מקרטעים. אני קורא לד. שיעביר את הידית לניוטרל וקופץ מיד לקוקפיט כשאני מרכיב במהירות את המשקפיים ופנס הראש. אני מכבה את המנוע. במהלך השנים סיגלתי לי שינה מבוקרת בים. אוזן אחת כרויה לשינויי מזג אוויר, שאון המנוע וכדומה, ואני מתעורר עם כל שינוי משאון השגרה. ברור לי מיד מה קרה. אוויר במערכת אספקת הדלק. כיבוי המנוע נעשה כדי להפסיק את אספקת הדלק רווי האוויר למנוע, לפני שהוא יכבה מעצמו. עוד כשעליתי למעלה חשבתי על הסיבה. חוסר דלק לא ייתכן, יש חצי מיכל מלא. כנראה נוצרו כיסי אוויר עקב הטילטולים. צריך להוסיף דלק. אני מוציא את ערכת העברת הדלק שאיתה אני יכטול להעביר דלק גם בים סוער ומכניס כ 25 ליטר למיכל. אני מחכה מספר דקות ומתניע מחדש, אולי הספקתי לכבות בזמן. המנוע מתעורר לחיים, אני מעלה סיבובים לאט, טירטור והוא כבה. אין ברירה צריך לחדש את זרימת הדלק ולנקז אוויר.  תוך כדי פתיחת מכסה מחסן הקוקםיט שבתוכו ממוקם פתח הכניסה הגדול לחלל המנועטני מגיע למסקנה שהטילטולים העזים גרמו לכיסי אוויר במיכל הדלק ומתי שהוא נוצרה יניקת אוויר לצינור הדלק. כל מה שאני צריך זה מברג גדול. יש לי תמיד אחד כזה מוכן בטווח יד. אני מנתק את צינור הדלק מכניסתו אל הפילטר החיצוני. מנתק - כלומר, צריך לפתוח את בורג המחבר, כלומר לכוון את המברכ אל חריץ הבורג , כלומר לייצב את היד. פשןט במצב יציב, לא כל כך בטילטולים האלה. פנסי הראש האלה שווים את כספם גם אם שלי עלה 250 ש"ח. הצינור המנותק יבש. אין זרימה. אני מנפח את ריאותי למלוא הקיבולת ונושף ארוכות בכל הכוח עד שאני שומע את אוויר ריאותי מבעבע במיכל. עכשיו בא תור השאיפה. מכניס את הצינור לפי - יניקה חזקה והדלק זורם. אני בודק שהזרימה נמשכת בגרביטי ומחבר את הצינור בחזרה. כמה פימפומים במשאבה הידנית של הדלק וניקוז אוויר. התנעה אחת, סיבובים נמוכים, העלאת סיבובים והכנסת הידית קדימה. זה עובד. אני מסתכל בשעון חמש ורבע, קצת יותר מרבע שעה מרגע שהתעוררתי. אני הולך לנמנם לעוד כחצי שעה.
בשעה שש וחצי אנחנו עוברים את הקצה הדרומי של האצבע המרכזית ומיד הים נרגע, אנחנו בצד שמתחת לרוח. בשמונה נקשרנו טל ספינת דייג אלונג סייד, אכלנו ארוחת בוקר והלכנו לישון עד לצהריים. את הבלאגן שליל הסערה הזה עשה  בסירה סידרנו כשקמנו.
עוד דוגמא לעובדה שחיזוי מזג האוויר אינו מדע מדוייק.
בתמונות - 1. הר אטוס מרחוק. 2. הכניסה לפורטו  קופו





  

שתיים וחצי מילים על מספנות סירות ביוון 29.09.2010

כל מה שאכתוב כאן זהה גם למספנות הדומות שבתורכיה. יוון מלאה במספנות קטנות שבהן בונים ומתקנים כלי שייט קטנים, בעיקר סירות וספינות דייג, או "קייקות" אותו כלי שייט ששימש להובלת סחורות בים התיכון עד אמצע המאה העשרים. זהה כמעט לחלוטין ל"קייקה" הם ה"גולטים" התורכיים או ה"מרקבים" הערביים. כיום בונים או כלי השייט האלה לצרכי תיירות ולא לצרכי תעבורת סחורות. שיטות הבנייה והארכיטקטורה הימית כמעט ולא השתנו במאות השנים האחרונות למעט שימוש בכלי עבודה חשמליים. את המשור הענק המופעל על ידי 2-4 אנשים לחיתוך בולי העץ ללוחות תפש משור הסרט הגדול. יש משורי סרט משניים, ובכלל משורי הסרט הם הכלי העיקרי במספנה כזו. אך לא נפקד גם חלקם של כלי העבודה הידניים. ואת הקצעת הצלעות לאחר חיבורן בגוף הספינה עושים בכלי המסורתי - קרדום הנגרים. זהוא כלי מדהים שאפשר להשיג בו מהירות ודיוק של הקצעת שבבים  עד עשירית המילימטר במקום שבו הכרסום החשמלי אינו נגיש או אינו יכול להיות יעיל. שני הכלים האלה הם הבסיס בכל מספנה כזו. הכלים האחרים כגון מקצועים חשמליים וידניים וכל השאר הם "לעזר כנגדו". חיבורים של לוחות וצלעות נעשים על ידי מסמרים מגולבנים. ברגים הם מצרך שממעטים להשתמש בו. עבודה ידנית אחרת, מסורתית, היא סגירת החריצים בין הלוחות בנעורת פשתן או נעורת כותנה. זו עבודה מקצועית שדורת מומחיות וזריזות כפיים. זה מה שהיו קוראים, ועדיין מכנים "קלאפט". סליל של נעורת פשתן, מקבת עץ בעלת T ארוך ואיזמל מיוחד בעל להב רחב וקטום קצה המותאם לעבודה זו.
כשהייתי בן עשר, לערך, עבד אבי בבניית בית החרושת שמן במפרץ חיפה, היום קרוי המקום "חוף שמן". הייתי בא לשם ברגל. ויושב על יד בוני הסירות הערבים במספנה קטנה כזו שהייתה שם. מוקסם מעבודם קרדום הנגרים והקלאפט. נמל חיפה היה אז בן 9 וכל האזור היה בתול. נשאר לי כנראה מאז הכבוד לעבודה הזו. ולא מן הנמנע הוא שזיגרון זה יצר אצלי את ההחלטה לבנות לי כלי שייט משלי, שבו אני מפליג כיום. בתמונות:

1.ספינת דייג בבנייה  2. נמל אייריסוס 3. בולי עץ אורן ימי 4. עגלת הרמה

הפלגת לילה טאסוס - אייריסוס Ierissos 22.09.2010 העיירה וחנמל.

יצאנו מטאסוס ב 2200 . קידם את פנינו סוואל נמוך וארוך וזרם נגדי של למעלה מקשר לאורך החוף, ללא רוח. אני מסביר לצוות את נוהל משמרות הלילה ולוקח את המשמרת הראשונה עד שנסיים את השייט החופי ונעבור את אסדת קידוח הגז הגדולה Off Shore . מייד לאחר שעברנו את המגדלור של הכייף הצפ.מע. של האי התחילה רוח נעימה צפ.מז. אני מוציא את מפרש הגנואה ומדומם מנוע. בלילה בשייט מפרשים, כאשר הפנלים הסולרים אינם פעילים צריך להקפיד על ביקורת מתח המצברים, כאשר ההגאי האוטומטי והמקרר עובדים. שני זוללי החשמל הכי גדולים בסירה. אני מסביר זאת לצוות במשמרת שאני מעיר בחצות. הסוואל הצפ.מז. מתגבר והסירה מיטלטלת ימינה ושמאלה, אנחנו ברוח כמעט מלאה. אני מצמצם את המפרש הראשי למחציתו כדי שלא יפריע לחלוץ שעושה כעת את עיקר העבודה, והולך לחטוף תנומה. יש לנו 46 מייל לעבור בים פתןח. אייריסוס נמצאית באמצעו של מפרץ גדול בצידו המזרחי של חצי האי הארוך ( שלושת האצבעות) המזרחי של צפון הים האגאי. על פי ספר החופאות סימנתי את המיקום של הנמל במפה ולשם אני שם פעמי. המקום מוגדר כנמל דייגים שיש בו אפשרות לעגינת יכטות. אחרי כ 5 שעות של שייט מפרשים  התנעתי מנוע לצורכי חשמל. אני לא יורד מ 11.7 וולט מתח מצברים וההגאי האוטומטי עבד קשה בסוואל הצפוני מזרחי הזה. אני משאיר מנוע בסיבובים נמוכים, אני רוצה להגיע עם אור מאחר והמקום איני מוכר לי. אני ממשיך את המשמרת שלי עד להגעה. הנקודה שאליה אני אמור להגיע נראית חשוכה, אך מימינה אני מזהה אורות בצבע שמשמש תאורת נמלים. אני מכוון את החרטום בין שתי הנקודות. אני מעיר את הצוות וכולנו סוקרים את החוף בשחר העולה. מ. מזהה את הנמל שמאלה מאיתנו, דר.מע. לנקודה המסומנת במפה. עקב הסוואל אני משאיר את הכנת הסירה לתימרון, חבלים/פנדרים בתוך הנמל. מגוללים את המפרשים למקומם ואני נכנס פנימה. עומקים גדולים בכניסה ובפנים 4-5 מטר. בפנים יש סוואל. יש שתי "בריכות" חיצונית ופנימית. בפנימית הסוואל כמעט ואינו מורגש - אבל אין מקום. אני עושה גישת אלונג סייד צד ימין לרציף. סיימנו. קשורים. אני בודק את ה GPS ומשווה עם הפיילוט בוק. הבדל של מייל. יותר מכך, כיוון הצפון בתרשים הנמל אינו נכון. המידע בספר שגוי. נתקלתי בעבר במספר תופעות כאלה בספר הזה וכתבתי למחברו. לא זכיתי לתשובה. לעניות דעתי - לא תקין. הנמל חשוף לסוואל צפוני, שאז המצב בבריכה החיצונית עלול להיות מסוכן, ולסוול מזרחי - צפ.מז. שאז לא נעים אך סביר. הבריכה הפנימית בטוחה בכל מצב. הרבה ספינות דייג מקטון ועד גדול. מים וחשמל במספר עמדות לאורך הרציפים. ושירותים כימיים נקיים. ואפילו 3 יכטות. האחת מהן נמצאית בתיקונים לאחר שבמזג אוויר סוער נסחפה ממקום עגינתה אל החוף ועשתה ביצ'ינג. זוג אנגלי נחמד שמכר את ביתו ומפליג כבר שנה שלישית.
כל האזור הזה של צפונו של הים האגאי קרוי חלקידיקי. שלושת האצבעות ומפרץ סלוניקי. יש באזור זה עשרות נמלים קטנים ובינוניים, מעגנים, שלוש מרינות ונמל אחד גדול. הוא ידוע במזג האויר היותר נוח יחסית לחלקו המזרחי והדרומי של
האגאי. על היוצא מן הכלל תקראו ברשומה הבאה. אני בחרתי לבקר רק בארבעה נמלים, בצקווה שעוד אחזור לכאן.
אייריסוס הוא הראשון מבין הארבעה. הכפר/עיירה שוכנת כ שני ק"מ צפונית לנמל. בדרך לשם עוברים מספר מספנות העוסקות בבניה ותיקונים של ספינות דייג ושאר כלי שייו קטנים. הכפר חדש יחסית ובנוי על מישור בניגוד לכפרים המסורתיים הבנויים על גבעות למעט הווטר פרונט. יש טיילת ארוכה ויפה והכל, כרגיל מטופח מאוד.
בבית הקפה בו יש WIFI טני בודק את מפות מזג האוויר והמודלים המטאורולוגים. מז"א בלתי יציב בעליל. על פי הצפי יש שינוי לטובה ממחר בלילה. אני מחליט להשאר בנמל יום נוסף ולשנות קצת את המסלול. בחזרה בנמל הרוח מתגברת וכם גם הסוואל בנמל. מוסיפים חבלים. אם זה יהיה דוע יותר אני מתכוון לצאת מהרציף ולהטיל עוגן בבריכה הפנימית המוגנת.
לזה יש מקום. חריקות חבלי החרטום בלילה מדירות שינה ואני יוצא מידי פעם לבדוק חבלים.
את יום המחרת אני מעביר בשיחה עם הזוג האנגלי, השוואת אינפורמציה ומידע ובדיקת מזג האוויר. אני מחליט לעשות הפלגת לילה ישירות לפורטו קופו Porto Koufo שבקצה האצבע האמצעית. המודלים מנבאים צפונית מזרחית של 15 קשר במהלך הלילה ושינוי לרעה רק למחרת אחר הצהריים. אני מבשל מרק ירקות סמיך לארוחת הערב והולכים לנוח קצת לפני הפלגת הלילה.
בתמונות:
- על יד הרציף בנמל איריסוס

- זריחה בנמל איריסוס

הנמל וחהעיר של האי טאסוס 20-21 לספטמבר 2010

יצאנו מקבאלה עם זריחת החמה. יש לנו סה"כ 18 מייל לעבור. כבר בערב הקודם ראיתי סימנם של מזגאוויר בלתי יציב הן בתצפית חזותית והן באינטרנט. קידמו את פנינו ענני קומולונימבוס קטנים ופזורים עם סופות רעמים פזורות  עם מטחי גשם סוחפים ומכות רוח של 15-20 קשר מדר.מז. לא שום דבר רציני. הים קצת צ'ופי - גלים קצרים של 60-80 ס"מ ישר על הפנים. הקורס לטאסוס הוא דרומי מזרחי כך שאנו עם מנוע ומפרש ראשי. הגלים חובטים קצת בחרטום והמהירות יורדת קצת. השפה האחורית - Leech של המפרש הראשי קצת עייפה ונוצר קרע קטן שמכריח אותי לצמצם את המפרש (הוא מתגלגל לתוך התורן) על מנת להכניסו פנימה. נכנסנו אל הנמל החדש של טאסוס ב 1100. רציף האורחים ריק למעט יכטה אחת שהייתה על ידינו  בקבאלה ושייכת למועדון המקומי. כל שאר כלי השייט כולל 3 יכטות - מקומיים ברציפים האחרים. נקשרנו אלונג סייד צד שמאל לרציף גישה קלה מול הרוח (רציתי לתקן את המפרש). על ידינו ברזיה של מי שתייה ועמדת חשמל. אז - מים יש ואילו כל מערכת החשמל הרוסה. לעיר טאסוס יש שני נמלים ה ישן, כ 600 מטר מזרחה מאיתנו והחדש, מודרני וגדול יותר שמשמש את התעבורה הימים וכלי שייט פרטיים והאורחים. הישן, אוטנטי ויפה נשאר לדייגים. מולינו, על הגבעה הנישאה נ ראים בבירור תאטרון יווני קלאסי, חצוב בתוך היער ויציעם פונים הימה. מדרומו שרידי אקרופוליס ומבצר.
אני לוקח את מסמכי הסירה והדרכונים ונוסע על האופניים לחפש את משטרת הנמל לצורך דיווח על חילופי צוות והצגת הטרנזיט לוג היווני. בודקים, שואלים מבררים היכן הייתי ומדוע אין חתימה מנמל שאמרתי שבו הייתי. אפילו מצלצלים לשם כדי לברר. ולאחר מכן מחזירים את הניירת עם חתימה בלי לקחת תשלום. אני תוהה, והתשובה היא, אתה כאן מחוץ לעונה, באות לכאן הרבה יכטות ביולי/אוגוסט ואז גובים דמי רציף. מעניין. זה אחד האיים ניותר יפים בהם ביקרתי. ירוק, מפורץ, חביב. אפןא כולם. טוב, שלא יבואו, פחות סירות ופחות תיירים כן ייטב. המסעדות כמעט ריקות ןכן גם החנויות לתיירים.
הצוות הלך לטייל אל הגבעה שבה נמצאיות כל שכיות החמדה העתיקות. חזרו במפח נפש והוציאו לי את החשק לעלות לשם. מוזנח, מלוכלך ועלוב. חבל.
אחר הצהריים אני מוריד את המפרש הראשי בעזרת הצוות ועושה תיקון זמני בעזרת סרט הדבקה מיוחד. בתקווה שיחזיק מעמד, תקווה שהתבדתה מאוחר יותר, כפי שיסופר ויתואר בהמשך.
היעד הבא שלנו נמצא  46 מייל דר.מע. מטאסוס. החלטתי להשאר בטאסוס ביום המחרת ולעשות לשם הפלגת לילה. מזג האוויר ממשיך להיות בלתי יציב אך אין רוח חזקה והיא מנשבתץ בעיקר מצפ.מז. ובלילי שקט. על כך ברשומה הבאה.
בתמונות:
- על יד הרציף בנמל טאסוס החדש.
- הנמל הישן בטאסוס. ברקע הגבעה עם התאטרון היווני. 

קבאלה - Kavala ספטמבר 19 2010

לקבאלה החלטתי להפליג לצורך חבירה של איש צוות נוסף ד. לצורך הקלה של החבירה. יש שדה תעופה 30 ק"מ מהעיר וההצטרפות בנמל נוחה יותר באזור זה מאשר  כל דרך אחרת ע"י טיסה מאתונה. יצאנו לפני זריחה מלימנריה. שקט מוחלט, עוגן הירכתיים עולה (ידנית) בקלות, ואנחנו בדרך. הזריחה נפלאה ומבליטה את האי היפהפה והמיוער הזה. לעומת האיים הציחים של מרכז הום האגאי זה מראה משובב נפש. הדרך של ה  23מייל לנמל קבאלה עברה לה ביעף. מעבר לכייף הדר.מע. של האי טאסוס אני מזהה שובר גלים שלא נראה בספר החופאות - פיילוט בוק, שסוגר מפרץ קטן ומקסים שלחופו כפר מקסים לא פחות. אני רושם לי זאת במפה ובזיכרון. צריך לחזור לכאן מתי שהוא. קצת לפני נמל קבאלה שני דברים משובבי נפש. הראשון - שעה של הפלגה במפרשים ללא מנוע - שקט. השני שני מפגשים עם דולפינים, בשניהם הם רחוקים והצילום לא נתן תוצאות טובות. היו כנאה עסוקים בצייד ולא התקרבו אילינו.
נמל קבאלה הוא נמל מסחרי קטן שיש בו מועדון שייט וותיק, הרבה דייגים, הרבה סירות שירות וגוררות וקצת מקום ליכטות אורחות. היינו אורחים יחידים בין כל הסירות המקומיות. יש מים וחשמל - סגורים על מסגר. צריך למצוא מישהוא ולשלם בעבור השירות הזה. זו עיר/קרת גדולה עם ווטר פרונט די מפותח ובתי קפה ללא ספור בכל פינה. אבל לאף אחד אין WIFI צריך ללכת רחוק לאינטרנט קפה (זול) שנותו את השירות הזה. דלק יש 50 מטר מהרציף וניצלתי זאת לצורך תידלוק בסבלות. ד. הגיע בשלום לפנות ערב וכעת אנחנו צוות של שלושה. אופטימלי לסירה הזו, ולדעתי, לכל סירה. מתארגנים בסירה לשהות של 3 אנשים, כך שלכל אחד תהיה הפינה שלו.
למחרת אנחנו צפויים להפליג לעיר טאסוס, הנמל המרכזי והעיר המרכזית של האי הזה. בתמונות
- דולפינים בדרך לקבאלה
- בנמל קבאלה על יד הרציף. ברקע העיר העתיקה והמבצר בראשה
- הצוק הדרומי מערבי באי טאסוס והמערות על הים שבו

לימנריה - האי טאסוס

לימנריה היא העיר השניה בגודלה באי טאסוס וכן גם הנמל שלה. שובר גלים גדול התוחם מהחוף כלפי דרום ודרום מערב שטח ים סביר המוגן בעיקר מצפון דרך מזרח ולכוון דרום. ופתוח לדרום מערב .וממערב עד צפון הוא מוגן על ידי היבשה. נמל הדייגים הקטן שספון בחלקו הצפוני מזרחי מוגן ומוסתר אך לא הייתי רוצה להיות שם בסערת חורף דרומית מערבית.. בנמל הדייגים לא היה מקום לשהגענו, גם לא ברציף הארוך שבחלקו הפנימי של שובר הגלים. נקשרנו איפוא לרציף "אורחים" בסמוך לחוף רחצה קטן ומקסים, עם מקלחת חוף. אלא שרציף זה "יושב" על סלע שמדרונו משופע וחובה להיקשר עם עוגן ירכתיים וחרטום לרציף. אין כמעט רוח. אני מסביר ל מ. את נוהל העגינה עם חרטום לרציף. היא מכינה את חבלי החרטום כיאות. גישה איטית בניצב לרציף שעל ידו עוגנות שתי יכטות מקומיות ממועדון השייטים של קבאלה. במרחק כ 50 מטר מהרציף אני מטיל את עוגן הירכתיים וממשיך לאט מאוד עם המנוע. השרשרת "רצה" מתוך צינור האיחסון וכשמגיע  החבל אני תופש אותו מאחור עם אונקל סירות - גאנץ' - Boat Hook . מדוע על פי הוועדה ללשון זה נקרא קָדום נבצר מבינתי. מכניס את החבל לקוקפיט אל הכננת השמאלית אחורית. שם אני מווסת את שיחרורו ועוצרו לנעיצה שלאחריה אני "מגיש" את החרטום אל הרציף. מ. עולה לרציף, אין אף אחד שייקח חבלי חרטום. אני ניגש לחרטום ומקבל חבל אחד חזרה. קושר. מגיש לה את החבל השני. מקבל חזרה. קושר, וחוזר לקוקפיט למתיחת חבל העוגן בעזרת הכננת. קלי קלוטו במזג אוויר טוב וכשאני עם צוות. במזג אוויר "שורק" וכשאני לבד זה קצת שונה, אך באותה מתכונת. הנמל שקט מאוד, אין כל סוול שניכנס אליו ברוח הדומיננטית הצפונית ששוררת במקום. יש מים חופשי בפינת הרציף על יד ספינות הדייג.

הסביבה מקסימה ביופיה. חופי רחצה לכיוון מערב, מצוקים ויער אורנים מדיטרנים מעבר לעיר צפונה ומזרחה. הווטר פרונט שטוח והעיר משתפעת לה בשיפוע מתון כלפי צפון. מדרחוב ארוך שיש בו הכל יוצא מקירבת הנמל מערבה, מרהיב ביופיו ומלא בתיירים זרים ומקומיים השפות הנשמעות ביותר הן פולנית וצ'כית. הירק העונתי הוא אפונה ובכל מקום במסעדות מוכרז על מרק אפונה עממי. למה לא? אני קונה חצי קילו (לא זול) ועושה לנו מרק אפונה טרי עם בצל ורוטב עגבניות. יום קודם לכן עשיתי מרכק ירקות מעורב שיחמם אותנן בהפלגת הלילה. הלילות עכשיו צוננים. אנחנו נהנים מהטיול במדרחוב. מ. יוצאת לסיור ביער הסמוך ונהנית מרחצה בחוף הסמוך.
למחרת בבוקר אנחנו מפליגים לנמל קבאלה - Kavaka ,. לא תיכננתי את הנמל הזה מראש, אך ד. שאמור להצטרף אילינו מגיע דרך שדה התעופה של העיר הזו והחלטתי להגיע לשם כדי להקל על חבירתו לסירה. זה לֶג קצר של 18 מייל בלבד. נשאיר זאת לרשומה הבאה.

בתמונות: רציף האורחים - המידרחוב - זריחה ביציאה מלימנריה

הפלגת לילה מלימנוס לאי טאסוס 18 לספטמבר 2010

המרחק לדרומו של האי טאסוס THASOS  ממירינה הוא כ 50 מייל. מרחקים כאלה אני אוהב לעבור בלילה מכמה סיבות. האחת, הלילות שקטים יותר. השנייה אני עובר שטח ים חופשי ולא לאורך חוף, כך שאין על מה להסתכל, השלישית אני מגיע בבוקר, בדרך כלל סמוך לאחר זריחת החמה, מוצא מקום ללא בעיה, מתקלח, אוכל ארוחת בוקר והולך לישון לשעתיים. לאחר מכן יש לי את כל היום לסייר, לטייל, להתרשם מהמקום, ובערב לשבת בבית הקפה עם הלפ-טופ. יש גם סיבה רביעית, אני פשוט אוהב את הקסם המסתורי מה, של הפלגות לילה. מ. שהצטרפה בצהריים משתלבת מהר במהלך הדברים בסירה. מתארגנים עם מזון ומים, נחים קצת ובשעהה 2200 אנו מתנתקים מהרציף, ניתוק פשוט, שהרי אנחנו קשורים בירכתיים בחבל מורינג הקשור לקרקעית המעגן. לילה צח ובהיר. אני מאפשר ל מ. להתארגן בחרטום עם החבלים בהדרכתי ומרימים פנדרים עוד במעגן. יש זמן לא ממהרים.. יוצאים למזג אוויר צח ובהיר לחלוטין, חצי ירח מתמלא זוהר לו מעלינו. Smooth Sea זו ההגדרה המדוייקת של מצב הים ולאחר מכן Calm - ים מעין שמנוני. לא רואים אופק למרות הירח, אבל האוויר צלול והראות מצויינת.אני לוקח את המשמרת הראשונה עד חצות. מ. מחליפה אותי בחצות, הכל תקין ומזג האוויר ממשיך להיות מצויין. מנוע ומפרש ראשי. אני מסביר ל מ. את נוהל משמרת הלילה, תצפית, ביקורת שעוני המנוע, המפרש וכן הלאה. והעיקר, לא יוצאים מהקוקפיט בלילה. אם סוברים שצריך - מעירים אותי. לפני שאני נכנס לנימנום של שעתיים אני עורך ביקורת ויזואלית של המנוע דרך פתח הבקרה המיועד לכך, כף יד על המנוע, כף יד על תיבת התמסורת, לחוש את חומם, בדיקת הבילג' של המנוע, בדיקת התושבות ובדיקת אטם ציר המדחף. הכל תקין, אני מתרווח לי על הספה שבסלון, לא בקבינה שלי. לעתים רחוקות אני יושן בים בקבינה שלי בעת החזקת המשמרות. או על הספה בסלון, קרוב לקוקפיט, או על הספסל בקוקפיט. תלוי במזג האוויר ובצוות שיש לי. ואם אני לבד אני לא מתפרקד בשום מקום.
הלילה עובר לו בשובה ונחת. מ. מסתדרת ומסתגלת יפה. למעט סטייה מזרחה קצת חריגה, עקב זרם מזרחי ותיקון קורס בהתאם אין על מה לדווח.אני גם דואג לכך שאני עושה את המשמרת האחרונה.
עם הפציע שחר אנחנו נמצאים כבר בחופו הדרומי של האי טאסוס. מגמת פנינו היא העיירה/נמל לימֶנָרְיה Limenaria .
האי מתגלה לנו בכל יופיו והדרו. על האי והמקום ברשומה הבאה.

בתמונה - זריחה בחוף הדרומי של האי טאסוס.   ו- גם - עוד שקיעה במירינה 

מירינה - לימנוס 16-17 לספטמבר 2010

לימנוס הוא אי נהדר ואני מוכן בכל עת לחזור אליו פעם אחרי פעם. מירינה הוא הנמל המרכזי והעיר המרכזית של האי. היא יושבת בתוך מפרץ בינוני שחלקו נסגר על ידי שובר גלים ענק שתחם שטח מים שקט וגדול. מעל העיר והנמל  מתנשא מבצר אדיר שיש לו סממנים ונציאנים ועותומנים. האי שוחרר מעול התורכים רק אחרי מלחמת העולם הראשונה. המבצר שווה ביקור והעליה אליו די נינוחה. יש רציף נפרד ליכטות אורחות שיש בו מים חופשי. חשמל רק לספינות התיירים הנמצאות על יד נמל הדייג. ו - יש שרותים, אחד מפלאי עולם באיים היווניים. . נמל הדייג הקטן הוא אטרקציה בפני עצמה, הוא ספון בקצה הנמל הגדול בהמשך לרציף האורחים עם שובר גלים נפרד. מסביבו טברנות למאכלי ים ודגים, אווירה מקסימה. שם סעדתי עם ערן במסעדת דגים את הערב האחרון שלו בסירה. יום לפני ערב יום הכיפורים. מעין "סעודה מפסקת" משלנו. אחת מארוחות הדגים הטובות שמהן נהניתי (גם ערן) וכלל לא יקרה. מהנמל יוצא מדרכוב מקסים אל הכיכר המרכזית של העיר, ססגוני מאוד. יש WIFI בבית הקפה שעל יד הנמל ויש אינטרנט קפה בסמוך.   שכרתי רכב, עלות כדאית במקום לקחת מונית כפולה לשדה התעופה הקטן 20 ק:מ מזרחה מהעיר, וטיילנו באי. ממש יפה ומרשים. הכל חביב וכולם חביבים ומאירי פנים. בצהרים הבאתי את ערן לשדה התעופה ונפרדנו לשלום. המכונית עוד שימשה אותי לקניית מצרכים ודלק לחלק הבא של ההפלגה.
ב - 17 בצהרים הצטרפה מ. שייטת צעירה שתמשיך איתי 10 ימים צפונה לטאסוס ומערבה לאזור חלקידיקי  - שלושת "האצבעות" בצפונו של הים האגאי. עך כך בהמשך.
בתמונה - שקיעה במירינה

הרימו עוגן - הרוח איתן

ב 15 לספט. 2010 ב 0700 ניתקנו חבלים מהרציף במודורו ויצאנו לנמל מירינה - Myrina , הנמל המרכזי ובירתו של האי לימנוס. 18 מייל סה"כ. היציאה הייתה ללא רוח כלל - שתיל. מיד ביציאה אני מכניס את ההגאי האוטומטי לפעולה ומוציא כרגיל את המפרש הראשי. ערן מסדר את חבלי החרטום ומרים את הפנדרים מצידי הסירה אל הסיפון.  סמוך לאחר מכן מתחילה רוח צפ.מז. קלילה של 5 קשר. אני מוציא את מפרש הגנואה ומפסיק מנוע. כיוון היציאה מהמפרץ הוא דרומה. הרוח מתחזקת קצת ואנו ממשיכים בשייט מפרשים כייפי במהירת של 6 קשר + עד הכייף הדרומי מערבי של לימנוס. נהדר, בשביל זה באנו לכאן - שיוט מפרשים ולא טירטורי מנוע. אחרי הסיבוב צפונה אל הנמל יש תקלה בהכנסת הגנואה וגילגולו. החבל המגולל נתקע. מסתבר שהלחי התחתונה של התוף נשברה והחבל יצא כלפי מטה. ערן ניגש קדימה, אני משחרר קצת את החבל וערן מכניס אותו חזרה אל התוף. חלק שבור כזה אי אפשר להחליף כאן. אצטרך לייצר חלק מתאים בארץ. בינתיים הפתרון יהיה שינוי בזוית העבודה של החבל הזה על ידי חיבור גלגלת אל עמוד המעקה הקידמי דרכה הוא יעבור.

במירינה עם ההגעה אנחנו נקשרים אל הרציף Bow to חרטום לרציף עם עוגן ירכתיים. יש לי סידור אמין ופשוט לשימוש בעוגן ירכתיים שבו אני מרבה להשתמש. צינור 6 אינץ שבו מאוחסנת שרשרת באורך של 30 מטר וסל שבו מאוחסן העוגן ועוד חבל ניילון באורך של 50 מטר. נוהל ההטלה מסודר גם הוא. שני האלמנטים - מיתקן פשוט ויעיל ונוהל מסודר מאפשרים לי לעשות גישת חרטום לרציף כשאני גם לבדי. ובכן, בהטלת העוגן במירינה אני מרגיש תוך כדי נעיצת העוגן שכנראה תפשנו משהוא בקרקע הים. ערן אמור לחזור מחר ויום לאחר מכן אמורה להצטרף כאן מ. שייטת צעירה. בבוקר אני אומר לערן שטוב יהיה אם נרים את העוגן לפני ש מ. תגיע. על ידינו יש חבל מיקשר שנוכל להשתמש בו. טוב. מתחילים. מייד הרגשנו שהעוגן שלנו אכן תפוש במשהו. משתמשים בשתי כננות בצד שמאל של הקוקפיט ובחבלי מסנגר שעל ידם מעלים את העוגן לאט לאט. בשלב מסוים ערן מציע להרחיק את הסירה מהרציף אל העוגן. זה מקל על ההרמה. העוגן מגיע וניתק מהקרקע, הוא תפוס בעוגן חתול גדול. נעצר כ 4 מטר מתחת לסירה. העומק 6.5 מטר. אנחנו רואים אותו היטב.ערן צולל לבדוק.אפשר לשחרר? אפשר.  מורידים חבל מהסירה שלנו אל מתחת   לצפורני עוגן החתול  ומחזירים אלינו את הקצה וקושרים. השלב הבא שיחרור מהיר של שרשרת העוגן שלנו. הוא נופל כשהעוגן השני נשאר קשור. שני העוגנים משתחררים ומתנתקים. מרימים את שלנו ומשחררים את החבל עוגן החתול נופל אל קרקעית הים. זהוא, אנחנו משוחררים. מחזירים את הסירה לרציף. חסל סדר הרמת עוגנים אנו נשארים קשורים בירכתיים אל חבל המיקשר החיצוני. אפשר לאכול ארוחת בוקר. בתמונה העוגן שלנו עם השרשרת וכל השאר לאחר ההרמה.

מודורו - לימנוס Moudhourou

זה מפרץ ענק שיש בו מפרצי משנה רבים. המקום זכור לטוב ולרע מימי מלחמת העולם הראשונה. כאן התכנסו ציי בריטניה ואוסטרליה על צבאותיהם לשטח כינוס לפני הפלישה לגליפולי, שם נחלו תבוסה מוחצת מידיהם של התורכים בהנהגתו של אתא טורק. שרידי רציפי ההתכנסות עדיין קיימים מצפונו של הנמל המרכזי שבמפרץ הנושא את השם הזה. הנמל שודרג באופן משמעותי. מרציף דמוי Y בלתי מוגן לצפוניות החזקות השוררות דרך קבע במפרץ זה שודרג המקום לנמל שובל גלים שה Y במרכזו. רציפים נוחים ניבנו בתוך המיתחם הגדול שנוצר והם מלאים בכלי שייט מקומיים ודייגים. העומק בין 2 ל 3.5 מטר כך שבכל מקום אפשר למצוא אפשרות קשירה או עגינה ים תיכונית, לפי המצאי. יש מים וחשמל חופשי בכל הרציפים וזה איפשר לנו קצת פינוק. הרשות המקומית מספקת שירותי אינטרנט חינם WIFI ואפשר לגלוש בסירה ללא בעיה. הווטר פרונט, כרגיל הוא האטרקציה המרכזית ויש מספר מסעדות ובתי קפה הצופים אל הנמל.  העיר הקטנה ממוקמת על גבעה שבראשה מתנשאית כנסיית ענק (איך לא?) והיא נחמדה מאוד. נגמרת לי הסוללה, אמשיך מחר. חזרתי. המחשב עושה לי בעיות. בסירה על 12V עם ממיר ל 220V הוא לא נדלק ובחשמל חוף ישיר כן נדלק.
כאמור הנמל שודרג ממשית, כרגיל, מוצאים שילוט של כמה ומה הושקע, מיליוני יורו. מזה 80% מהאיחוד האירופי ו 20% ממשלת יוון. בכל מקום (כמעט) אותו הסיפור. מאות מיליוני יורו, אבל מכל המיליונים האלה שכחו צורך קטן אחד - והוא שירותים. מעטים הנמלים ששודרגו ובהם הבן אדם מוצא גם שירותים. מוזר ולא חביב. האם זה מעיד על הלך חשיבה של עם? סדרי עדיפויות? לא ברור לי. אך העובדה נשארת במקומה.
ג. מודיע לי שהלילה החולף היה קשה מנשוא עבורו והוא פורש. איש חיובי שלא הצליח להסתגל למהלך החיים בסירה. ערן אמור לחזור ב 16 ו ב 17 אמורה להצטרף מ. שייטת צעירה. החלטתי להישאר בנמל הבא - מירינה, שהוא הנמל המרכזי והבירה של לימנוס  מה 15-17 לספטמבר. לימנוס הוא אי יפה וחביב שלא מבקרות בו סירות רבות. 3 ימים לצורך הנאה וחילופי צוות זה בהחלט סביר.

  בתמונה - שקיעה בנמל מודורו

הפלגת לילה לאי לימנוס ; 14 לספטמבר 2010

במהלך שהותינו בסיגרי בדקתי בקפידה את מזג האויר הן על ידי תצפיות חזותיות והן באינטרנט. ביום ההגעה, אחרי ביקור הקומולונימבוסים התפתח מלטמי קטן עם רוח של 25 עד 30 קשר. זה היה צפוי. במסתור המעגן הוא כמעט ולא הורגש. מאחר ותיכננתי הפלגת לילה למחרתו חשוב היה לדעת כיצד זה יתפתח הן בעוצמה והן בכיוון הרוח. חשוב לדעת לעניין זה שכיוון הרוח המנשבת במפרץ הוא לא בהכרח הכיוון בים הפתוח אחרי שיוצאים מהמפרץ. הכיוון יכול להשתנות עד 90 מעלות. ביום השני ירדה עוצמת הרוח באופן משמעותי ל 15 עד 20 קשר ובמפרץ היא הייתה צפ.מז. אם היא כזו גם בחוץ - ניחא, לא נקבל ים על הפנים אלא בצד ימין ונרוץ. אבל, אם הרוח בחוץ עושה Backing - סובבת לאחור, לצפ.מע. ועוצמתה נשארת אין מה לצאת. הקורס שלנו הוא 322 מע. עקבתי אחרי הרוח כל הזמן, כאן האינטרנט לא יכול לעזור לי הרבה. אחרי הצהריים הרוח ירדה ל 10 עד 15 קשר. החלטתי לצאת, למרות שהייתי בטוח שבחוץ נקבל צפ.צפ.מע. הרימונו עוגן ב 2000 ועשינו את כל הדרוש להפלגה עוד במפרץ, כולל הוצאת המפרש הראשי והרמת החלוץ הקטן שבו החלטתי להשתמש, שוב - Just in case . יצאנו. ג. שיקשק. אמרתי לו שהוא לא ישתתף במשמרות אבל הוא יכול לעשות משמרת עם ערן. קיבלה אותנו, אכן, רוח צפ.צפ.מע של כ 12 קשר. אנחנו מתקדמים במהירות של 3.5 עד 4 קשר.  ישר על הפנים. היה לי ברור שהים ירד מהר כשהרוח נחלשת, זה לא האוקיינוס. ואכן כך, גלי רוח של מטר וחצי וסוול של שני מטר מידי פעם. הסירה מתנהגת למופת, אין מים על הסיפון וכמעט שאין חבטות חרטום. אני כרגיל לוקח משמרת ראשונה, עושה לי קפה ומכרסם עוגיות. המשמרות מתחלפות כל שעתיים. אני יודע שני דברים בטוחים. האחד, שהרוח והגלים ירדו במהלך הלילה ואולי הכיוון ישתנה צפונה. השני, בשתי המשמרות הבאות אנחנו חוצים את נתיבי הגישה של הדרדנלים, תהיה תנועת כלי שייט רבה, ביחוד אוניות. ואכן, במשמרת של ערן התחילה החגיגה. ערן יודע מתי לקרוא לי כשצריך וזה קרה פעמיים במשמרת שלו. בפעם הראשונה אוניה שהיתה צריכה לפנות דרך השתהתה קצת יותר מידי ולבסוף עשתה פניה חדה ימינה כשאני הייתי כבר במצב של להוריד מהירות. בפעם השניה הייתי נאלץ לנקוט פעולה כדי להימנע מקירבה מסוכנת לאוניה שלא פינתה דרך.
שארית הלילה עברה בניחותא כשהים והרוח יורדים והרוח חגה ימינה בכ 15 מעלות, מספיק כדי לנפח את החלוץ הקטן.
עם שחר נכנסנו למפרץ מודהרו הגדול Moudhrou שבדרומו של האי לימנוס, סוף המשמרת שלי. המגדלור שעל הכייף הדר.מע. בפיתחו מנצנץ כראוי. כל מצופי סימון הסלעים והשרטונות במקומם ומנצנצים כראוי. ואני מנתב את הסירה אל הנמל ששמו כשם המפרץ. ב 0730 נכנסנו לנמל ונקשרנו אל הרציף. הסתיימה לה עוד הפלגת לילה.

בתמונה המצורפת - ערן יושב ומצייר ממרומי המבצר בסיגרי, הסירה ברקע במעגן שממול. בתמונה השניה - זריחה במפרץ מודורו

   

סיגרי SIGRI ספטמבר 12-13 2010

החלטנו, ערן ואני להפליג מפלומריון מוקדם, קימה ב0400  ויציאה 0430 . הסוול שוב חזר לסורו בלילה אך חלש יותר מזה שבלילה הקודם. חשיכה מוחלטת לפנות בוקר. שיחרור מהיר של הסירה מהרציף ושהייה של מספר דקות ל - סי קליר בתוך המעגן לפני היציאה משוברי הגלים. מה שבטוח, בטוח. בחוץ הרוח חלשה מאוד עם סוול צפ.מז. אנחנו על מנוע + מפרש ראשי, שותים קפה מהביל. אורה המעומעם של מנורת הלֶד שמעל משטח המקרר במטבח מבליח יחד עם תאורת המכשירים והמחשב. אין כמו הפלגת בוקר מוקדמת בחשיכה שמשרה מעין מסתורין. אני עם פנס הראש בוחן את המפה שעל השולחן לבדוק מתי אנחנו עוברים clear משורת השרטונות שממערב לנמל, ומשעברנו אותם קובע את הקורס אל הכייף הבא בתור. הזריחה ב 0700 לערך מביאה לנו לנו רוח צפ/מז קלילה ואני מוציא את חלוץ הגנואה הגדול ומפסיק מנוע. שיוט של שעתיים וחצי בלי מנוע מנקה את האוזניים ומאפשר ארוחת בוקר שאני מכין על חביתת פיטריות טריות. את 30 המייל לסיגרי עשינו במירות ממוצעת של 6 קשר. הברקים שראיתי באופק מערב עם היציאה הופכים לענני קומולוסים מפותחים בצפון מערב. השלב הבא הוא קומולוס נימבוס אני חושב לעצמי, ואומר לצוות - צפוי גשם.
סיגרי היא עיירה קטנה בפינה מיוחדת בחופו המערבי של האי לסבוס. מספר מפרצים שחסומים ממערבם על ידי אי גדול ועוד שניים קטנים יוצרים שטח ים גדול מוגן כמעט לחלוטין. בכל מצב אפשר למצוא שם פינה מוגנת לעגינה. נמל דייגים קטן ממוקם בחלקו הצפוני של הפנינסולה ובחלקו הדרומי מעגן בטוח, למעט דרומיות. בקצה המערבי נמצא מתקן רציפים צבאי שמעליו מתנשא מבצר ונציאני - איך לא. שמתי פעמי אל נמל הדייג הקטן. העומק שם מתאים לסירה שלי ותמיד אפשר למצוא מקום להתקשרות עם חרטום לרציף. נכנסים לנמל ומתמרנים לעגינה. צעקות מהחוף - שוטר משטרת הנמל פשוט מגרש אותנו משם. ביקרתי בעשרות רבות של נמלי דייגים באיי יוון ותמיד התקבלתי בסבר פנים יפות. חריג, ממש חריג. יצאנו ועברנו למעגן הדרומי. וכמו שכתוב בהסכם שלי עם מורפי, ברגע שאני מתמרן לעגינה וערן מטיל את העוגן, מתלבש עלינו קומולונימבוס כזה, קטן, אבל, גשם, רוח סובבת מצפון לדרום ולא נעים. הטלנו עוגן ואני משאיר את המנוע לצורך תמרון עד שהענן הזה יסתלק מאיתנו והרוח תתיצב לצפונית הרגילה שהמעגן הזה הוא מסתור מושלם ממנה. אחרי שנרגע ערן מנפח את הדינגי - סירת השירות. מולינו, על החוף יש רציף בטון קטן המשמש סירות דייכ, לשם אנחנו חותרים, אחרי שבודקים את אחיזתו של העוגן בקרקע. המים צלולים לחלוטין ובעומק של 5 מטר רואים היטב את העוגן ו 10 המטר  הראשונים של השרשרת הצבועים בלבן.                                                                                                        המיוחדות של איזור סיגרי היא לא רק בנוף המרהיב אלא גם ביער המאובן שנמצא בשטחה. עצים שהתאבנו בהתפרצויות געשיות. המוזאון בראש הגבעה מרשים מאוד הן בממצאיו והן בפרטים הנמצאים בשטח הפתוח. האזור כולו יפהפה ומי שרוצה ויכול, אפשר לשהות שם לצורך הליכה רגלית - טרקינג - במסלול מסומן לא קשה של יום שלם. בעיירה יש בית קפה עתיק משנות העשרים של המאה הקודמת, שמוך להחזרת האי ליוון. יש בו מיני תה ותבליני תה שונים ומשונים ועוד כהנה וכהנה. שם אפשר לשבת בניחותה בסיומו של יום, עם המחשב על WIFI חופשי ותה מהביל.

זה מספיק להיום

פלומריון

הלכנו לישון בלב מרומם קצת אחרי חצות, שקט ושלוה מסביב. בתי הקפה הסמוכים עדיין פתוחים אך לא נשמע כל רעש. אני מתעורר לקראת 0300 - טילטולים. בתחילה סברתי שעברה סירת דייג קרוב במהירות בלתי סבירה. הטילטולים לא פסקו. על פי הזכור לי נמל זה הינו בדרך כלל שקט למעט סערה דר.מז. שמכניסה "ים" דך פתח הכניסה. אז - "על פי הזכור לי" לחוד ומציאות לחוד. אני יוצא אל הסיפון. רוח צפ.מז. חלשה, בשונה למה שהיה כל היום ו SWELL נכנס חופשי דרך פתח שוברי בגלים. גלי גיבוע בגובה של כ חצי מטר. בים זה כלום, על יד הרציף - מאוד לא נעים. חיזקתי חבלים, הרבה זה לא עזר. הוספתי חבלים - משהוא. ג. שהסתגלותו איטית סובל קשות. שקלתי כבר לצאת מהרציף ולהטיל עוגן באמצע הנמל, אך מאחר והסירה לא נחבטה ומגיני הדופן - פנדרים, פעלו כראוי ויתרתי על הרעיון. את שארית הלילה ביליתי נים ולא נם, עם עין אחת פקוחה. בבוקר זה נרגע. במהלך היום אני עושה כביסה. שוטף את הסירה וממלא מיכלי מים, יושב בבית הקפה עם המחשב ומטייל בעיר הנחמדה הזו. אוכלים במסעדה הצופה אל הנמל. נוף מרהיב. אני מזמין מוסקה - מפח נפש. המוסקה הגרועה ביותר שנפלתי עליה. לקראת ערב נכנסת יכטה גדולה - דגל תורכי גדול. מאובזרת היטב בכל מה שאפשר. סידור מיוחד לחלוץ האסימטרי מותקן בחרטום. שלוחה קטנה בולטת קדימה ואליה מותקן באופן קבוע שרוול המפרש על פרופיל עם גלגלת חוזרת (פרפטו מובילה). לעומת הספינקר האסימטרי הפשוט שלי זה שיכלול מעולם אחר. אני בוחן את ה"פטנט". כבר ראיתי כזה השנה על קטאמראן צרפתי באחד האיים. בעל הסירה, איש גדול עם שפם גדול, מברך אותי בשלום גדול בעברית ולוחץ את ידי בכף ידו הגדולה, שם היא נחבאית כמשהוא זניח. ערן כבר דיבר איתו.יהודים מאיסטנבול שמשייטים להם שבועיים באזור. זו לא פעם ראשונה שאני נפגש עם יכטות תורכיות במזרחו של האגאי שעליהן שייטים יהודים מאיסטנבול. האמידות ורוחב הלב נראים עליהם מרחוק. בערב, על ספל קפה מתברר שהוא מיודע אל איש עסקים יהודי תורכי שאני מכירו מעבודתי במפעלי ים המלח. עולם קטן, מזח תיכון קטן עוד יותר.

מרק בדרך לפלומריון

ובכן, מייד עם סיום הכנתו של המרק התנעתי מנוע, התנתקנו מהרציף ויצאנו בדרך דרומה מפֶרמה שבייראס דרך המיצר. ההגה האוטומטי עושה את עבודתו נאמנה (יש לי שניים - just in case )ואנו לוגמים מרק מבעבע ורותח תוך כדי הניתוב במיצר היפהפה הזה. רןח צפונית חלשה מנשבת ואנחנו על מנוע בלבד, בניגוד לשיטה הקבועה שלי שתמיד המפרש הראשי בחוץ, ואפילו רק לצורך ייצוב. המרק הסתיים לו עןד קודם שיצאנו לים הפתוח. ביציאה, מצידה המערבי של של הכניסה הרחבה יש שורת סלעים שבולטת כ 150 מטר מזרחה, צריך להיזהר ולעשות איגוף במרחק של יותר מ 200 מטר מהכייף.  בחוץ הצפונית החלשה הופכת למערבית ערה מה שמוגדר כ fresh breeze - ישר על האף. נשארתי על מנוע בלבד. בדרך עוברים בין  מספר איונים סלעיים ותלולים שאפשר לקשור את הקווין מרי אליהם ללא חשש. רק לא לשכוח פנדרים - מגיני דפנות. אל פלומריון - Plomari הגענו בסמוך ל 1800 , קשירה פשוטה בצד ימין מול הרוח, אל הרציף, בסמוך לברז המים שמספק מים חופשי  לכלי השייט האורחים. יש WIFI עירוני חופשי בסירה אך משום מה אתר יווני עולה על  הבלוג שלי, הולכים לבית הקפה הסמוך. פלומריון היא מלכת האוזו והאוזו שלה הוא מהמפורסמים. בערב הולכים לשמוע מוסיקה עממית live ב Platanos זהוא מרכז העיר הישנה, מסעדות קטנות וצפופות שבמרכזן צומח לו עץ ענק כלשהוא. מנגנים בבוזוקי, גיטרה ואקורדיון, זמר וזמרת (מצויינת) שירי עם יווניים שחלקם מזכיר לי שירים תורכיים בנוסך "אישקידרה אידר איקר אלדדביר יאמוווור" מימי בית הכלא התורכי שבאיסקנדרון - 1956 . יושבים על אוזו ויין עד חצות. למחרנשארים בנמל. עבודות שונות, ניקוי סיפונים, מילוי מיכלי מיים וסיום הקנטים של עץ התיק שציפיתי בקוקפיט בחורף האחרון.
בתמונה - ניתוב במיצר יירה Gera

מסלול בחופו הדרומי של האי לסבוס מסלול בחופו הדרומי של האי לסבוס

למחרת חבירתו של ערן יצאנו ממיטיליני ב0700 אחרי שהחתמתי את הטרנזיט לוג היווני במשטרת הנמל. הפעם לקחו כסף בעבור דמי הרציף - 8.35 יורו. זה כולל את החשמל שלא השתמשנו בו. אין רוח ואנחנו על מנוע ומפרש ראשי בסיבובי מנוע נמוכים, מפליגים לאורך החוף דרומה. יש לנו בסה"כ 12 מייל לעבור. תיכננתי מסלול של כייף הן לערן וגם משום ש ג. שאינו שייט, מתקשה להסתגל לצורת ההנתנהלות של סירה בים . ואני יודע שהסירה שלי ודרך ההתנהלות שלי בים יש בהם קמצוץ של ספרטניות. אז כאשר אני משייט בגפי, ניחא, כאשר יש צוות צריך לקחת בחשבון גורמים נוספים שאין לי שליטה עליהם. ובכן, היעד שלנן להיום (אתמול) הוא אחד האזורים היפים באי לסבוס - יירה - GERA . זהוא מפרץ גדול שהכניסה אליו עוברת במיצר שלאורכו כפרי דייגים, חוות דגים ונוף מקסים עם איים קטנים וסלעים שצריך לנתב ביניהם. ההרים והנוף שמסביב ירוקים ומיוערים. לפני הקצה הצפוני של המיצר המוליך אל המפרץ הסגור הזה, יש שני נמלים קטנים המשתייכים לעיירות תעשייתיות בעבר הרחוק, איזה מינרל שאיני יודע מה טיבו כיכב כאן בעבר. כיום הארובות, מחסנים וכל מערכות היצור שוממות וחרבות למחצה. האחת, בצידו המערבי של המיצר היא Perama והשניה בצידו המזרחי, בתוך מפרץ קטן Skala Loutra . אני בחרתי בחלק המערבי. נקשרנו לרציף כבר ברוח צפונית ערה (לא חזקה למדי על פי ההגדרות של שדרני המדיה) , גישה פשוטה כשאני מוריד את ערן לרציף עם חבל חרטום, הירכתיים מתרחקות ואני מעביר לו את חבל הירכתיים לאחר מכן. הזמן במקום הזה עמד מלכת. יש עוד יכטה ברציף, יוונית ונראה שהיא חתמה שם קבע. כך שאנחנו אורחים יחידים. אני יורד לסיור אחרי נוהל הכניסה. על יד הרציף שני בתי קפה ששם יושבים כל באי הכפר שגילם הממוצע גדול משלי בשנתיים לערך. השעה היא עשר בבוקר, כל הכסאות מלאים. קפה של בוקר. הם מודדים אותי במבטים סקרניים. אין תיירים = כמעט. אני מוצא את חנות האופה המקומית - העוגיות נהדרות. סיבוב נוסף מגלה תחנת דלק קרובה לרציף וברז מים לשתיה וחיבורי חשמל בפינת הרציף. מגרש המשחקים ההכרחי לילדים בכל כפר ועיירה כזו נמצא על יד הכנסיה המרכזית. כשאני משייט לבד אני יכול לשבת במקום כזה 3 ימים. יש WIFI בבתי הקפה ,אפשר לכתוב קצת, לגלוש קצת, ללגום פרפה - Frappe האייס קפה היווני לראות את הדייגים יוצאים/חוזרים, לאכול סופלקי ולשמוע מוסיקה יוונית קצת וקלאסית הרבה. אבל, הצוות שלי מיצה את הכפר בשעתיים ומאיצים בי לעזוב לכוון היעד הבא, עוד נספיק להגיע אליו לפני השקיעה. טוב אני מתרצה, לא לפני שאני מבשל מרק ירקות עם נקניקיות קטננות לצהריים מאוחרת בדרך ל - פלומרי או כפי שהיא נקראית - Plomarion , ועל כך בקטע הבא.

ראשית דבר

יום חמישי ה 26 לאוגוסט 2010 . ביום רביעי הבא ה 1 לספטמבר אני חוזר לסירה ביוון. הסירה נמצאית היום במצב של High and Dry , כלומר באספנה, להבדיל ממצב של "על שרטון" . מספנה משפחתית נחמדה בצפון מזרח האי כיוס בתוך פיורד שאת כניסתו חוסם אי קטן שסביבו חוות דגים ומשאיר מעבר צר יחסית אל תוכו. אין מסביב למספנה דבר. אז צריך לבוא לשם עם אספקה מספקת לשבוע. כ 5 ק"מ צפונה ישנה עיירה מקסימה שבה אפשר לשבת בבתי קפה, מסעדות, לקנות בסופר מרקט. נחל קטן מפכה לו בינות לעיצים עבותים וסירות דייג קטנות קשורות להן משני צידיו. נמל העיירה מלא גם הוא בסירות דייג וספינות שונות לתיירות. אם צריך, בעל המספנה מעמיד לרשותי את הטנדר המרוט שלו לשעתיים לקניות ולגימת בירה קרה. מחר אמשיך בתאור המקום ואנשיו.
בתמונה - ערן ואני על הסיפון במרינה אשדוד ביום העברתה של הסירה מהבית בעומר, מקום בניתה להשקה. היה זה יום גדול

המספנה באי כיוס

הפיורד שבו ממוקמת המספנה נמצא כ 7 מייל ימי מצפון לנמל המרכזי שבחוף המזרחי של האי. כמות המעגנות שבאי הזה היא מדהימה יחסית למייל רץ שלאורך חופיו. בקטע החוף הזה של שבעת המיילים הללו יש ....... 5 נמלים בהם שניים כלליים ליכטות ודייגים ושלושה לדייגים בלבד. ובנוסף הנמל המרכזי הגדול שמשמש גם למעבורות ואוניות משא שונות וגם לכלי שייט קטנים וצבאיים. לא נתקלתי בצפיפות כזו מעודי. והנמלים אינם ריקים. חלקם אפילו מלאים עד אפס מקום. כפי שסיפרתי אתמול בפיתחו של הפיורד יש חוות דגים. זו תופעה רגילה לאורך כל החופים ביוון ותורכיה. אלה עמים שמרבים באכילת דגים ומאכלי ים שונים הן בבית והן מחוצה לו. הדגה בים התיכון, ביחוד במזרחו התמעטה מאוד ב 50 השנים האחרונות. התחליף (הלא כל כך מושלם) שנמצא הוא גידול "חקלאי" של דגים. היכן שיש חוות דגים, כל מאן דהו שמבין קצת יודע שדגים בורחים משטח החווה ומשוטטים להם בקרבת סלעי החוף. זה מביא דייגי חכות לשטח שבעורף החווה. בפיורד "שלנו" מתבלטת דייגת שהיא דמות מעניינת. אישה בשנות השמונית (+) (-) שלה, גווה שח קמעה. באה כל יום לקראת ערב במכונית קטנה ומרוטה ועושה צחוק מכל הדייגים הצעירים. כלומר, יוצאת עם דגים, בעיקר לברקים של חצי קילו ויותר. היא אפילו לא משתמשת במוט חכה אלא זורקת את חוט הניילון שבקצהו קרס ופיתיון באופן חופשי. הסוד שלה הוא הפיתיון שהיא מכינה. זכיתי ממנה ערב אחד ללברק של 400 גרם שעשיתי ממנו ארוחת גורמה. הוא כבר איבד את הטעם ה"חקלאי" וקיבל את טעם ה"ים" בתקופת החופש שלו - נהדר.

אנשי המספנה שבכיוס

בעל המספנה - אדוניס - הוא נגר סירות אומן שרוחבו גדול מגובהו. ידו בכל, בכל מלאכה שתידרש במספנה שכזו. מעבודות הנגרות, המשך לשיפוצים/תיקונים מורכבים, ריתוך, מכונאות, חרטות, ומה לא. אך האומנות שלו היא נגרות/בניית סירות. ראיתי אותו לעבוד עם קרדום נגרים בהכנת פקק עץ לסירה. תוך שניות התעופפו כפיסי עץ מסביב, תחילה עבים ולבסוף דקים והפקק היה מוכן in no time . לקחתי את כפיסי העץ האחרונים ומדדתי את עוביים בקליבר 0.1 מ"מ +- . מדהים. אני שיש לי ידיים טובות ניסיתי, הצלחתי עד מ"מ לא יותר. איש מלא חיים, ורוחב ליבו כרוחב כתפיו. אשתו - קטרינה - עובדת לצידו כל אימת שהוא שם. מושכת כבלי פלדה בכננות לכשצריך, עוזרת בהעלאת והורדת כלי השייט השונים ו - הכי חשוב. קופיי טיים. כל יום ב1100 לערך אני מחוייב להפסיק את העבודה על הסירה שלי ונקרא ל קופי טיים שמתקיים בסככה שצמודה לאולם העבודה הגדול שבו כל הכלים המכניים והאחרים. כל מי שנמצא במספנה נקרה לטקס, וקטרינה מכינה את הקפה, מניחה על השולחן מיני מאפה שהכינה בבית ותוך כד, מתנהלת שיחה ערה בעניני דיומא. אחרי כחצי שעה כולם חוזרים לעבודתם. לפעמים, כשמספר האנשים קטן, אני נקרא לקופי טיים גם ב 1800 , אסור לסרב.

העלאת והורדת הסירה במספנה

יש מספר שיטות להעלאת סירה/יכטה/ספינה לאספנה, להבדיל מאוניות. אתייחס כאן רק לזו הנהוגה במספנה של כיוס. הסירה נקשרת אל רציף המיועד לכך שבו עומק המים הוא לפחות מטר וחצי מתחת ל - קיל (קוער). מירווח זה מספיק דיו להכנסת טריילר מיוחד בין הקיל לבין גוף הסירה כשדפנות הטריילר משני צידי הקיל. מחזיקים את הסירה במירווח של כשני מטר מהרציף ומורידים את הטריילר עם טרקטור אל שיפוע ההרמה לתוך המים. הטריילר ממותקן לצורך זה על ידי שתי תמוכות אורכיות במיפסק מתאים שקצותיהן העליונים מרופדים. תמוכות אלה נעות אנכית מכנית או הידראולית. הטריילר נכנס למים מתחת לסירה ואז מושכים אותו לאט החוצה ובמקביל את הסירה עד שהיא "יושבת" על התמוכות המרופדות. או אז הכל נמשך כגוף אחד אל היבשה ואל משטח ההנחה. במשטח זה ממקמים את הטריילר עם הסירה במקום המתאים. מניחים מתחת לקיל בלוקים מסיביים של עץ בגובה מתאים, בהתאם לצורכי העבודות שיש לבצע. השלב הבא הוא הורדת הסירה אל הבלוקים באמצעות מערכת ההנעה האנכית של התמוכות האורכיות. כאשר הקיל מונח על הבלוקים אבל עדיין לא נושא את כל משקל הסירה מכניסים ארבע או שש תמוכות בין משטח ההנחה לבין גוף הסירה שתיים - שלוש מכל צד ועוד תמוכה בחרטום ובירכתיים, לפי הצורך שנקבע על ידי אורך הסירה ומבנה הגוף שלה. כאשר כל זה מסתיים מורידים לגמרי את תמוכות האורך של הטריילר ומוציאים אותו החוצה. הסירה במצב זה נתמכת אנכית בקיל ובשתי התמוכות של החרטום והירכתיים ולצדדים (ברכיב השקול של מקבילית הכוחות) על ידי תמוכות הגוף. עכשיו אפשר להתחיל לעבוד. הורדת הסירה מתבצעת בסדר הפוך באופן כללי. על העבודה עצמה בפעם אחרת.
בתמונה - הסירה מוכנה להורדה

בדרך לכיוס לחבירה עם ZINA2

אני כעת על המעבורת בדרך מפיראוס לאי כיוס. יש WIFI חופשי ואפשר לגלוש ולבדוק את אתרי מזג האוויר. מזל מוצאים לא מחשים. והיום היה לי מזל. מעבורת מהירה לכיוס - 6 שעות במקום 9 , 3 שעות לאחר הנחיתה באתונה. יש לי כ 6 ימי עבודה להשלמת עודות האספנה. השעה 1630 בעוד שעתיים נגיע. אני שוכר רכב, קונה את הצבעים לתחתית, אפוקסי - אנטי פאולינג - אבזרים שונים, אוכל לשבוע ונוסע למספנה. הלילה אני יושן כבר בסירה ומחר מתחיל לעבוד בקצב מזורז. את כל העבודות אני מבצע בעצמי. במספנה עצמה אין כיסוי אינטרנט כך שבשבוע הקרוב אני נפרד מהבלוג. אני מקווה להוריד את הסירה למים ב 7 , יום לפני ראש השנה ולהפליג למרינה של כיוס כ 6 מייל דרומה. שם אמוּר לחבור אלי בחור מהארץ. אין לו נסיון בשייט, אבל זה ממש לא חשוב. חשובה רוח הצוות והכימיה בין אנשי הצוות. הסירה, כל סירה הוא מקום/חלל קטן וצפוף ומקדם החיכוך האנושי גדול. צריך שלכל אחד תהיה הפינה שלו כדי להקטין את המקדם הזה. אז להתראות בעוד שבוע
בתמונה - הפיורד והמספנה במבט כללי

שנה טובה לכולם

ושוב אני חוזר לבלוג. ההודעה הקודמת בה תארתי את חבירתי לזינה2 מהמעבורת נכתבה ב 1.09.10 אבל פורסמה רק היום. בינתיים שהיתי במספנה 6 ימים בהם עבדתי מ 0600 עד 2000 כל יום. קצת מאומץ אבל בריא. בימים אלה עשיתי תיקון אמנותי של נזק בקיל. סיפור משנה שעברה שבו נקלעתי למצב לא נעים עם מעבורת ש "זרקה" אותי על סלע. על כך בפעם אחרת. צביעת התחתית באפוקסי פריימר ו3 שכבות של אנטי פאולינג, החלפת אטם ציר המדחף. החלפת אבצים/צינק באזור המדחף. ליטוש המדחף והרכבתו מחדש ועוד כהנה וכהנה זוטות. במספנה אין כיסוי אינטרנטי. אתמול ה 7 לספטמבר הורדתי את הסירה למים ונפרדתי לשלום ממשפחת אדוניס (אנטוני וקתרינה). חודש וחצי של שהייה במספנה + העלאה/הורדה + שימוש בצבעים שלהם להתחלת העבודה בסוף יולי + קצת עזרה כאשר שתי הידיים שלי לא הספיקו עלו לי 300 יורו. והאיש אומר לי בחיוך, את השאר תחזיר לי בשנה הבאה. היכן עוד מוצאים אנשים כאלה היום? השנה היינו כבר 10 יכטות במספנה כשירדתי למים. רובן צרפתיות. אתה צריך עזרה אני אומר לאדוניס. טוב, בוא לעזור לי - SIGA-SIGA והוא צוחק. זו מחמאה גדולה מאדם כזה. כבר עכשיו בתחילת ספטמבר עולות סירות אירופאיות לחורף. הם בשוק המשותף - אין להם בעיה.. אחרי שירדתי למים בדקתי את כל המערכות והפלגתי ברוח צפונית טובה של 12 קשר עם חלוץ הגנואה בלבד למרינה של כיוס. זו מרינה/לא מרינה. בנו יופי של מעגן בטוח מאוד אך לא סיימו את הפרטים. תשתית בלבד/בטון. אבל בטוח. שם חבר אלי אתמול אחה"צ ג. קנינו מצרכים לשבוע והבוקר הפלגנו צפונה. כעת אנו נמצאים באי אויינוססה, אי לווין קטן ונחמד מול צפון כיוס. כאן, יש אינטרנט בבית הקפה. זה נמל גדול יחסית ובטוח מאוד בעת המלטמי השואג, כשהוא מנשב באזור זה, בסמוך לחוף המערבי של תורכיה מצפון לדרום כאילו שהוא יורד כבארובה במהירות של 40 קשר ויותר בין האיים לחוף התורכי. הייתה לנו רוח של 10-15 קשר צ.צ.מזרח, ישר על הפנים. הסירה גמאה את המרחק הקצר אין-נו-טיים חלקה למשעי, בסיבובי מנוע נמוכים יחסית ומפרש ראשי לייצוב. אזה נסיים להיום. שנה טובה לכולם.

בתמונה עבודה מסוג אחר. הפיכת גוף הסירה על יד הבית בשלבי הבניה

מיטיליני - האי לסבוס

לסבוס על שמה של המשוררת מהתקופה היוונית העתיקה שכתבה שירים על אהבת נשים. הבוקר יצאנו 0600 מהאי אוינוסה צפונה. ים שקט, רוח צ.צ.מע. של 5-8 קשר שייט לאורך החוף עד לקייפ הצפוני ושם פןנים בקורס 036 מע. לעבר הכיפ הדר.מז. עשל לסבוס. כרגיל, עברת כייפ ושינית קורס אז גם הרוח משתנה לה, ישר מול החרטום. אבל, לא נורא צ.צ.מז. באותה עוצמה וים של 50-80 ס" מ. 1750 סיבובי מנוע עם מפרש ראשי והחלוץ הקטן Stay Sail מריצים אותנו ב 6.5 קשר כמעט כל הדרך. ערןריך לחבור אלי היום, תלוי במעבר מאתונה לסיר. קצת לפני האי מבקרים אותנו ממרחק של כ 100 מטר 5 דולפינים שכלל לא מתייחסים אילינו = עסוקים בצייד, לא רופצים אלא מרחפים על פני המים. ערן שולח סמס שיגיע בטיסה ישר מאתונה בדיוק עם כניסתינו לנמל. נכנסנו ב 1420 ונקשרנו לאורך הרציף המרכזי, לצערי רחוק מנקודת החשמל. כעבור כמה דקות הגיע ערן, שנה שהוא לא הפליג איתי. יהיה נחמד להיות ביחד את השבוע הקרוב. נמשיך מחר.

מסלול בחופו הדרומי של האי לסבוס

למחרת חבירתו של ערן יצאנו ממיטיליני ב0700 אחרי שהחתמתי את הטרנזיט לוג היווני במשטרת הנמל. הפעם לקחו כסף בעבור דמי הרציף - 8.35 יורו. זה כולל את החשמל שלא השתמשנו בו. אין רוח ואנחנו על מנוע ומפרש ראשי בסיבובי מנוע נמוכים, מפליגים לאורך החוף דרומה. יש לנו בסה"כ 12 מייל לעבור. תיכננתי מסלול של כייף הן לערן וגם משום ש ג. שאינו שייט, מתקשה להסתגל לצורת ההנתנהלות של סירה בים . ואני יודע שהסירה שלי ודרך ההתנהלות שלי בים יש בהם קמצוץ של ספרטניות. אז כאשר אני משייט בגפי, ניחא, כאשר יש צוות צריך לקחת בחשבון גורמים נוספים שאין לי שליטה עליהם. ובכן, היעד שלנן להיום (אתמול) הוא אחד האזורים היפים באי לסבוס - יירה - GERA . זהוא מפרץ גדול שהכניסה אליו עוברת במיצר שלאורכו כפרי דייגים, חוות דגים ונוף מקסים עם איים קטנים וסלעים שצריך לנתב ביניהם. ההרים והנוף שמסביב ירוקים ומיוערים. לפני הקצה הצפוני של המיצר המוליך אל המפרץ הסגור הזה, יש שני נמלים קטנים המשתייכים לעיירות תעשייתיות בעבר הרחוק, איזה מינרל שאיני יודע מה טיבו כיכב כאן בעבר. כיום הארובות, מחסנים וכל מערכות היצור שוממות וחרבות למחצה. האחת, בצידו המערבי של המיצר היא Perama והשניה בצידו המזרחי, בתוך מפרץ קטן Skala Loutra . אני בחרתי בחלק המערבי. נקשרנו לרציף כבר ברוח צפונית ערה (לא חזקה למדי על פי ההגדרות של שדרני המדיה) , גישה פשוטה כשאני מוריד את ערן לרציף עם חבל חרטום, הירכתיים מתרחקות ואני מעביר לו את חבל הירכתיים לאחר מכן. הזמן במקום הזה עמד מלכת. יש עוד יכטה ברציף, יוונית ונראה שהיא חתמה שם קבע. כך שאנחנו אורחים יחידים. אני יורד לסיור אחרי נוהל הכניסה. על יד הרציף שני בתי קפה ששם יושבים כל באי הכפר שגילם הממוצע גדול משלי בשנתיים לערך. השעה היא עשר בבוקר, כל הכסאות מלאים. קפה של בוקר. הם מודדים אותי במבטים סקרניים. אין תיירים = כמעט. אני מוצא את חנות האופה המקומית - העוגיות נהדרות. סיבוב נוסף מגלה תחנת דלק קרובה לרציף וברז מים לשתיה וחיבורי חשמל בפינת הרציף. מגרש המשחקים ההכרחי לילדים בכל כפר ועיירה כזו נמצא על יד הכנסיה המרכזית. כשאני משייט לבד אני יכול לשבת במקום כזה 3 ימים. יש WIFI בבתי הקפה ,אפשר לכתוב קצת, לגלוש קצת, ללגום פרפה - Frappe האייס קפה היווני לראות את הדייגים יוצאים/חוזרים, לאכול סופלקי ולשמוע מוסיקה יוונית קצת וקלאסית הרבה. אבל, הצוות שלי מיצה את הכפר בשעתיים ומאיצים בי לעזוב לכוון היעד הבא, עוד נספיק להגיע אליו לפני השקיעה. טוב אני מתרצה, לא לפני שאני מבשל מרק ירקות עם נקניקיות קטננות לצהריים מאוחרת בדרך ל - פלומרי או כפי שהיא נקראית - Plomarion , ועל כך בקטע הבא.