קסטלוריזון + קאש 27 - 29 לאוקטובר 2010

מיד אחרי קשירת הסירה אל הרציף במפרץ היפה הזה אני מתחיל בבדיקות לסיבת התקלה שבגינה אין טעינה של המצברים. בדיקה ראשונית מעלה שהאלטרנטור לא מטעין את המצברים ואילו המערכת הסולרית המחוברת ישירות אל המצברים תקינה. אלא שהמערכת הסולרית לבדה, כשהמקרר וההגאי האוטומטי עובדים אינה מספקת, ודאי לא בסוף אוקטובר כשהשמש נמוכה, כשיש שמש. רצועת האלטרנטור נבדקת, שם הכל תקין. יש איזו שהיא פירצה היכן שהוא בין הברייקר והמצברים כנראה. הידית האדומה של הברייקר בעייתית. הזיזים שלה הידית התכסחו, הברייקר הוחלף ביולי - חדש לגמרי, ויש התנעת מנוע. זה ברייקר שמנתק/מחבר בין מצבר המנוע ומצברי השירות. אני חושד בידית, אבל כאן בקסטלו אין חשמלאי ואין ידית או ברייקר לקניה. אחרי כמה שעות של בדיקה וחיפוש אלטרנטיבה לידית שלא העלו דבר, אני מחליט שלמחרת ניכנס לקאש התורכית שבסמוך. שם אני מכיר חשמלאי טוב. לעשות את 200 המייל לקירניה שבצפון קפריסין במצב זה לא בא בחשבון. ההחלטה שלי שלא להיכנס לתורכיה ב לֶג הזה אינה רלבנטית כשמדובר בבטיחות.
במשך היום הגיעה למעגן יכטה מעניינת מאוד שעליה ישראלים. בניית עץ סקנדינבית נהדרת. תאווה לעיניים. לתחזק כלי כזה בים התיכון המזרחי - קצת בעייה. למי שיש זמן, מרץ וידע - תענוג.
למחרת בואנו מתחיל היום בסופות רעמים וגשם שוטף. הרוח עולה בעליל, אלא שכאן במפרץ יש הסתר טוב מכיוון הרוח הזה. הוספתי עוד חבל מהירכתיים לרציף המסעדה שלידינו  ואנחנו "מטיילם" על בטוח בין החבלים והעוגן.
חיברתי את חיבור החוף לחשמל במסעדה שמולינו והמצברים בינתיים נטענים דרך מטען ה 220V . כאות הוקרה לבעל המסעדה שנתן לנו חשמל בטוּב ליבור אנחנו מזמינים אצלו סטיקים של דג אינטיאס (מהמשפחה של הלוקוּס) , תאווה לחיך. בסיום הארוחה הולכים למשטרת הנמל וביקורת הגבולות ועושים הליך יציאה מיוון. מפליגים, כשהכוונה שלי היא להיכנס למפרץ/פיורד הצמוד מערבית לקאש, החשמלאי נמצא ממש בסמוך למקום ובצמוד לעיר נבנתה בשעתו מרינה שרק התשתית נשארה לאחר שהפרוייקט הופסק בתחילתו. יש רציף ללא כל שירותים נילווים. בשנה שעברה עברתי כאן וראיתי שהפרוייקט קיבל רוח חיים וחידשו את העבודה. אני מחליט שלא להרים מפרשים ל - leg הזה שכולו 3 מייל ולהפליג על מנוע בלבד. את הסי-קליר עושים במפרץ, קודם ליציאה. אני יודע שבחוץ סוער.
מקדמת את פנינו רוח מערבית של 35 קשר עם גלים של 2-2.5 מטר, מקציפים בלובנם. real fresh white horses בעגת השייטים האמריקאים. בפיורד עצמו שאורכן 2 מייל הרוח והגלים נחלשים אך עדיין, הפיורד כולו רוחש ובוחש. אני יודע שבנו שובר גלים וסומך על כך שהוא ייתן מחסב טוב מהגלים הנכנסים לפיורד במערבית הנלוזה הזו. תקוות לחוד ומציאות לחוד. שובר הגלים החדש נותן יופי של מחסה, אך אין כניסה. רציפי מרינה חסומים בתהליך בניה לא מאפשרים כלל את הגישה למקום. בקיץ הבא המרינה תיפתח צועק מישהוא באנגלית. אין ברירה, אני חוזר חזרה נגד הרוח, יוצא מהפיורד ומסתובב מזרחה אל נמל קאש, שאינו שכיית חמדתי עקב הצפיפות והסתבכויות העוגנים, ביחוד במזג אוויר כזה.
בקושי מצאנו לנו מקום עגינה ברציף המערבי, שהוא הטוב מן השניים במערביות חזקות כאלה. מחר הוא יום הרפובליקה בתורכיה והכל מוכן ומזומן לחגיגה. יש חגיגה נוספת, מחר יום שוק וזהוא ארוע צבעוני מאוד. את הערב סיימנו במסעדה העממית שעל יד המסגד על מרק עדשים נהדר - מֶרצ'ימֶק צ'ורבָה, שהוא המרק הלאומי התורכי, ותבשילים עממיים מוכנים.
למחרת בבוקר אני הולך מוקדם אל החשמלאי. אחרי הסבר עם ציור שמגשר על בעיית השפה הוא מצא מהר את מקור הבעייה. אכן, בים הברייקר החדש והמצברין יש נתק. חדש - למה. משום שהברייקר לא מאיכות טובה והזיזים נשחקו. אין לי ברייקר רזרבי. הפיתרון, משייפים את גדמי הזיזים, קודחים חור ומבריגים בורג שאורכו מותאם. העסק עובד.
החלטתי להישאר כבר עד למחרת לשיפור במזג האוויר.













  

הפלגת לילה לקסטלוריזון 26-27 לאוקטובר 2010

 התנתקנו מהרציף בפֶדי בשעה 1545 אחרי ארוחה במסעדה הסמוכה. אני אכלתי מאכל מסורתי מובהק, קציצות קישואים מטוגנות וטעימות מאוד. הרוח בפיורד ירדה ל 4 בופור ואת הסי קליר עשינו בתוך הפיורד, כמו כן הוצאת הראשי והרמת ה סטיי סייל. היה ברור לי שתהיה לנו רוח פנים כמעט כל הדרך והגנואה לא יהיה יעיל אלא אם נתחיל להתגלסס ונוסיף מספר מיילים גדול ל 90 המייל שעלינו לעבור. יוצאים מהפיורד הנהדר הזה. הרוח דרומית מזרחית - ישר על הפנים עד כדי כך שהראשי מתנפנף. במצב כזה אני "משכנע" אותו על יד מתיחת המנור חזק הצידה באמצעות פרבנטר והמפרש תופש קצת רוח. גלים קצרים שנשברים קצת ברוח ישר מולינו. מה יהיה אחרי כייף קאראבורון? הכייף הוא מעין אבן פינה לשינויים בכיוון ועוצמת הרוח. ו - אכן, אחרי הכייף אנחנו משנים קורס למזרח-דרום-מזרח והרוח עושה כמעט אותו הדבר ומתגברת ל 20 קשר עם מכות של 25 קשר, והים בהתאם. המהירות יורדת גם היא בהתאם. אני משנה קורס 30 מעלות ימינה לכיוון רודוס. זה עובד והמהירות עולה ל 5 קשר, אחרי שעתיים פנייה שמאלה ב 60 מעלות וכך אנחנו מתנהלים עד שמונה בערב, הרוח יורדת ל 10 קשר ואנחנו חוזרים לקורס המקורי.
מיצר רודוס הוא נתיב סואן יחסית של תנועת אוניות הן אוניות משא והן נוסעים ומעבורות והן אכן עוברות על פנינו במספר גדול. לא תמיד חוקי הדרך עובדים כאן - צריך להיזהר וביחוד לקרוא היטב את תמונת המצב.
הרוח נשארת פחות או יותר באותו הכיוון, מזרחית בנטייה דרומה, 8-10 קשר והים שקט מאוד עם סוואל קליל. והמהירות טובה 6.5 קשר ב 1750 סיבובי מנוע עם הראשי והחלוץ.
 ב 0600 עוברים על יד קלקאן התורכית וב 0830 אנחנו נקשרים אל הרציף בקסטלוריזון עם עוגן ירכתיים ושני חבלי חרטום. במהלך הלילה אני שם לב שמערכת טעינת המצברים אינה תקינה. אין כלל טעינה והמצברים, תוך כדי עבודת ההגאי האוטומטי והמקרר מתרוקנים לאט לאט. יש לנו בעייה חדשה שצריך יהיה לטפל בה בנמל. על כך ברשומה הבאה.
ו - חוץ מזה מזג האוויר מתחיל להשתנות לרעה.










   

האי סימי - נמל פֶדי 25-26 לאוקטובר 2010 Simi - Pedi

אני באופן אישי לא אוהב את הנמל המרכזי באי סימי. הוא יפהפה, הוא מקסים, הנוף מהמם, האווירה נהדרת למרות המספר הגדול של התיירים השוהים שם. אבל שתיים וחצי בעיות  מעיבות על כל זאת. האחת היא עומק הקרקע בעגינה, שהוא גדול ודורש משך ארוך מאוד של שרשרת/חבל עוגן. השנייה היא ריבוי היכטות האורחות מחד וקרוס ווינדס (רוחות צולבות) מאידך, דבר המבטיח גם ריבוי של הצלבת עוגנים ובלאגן כתוצאה מכך. בייחוד כאשר מרבית היכטות המבקרות במקום הזה משתייכות לסעיף של חכורות עם צוותים לא מיומנים.
לפיכך, אני מעדיף את הפיורד של פֶדי, ממש מאחורי הנמל המרכזי. זהוא פיורד שאורכו כ מייל שחופו הצפוני המיושב ומאוכלס במעגל סביב קצהו של הפיורד,  נושק לעיר המרכזית. יש אוטובוס כל שעה עד חצות מ/אל העיר והנמל בעלות של יורו אחד בלבד. אז אפשר לעגון קרוב למסעדה ולהשתמש בדינגי או לגשת אלונג סייד לרציף שבו המים עמוקים עד קרוב מאוד לחוף ולהיקשר שם. אלא שברציף - אליה וקוץ בה. הוא משמש גם לפריקה של אוניות קטנות המביאות לאי חומרי בניין, דלק וכדומה. תחנת הכוח נמצאת בסמוך לחוף הזה ואספקת הדלק לאי מתבצעת דרך הרציף הזה. לפיכך אתה עלול לעמוד בפני מצב של עיתוק ברציף או אל שטח העגינה. אבל, הרציף נוח וכל עוד אין רוחות דרומיות מזרחיות חזקות הוא גם שקט מאוד. ברוחות מזרח/דרום מזרח חזקות נכנס סוואל אל תוך הפיורד ומקפיץ קצת את היכטות הקשורות ברציף.
יצאנו מפנורמיטיס ב 1000 אחרי ביקור במאפייה שעל יד המנזר. יש לנו 11 מייל בלבד להפלגה, אפשר לישון קצת יותר.
רוח מערבית חלשה מאוד וים חלק. עוברים במעבר Saskli שבין סימי ואי לווין גדול למדי ולא מיושב הנמצא מול החוף הדרומי מזרחי של האי. אחר כך שתיל והפלגה לאורך החוף המזרחי של סימי. בחוף זה יש מספר מפרצים מצויינים לעגינה ברוחות מהמעגל המערבי, כלומר, מצפון לדרום דרך מערב. אחד מהם, הגדול יותר מיושב על ידי כפר ציורי מאוד ומתאים לחנייה. אחר, הצפוני שביניהם הוא מוצא למעוק מרשים היורד בתלילות רבה מגובה של כ 400 מטר אל חוף צר ושומם.
בצהריים נקשרנו אלונג סייד לרציף בסימי. עוד שלוש יכטות עמדו שם כולן פרטיות. החכורות לא מגיעות לכאן. בחוף סופרמרקט קטן, מסעדה, שם יש WIFI, ובית קפה שכבר סיים את העונה. סירות הדייג והמנועיות הרבות שמשני צידי חלקו הפנימי של המפרץ ובתי העיירה הצבועים בצבעים מרהיבים משווים למפרץ אווירה ציורית ונעימה. שקט ושלווה. אחרי סמול טוק עם אנשי היכטות השכנות אנחנו בדרכינו לאוטובוס שיקח אותנו לנמל והעיר סימי. פספסנו אותו. עולים על הכביש לתפוס טרמפ. מול תחנת הכוח יש תחנת דלק, שם אני עוצר וקובע תידלוק למחרת בבוקר. הטרמפ מגיע בדמות משאית קטנה שמובילה פסולת חומרי בניין מאתר בניית הנמל החדש. כן. בונים כאן נמל קטן שיתן מגן יותר טוב לדייגים ומקום עגינה/קשירה נוסף ליכטות ללא צורך בעיתוקים כשבאה אוניה לרציף הנוכחי. הנמל נבנה על החוף הצפני מזרחי של הפיורד בסמוך לבתי העיירה והוא כבר בשלב מתקדם. שני האנשים שיושבים על יד הנהג יוצאים ועוברים יחד עם י אל מאחורי הקבינה ונותנים לי מקום בפנים. והדרת פני ....... ממש נחמדים.
בנמל המרכזי מורגשת כבר סוף העונה, אמנם, התנועה רבה, אך היא כאין וכאפס לעומת המצב בקייץ. יש הרבה מקום. למרות זאת עדיין מספר התיירים גדול והצפיפות האנושית לאורך הרציפים ובסימטאות גדולה. חוזרים עם חשיכה להתחלתה של דרומית מזרחית שמתגברת בלילה לרוח 5 בופור שמכניסה "צ'יפיס" קצרים שמרקידים אותנו קצת ללא כל סיכון. היכטות השכנות עזבו, אנחנו לבד עד הבוקר. יחד עם מיכלית הדלק הקטנה שמתדלקת אותנו הגיעה גם אוניית צובר קטנה שנקשרת בצידו השני של הרציף ופורקת חומרי בניין.  האוויר מתמלא אבק. ו - נגמר לנו הגז. החלפתי מיכל של 3 ק"ג רק לפני 4 ימים. על פי ההיגיון צריך היה להספיק עד הארץ. הכיצד? בדיעבד התברר לי שככל הנראה היה עיבוי בתוך המיכל שהפך למים ו - זהוא, אין גז. למקרים כאלה יש לי כירת שדה טובה והיא שימשה אותנו. בתחנת הדלק יש מיכל ריק. האיש שולח אותנו לספק בסימי. י. לוקח מיכל ריק ויוצא לדרך. חוזר בצהריים עם סיפור של טרמפ עם בחור לא יווני שעובד כאן בשיפוצים, דובר עברית שהיה בארץ שלקח אותו לסיבוב מקיף - אין מיכלים כאלה בכל האי. מחכים לאספקה הבאה. אז, אין החלפת גז עד לארץ. נסתפק בכירת השדה שמתלבשת על הכיריים במטבח כשאנו בים, ובכיריים נוספות שיש לי, בנמלים.
אנחנו מתוכננים להפלגה אחר הצהריים לקסטלוריזון. הרוח שהתחזקה בבוקר ל 6 בופור יורדת ל 5 , נראה כיצד זה יתנהל. מכל מקום הבופורים נמצאים לקראת התמתנות.
בתמונות
1. צורת הבניה הייחודית של סימי. 2. ישן וחדש דרים בכפיפה אחת.
3. המעבר בדרומו של האי. 4. הכניסה לפיורד. 5. על יד הרציף עם הפיורד ברקע. 6. סימי
























    

ענני קומולונימבוס - ComuluNimbus שתים וחצי מילים

אני כותב מידי פעם על עננים אלה, אז מספר מילים להסבר והבהרה.
זהוא הענן המסוכן ביותר בהתפתחויות העננות והמשקעים. הן לכלי טייס והן לכלי שייט קטנים. בסיסו יכול להתחיל ב 100 מטר מעל לפני הים או הקרקע וחלקו העליון של הסדן שלו - Anvil יכול להגיע  לגובה של 10,000 מטר ויותר. המטען החשמלי שנפרק בו הוא אדיר, רוחות אנכיות חזקות מאוד, ברקים, רעמים, גשם כבד וברד. רוחות חזקות מאוד מתחתיו. בקיצור - מהומה שלמה. הוא יכול להתפתח כענן בודד באזור מצומצם מאוד או ב סידרה מתמשכת - Line of Squall באזור המשתרע על פני מיילים רבים. לעיתים הוא מלווה בנדי מים - Water Spouts . אם במרחב הימי שמחוץ לענן כזה הרוח תהיה כ 15 קשר, הרי שמתחת לענן מכות הרוח יכולות להגיע ל 60 קשר וכל זה בטווחים קצרים יחסית. אם אפשר להימנע מלשייט מתחת לעננות כזו, רצוי, אך לא תמיד מצוי. כיוון תנועתו קשה לחיזוי. לא פעם הם נעים בכיוון מנוגד למערכת, ביחוד כאשר זו התפתחות מהירה ובעלת שטח מוגבל.

להלן שלוש תמונות מייצגות של עננות מסוג זה.

א.למעלה, ענן בודד שהתפתח מהר מעל היבשה באזור פמגוסטה צפון קפריסין. תחילת אוקטובר. רואים היטב את הסדן ואת הגשם השוטף שהוא מוריד נקודתית מתחתיו.

ב. Line of Squall על יד האי סקירוס. סוף יוני. ההתפרסות במקרה זה הייתה על פני כ 30 מייל, ואנחנו עברנו בחרבה.

ג. התפתחות מהירה בזריחה ללא גשמים ומשקעים. חוף תורכיה על יד גֶמילֶר.  ספטמבר

 

האי סימי - פנורמיטיס 24 לאוקטובר 2010 Simi - Panormitis

למעלה: זריחה ביציאה מהאי ניסירוס. למטה: על יד הרציף בפנורמיטיס. ברקע המנזר ובתי הקסרקטין האיטלקי

מפרץ פנורמיטיס נמצא בפינתו הדרומית מערבית של האי המקסים הזה. זהוא מפרץ נהדר לעגינה ומחסה מפני כל סערה שהיא, אלא שהמחסה הבטוח ביותר הוא בחלקו הפנימי ששם אפשר רק לעגון. וזה מה שמרבית היכטות המגיעות לשם עושות. ספרתי פעם 30 יכטות בעגינה, וזה היה די צפוף. פיתחו של המפרץ פונה לצפון ומול הכניסה ממש יש רציף קטן בצורת L שמשמש לסירוגין יכטות, ספינת דייג, מעבורות ואוניות אספקת מים. נקשרת לרציף החיצוני, צפה לתזוזה עקב ספינת דייג שמגיע באישון לילה או שאוניית המיכל הקטנה המספקת מיים תיכנס, או מעבורת במהלך היום. אבל, הכל בנחת. מבקשים יפה לזוז ומחכים בסבלנות לרציף שיתפנה.
אני אישית אוהב מאוד את המקום הזה. נוף סביבתי מקסים. אין במקום הרבה אנשים, מקום זה היה בתקופת האיטלקים מעין קסרקטין בעל מבני מגורים גדולים בסגנון איטלקי. יש מסעדה אחת, בית קפה אחד, מאפייה וסופרמרקט טוב. אז אם אין הרבה אנשים למה כל זה? יש מנזר והמקום נחשב כמקום עלייה לרגל. המעבורות הרבות בקייץ מסימי ורודוס פולטות תיירים שמרביתם הם עולי רגל למיתחם המנזר. לא מן הנמנע שתראה בחורה יפה וצעירה הלבושה במיטב אופנת הג'ינס יורדת מהמעבורת, כורעת על ברכיה כשנר גדול בידה האחת, ומתחילה ללכת על ברכיה אל המנזר. זו אמורה להיות בתולה ודאית שבאה להתפלל למציאת חתן. אז עולי הרגל והתיירים הרבים מציפים את המאפייה, הסופרמרקט, המסעדה ובית הקפה. לנוחות עולי הרגל יש גם שתי מערכות שירותים שבהם אפשר גם להתקלח עם צינור כחום היום, במים פושרים.
אפשר לשכור חדרים באחד המבנים ובחלק מהם שוכנים/נות אלה שמשרתים את המנזר. שקט ושלווה. WIFI אין בנמצא.
על הגבעה שבקצה המזרחי של הכניסה למפרץ עומדת תחנת רוח נושנה שכנפיה נעלמו ו - עמדת ירי מבוצרת, שמא יבואו הפולשים התורכים. עמדות כאלה, כולל עמדות תובה עם טנקים נושנים אפשר למצוא בכל האיים בצידו המזרחי של הים האגאי. החשש מפני מלחמה עם תורכיה ניכר עדיין בכל מקום.
יצאנו ממנדרקי שבניסירוס עם אור ראשון ב 0700 לרוח צפונית מערבית של כ 8 קשר. הפעם, מתאים לתחזית, סוף,סוף.
מוציאים בזהירות מירבית את הגנואה, לאט, לאט, וחבל התוף אינו מכזיב הפעם. שלוש שעות של הפלגה בכיף על מפרשים ללא טחרטורו של המנוע. אולי, אולי, נעבור את כך 35 המייל לפנורמיטיס ללא המנוע. איפוא?! אחרי 3 שעות של כיף הרוח הופכת לדרומית מערבית 1 , ואנחנו מתניעים את הסוסים ומסיימים את ההפלגה עם מנוע וראשי. נקשרים ב 1430 אלונגסייד לרציף הפנימי. לבד ברציף, ועוד 3 סירות על עוגן במפרץ. לקראת ערב מתמלאת הרחבנ שלפני המנזר במכוניותואנשים המגיעים לתפילות יום ראשון לבושים חגיגית. יותר מאוחר מגיעות עוד 4 סירות לרציף החיצוני, כולן חכורות, כולן עם צוותים אוסטרים. את ארוחת הערב אנחנו מבלים בסירה. בלילה מתחילה רוח מערבית שמכניסה קצת גראונד סוואל פנימה, לא משהוא רציני. יום נעים ושקט עבר עלינו שמסתיים עם ספל קפה כשאני ישוב על כסא הירכתיים שלי, כשאני מתבונן על החיים המתנהלים בעצלתיים במבני הקסרקטין הישנים המאוכלסים רק בחלק קטן מחדריהם.

למעלה הכניסה למפרץ. למטה: פנים המפרץ לעגינה

האי ניסירוס - מנדראקי 23 לאוקטובר 2010 Nisyros Mandraki

בתמונות: זריחה טרם הפלגה. 2. דרך החוף במנדראקי עם חלק מהווטר פרונט

בדרך כלל נכנסות היכטות לנמל פאלון - Palon שבחופו הצפוני של האי. הפעם בחרתי בעיר/נמל המרכזי של האי - מנדראקי. ניסירוס הוא אי קטן שיש בו כמה אתרים מעניינים, כגון החורָה העליונה והעתיקה שעל ההר וכן לוע געשי קטן בראש ההר, מעל לעיר העתיקה. שני האתרים האלה מתויירים מאוד ותנועת המעבורות הקטנות בין קוס וניסירוס רבה בקייץ.  יש עוד מפרץ טוב לעגינה ונוח מאוד בצפוניות חזקות ומלטמי בחופו הדרומי השומם של האי. הישובים והנמלים הם לאורך החוף הצפוני יש כ 1000 תושבי קבע וכרגיל בקייץ המספר מכפיל ומשלש את עצמו. האי עצמו הוא תחנת לילה מצויינת בין האי אמורגוס שבמערב לבין האי סימי שבמזרח ומספר גדול של יכטות מבקרות בו מסיבה זו. מנדרקי הוא נמל קצת בעייתי ברוחות צפוניות. שובר הגלים שלו אינו מספיק ארוך כדי למנוע את הסוואל הנכנס לנמל, בייחוד גראונד סוואל וגם סוואל ש"מתגנב" מקצה שובר הגלים פנימה. אבל, כל עוד הצפונית לא עולה על 6 בופור המצב בפנים סביר.
יצאנו מקמארי ב 0800 לרוח צפונית מערבית 5 בופור. הים, כל עוד נמצאים במחסה האי קוס שטוח ואני מוציא את הגנואה בלבד. הזהירות בהוצאתו לא עזרה לי הפעם כםי שניווכח להלן. אחרי שנפרדנו מחסות קוס הים עלה קצת, אבל לא יותר ממטר וחצי, ואנחנו גומעים את המרחק של ה 11 צייל שיש לנו לעבור ביעף. בדרך עוברים על יד "אי המחצבה" ייאלי. זה אי קטן שעשו ממנו מחצבת חרסית או חומר דומה אחר לבנייה ולמעט המחצבה ומיתקן לטעינת אוניות צובר קטנות אין עליו דבר. לפני הכניסה לנמל אני מתחיל לגולל את הגנואה ואז הוא נתקע. חבל התוף המגולל גלש אל מתחת לתוף ולא מאפשר את הכנסתו של המפרש. אין ברירה, אני עולה מול הרוח עם מנוע והולך קדימה לטפל בבעיה. כרגיל, כמעט כל בעיה יש לה יותר מפיתרון אחד ואני בוחר בגלילת המפרש ידנית תוך כדי שיחרור חבל התוף לאט, לאט. זה דורש המון סבלנות וגם קצת כוח כדי שהמפרש לא ייפתח, אבל זה עובד. י. מווסט את חבל התוף מאחור ואני על החרטום. אחר כך אנחנו מתחלפים, וכעבור מספר דקות החלוץ מרוסן ומגולגל. את הבלאגן על התוף נסדר אחר כך בנמל.
נכנסים לנמל. על יד הרציף המסומן ליכטות יש קטמארן אחד. השאר מורכב ממשפחת המעבורות הקטנות שמעבירות אנשים, ציוד, אספקה ומכוניות מהאח הגדול שבצפון - קוס. יש ברציף מקום לכ 6 יכטות בעגינה ים תיכונית. יש חשמל חופשי ומים סגורים. תשלם/תקבל. זה אי חסוּך מים, מביאים אותם במיכליות קטנות כתיגבור למקורות הקיימים. מהנמל יש רחוב ארוך לאורך החוף הסלעי, שנמגמר במצוק אדיר היורד בקיר זקוף אל המים וחוסם את המעבר מערבה. בראשו מבצר ומנזר מרשימים. הרחוב הזה מלא בבתי קפה, מסעדות, חנויות קטנות, זה הווטר פרונט.
ממנו אנחנו עולים לחלק העליון של העיר במעין סימטה עבירה לרכב דו גלגלי. משם פונים ימינה ומתחילים לעלות בשביל ביזנטי סלול אל ההר. טרסות ביזנטיות, מטעי זיתים בני מאות בשנים, מנזרים ביזנטיים ומגדלים ונציאניים. סתם ככה ללא מטרה. הנוף מרהיב ביופיו. ורדים חזרה דרך סמטאות מדורגות ומגיעים אל כיכר קטנה שהיא מרכז העיר. שני עצי ענק המצליםעל כל הכיכר, שהיים שלושה בתי קפה ומסעדות, חנויות מספר ו - אנשים המתאספים בערב. כאן סעדנו בערב. כולם מכירים את כולם, כולם מדברים עם כולם, מעין הרמוניה משפחתית גדולה. מעט מאוד תיירים, ביניהם מספר אנגלים ואנגליות שהפכו לתושבי קבע באי. כאלה מוצאים בהרבה איים בים האגאי.  הארוחה - עוף בתנור עם תפוחי אדמה ברוטב אדום הייתה מצויינת. חוזרים לסירה דרך הסימטאות. בפינת הרציף עומד לו מבנה איטלקי, לזכר השלטון האיטלקי, הנמצא בשיפוץ. מעניין אם בביקורי הבא במקום הזה השיפוץ יסתיים.

בתמונות: העליונה - הסימטא העולה מתחתית המצוק אל מעלה העיר. למטה: המעלה הביזנטי בהר. ומראה הנוף מלמעלה

האי קוס - נמל קאמרי 22 לאוקטובר 2010 Kos Island - Kamari

נמל קמארי הוא נמל דייגים קטן המצוי במפרץ גדול בפינה הדרומית מערבית של האי קוס. יש באי הגדול הזה מרינה גדולה ונמל ונציאני טבעי ויפה לרגלי המבצר והמיתחם הארכיאולוגי/היסטורי הגדול שבו אפשר למצוא ממצאים מיוון הקדומה עד הונציאנים והעותמנים. קאמרי הוא הקטן והמרוחק שבהם. אפשר לעגון באחד מהם ולנסוע אל העיר המרכזית - קוס - באוטובוס שנוסע לאורכו של האי מספר פעמים ביום. 4 יורו לכל כיוון.
בעיר קוס הייתה בעבר קהילה יהודית גדולה ועניפה. באחד מסיורי הרבים בעיר בעבר נתקלתי באקראי בבית הכנסת של הקהילה. לולא גדר הברזל המסוגננת עם מגיני דוויד לא הייתי יודע. הבניין עומד סגור וריק ובעלי החנויות בסביבה סבורים כי הבניין הוא מוסד ממשלתי ישן שנסגר. אף אחד מהם לא ידע שכאן היה בית כנסת. זה מה שנשאר מהקהילה המפוארת הזו.
יש לנו 21 מייל לעבור מקלימנוס לקאמרי. אנחנו יוצאים עם אור ראשון - 0700 , עוד לא החליפו את שעון הקייץ. זפירים קלים של בוקר. לאחר זמן מה הרוח עולה לצפונית מערבית של כ 10-12 קשר, רוח - 3 בופור. אני מוציא בזהירות את חלוץ הגנואה כך שחבל התוף לא יגלוש כלפי מטה. ואנחנו על ראשי וגנואה משייטים בכייף 3 שעות עד לכיף הדרומי של האי. סלעי ומצוקי הכיף הזה מרשימים מאוד ויש להם צורות ותצורות שונות ומשונות. אחרי הכיף פונים צפונה, הצפונית מערבית מתחזקת ל 4 ונעשית צפונית. מגוללים את הגנואה ועם מנוע וראשי מגיעים אל הנמל. הנמל מורכב משני אלמנטים. האחד הוא נמל הדייגם שהוא קטן מאוד ומוגן על ידי שובר גלים ובו אני לא מוצא מקום להכניס סיכה. השני הוא רציף בטון גדול ופתוח שיוצא מבסיס שובר הגלים, שמיועד לסירות שירות ומעבורות. מדרומו של רציף זה נסגר מפרץ קטן נוח מאוד לעגינה. אני בוחר להיקשר אלונג סייד בצידה הדרומי של הרחבה המרווחת שבקצה הרציף. שם אני מוגן מהצפונית שכבר עלתה ל 5 בופור ומה"צ'ופיס" , אותם גלי רוח קצרים מאוד ונמוכים שנוצרים בין היבשת/חוף לבין הרציף/נמל שאינם מאפשרים קשירה סבירה בצד שמעל לרוח. במצב זה עדיפה קשירה מתחת לרוח למרות שהגישה קשה יותר. כשהסירה מתחת לרוח אין עליה לחץ רציף ואין צ'ופיס שמרקידים אותה כבמינואט. אני עושה  גישה ב 45 מעלות לרציף, י. עולה עם חבל חרטום וקושר ואחר כך אני מעביר חבל ירכתיים אחורה ומקרב את הסירה אל הרציף על ידי שימוש בכננת. על הרציף מספר דייגי חכות שמסתייגים מה"פלישה" שלי לתחומם. אנחנו מתפשרים על ידי חלוקת אורכו של הרציף באופן שווה. שלושה מהם אנגלים מבוגרים שאת הפנסיה שלהם הם מעבירים בקייץ בדייג על הרציף הזה ומתגוררים בצימרים הרבים המוצעים לאורך החוף לכל דיכפין.

ברציף הדייגים יש מים וחשמל. ו - כמעט ולא יאמן, יש שירותים כימיים נקיים. בחוף יש מספר סופרמרקטים קטנים שמשרתים את הקהילה האנגלית הקטנה ששוהה כאן כל הקייץ. ביום רביעי אנחנו סוגרים הם מודיעים לי. נגמרה העונה. מחצית מבתי העסק כבר סגורים אבל יש עוד בתי קפה עם WIFI ומסעדה וחצי. טיילת ארוכה מאוד מתמשכת לאורך החוף מהנמל עד לקצה הצפוני של המפרץ ומעליה מתנשאית העיירה האזורית על הגבעה. אין הרבה נוף מסביב אבל זה אזור נוח מאוד לחניית לילה וכמקפצה לסיורים באי באמצעות האוטובוס. אפשר להשאיר את הסירה ללא חשש ולצאת לסיורים.

בתמונות 1. צוקי הכיף הדרומי של האי קוס. 2. המעגן בקאמרי.

קלימנוס 21 לאוקטובר 2010 Kalymnos

קלימנוס, כרעהו שמצפונו - לרוס, הוא אי מרובה תושבים והעיר המרכזית ששמה כשם האי - קלימנוס, גדולה מאוד, יחסית לערי האיים. גם באי זה יש מספר מפרצים גדול הנגישים ליכטות בין לעגינה ובין לקשירה לרציפים. היה ברור מראש שנגיע מאוחר יחסית עקב העיכוב שחל בלרוס עם תשלום המכס ולא נשאר שם הרבה זמן. במבט לאחור, חבל, אפשר היה לעשות "מקפצה" קטנה יותר מאוחר, אבל אין מבכים חלב שנשפך.
יצאנו מלאקי סמוך ל 1300. רוח דרומית מערבית חלשה שלא מאפשרת הפלגה מלאה במפרשים על הקורס שלנו שהוא דרומי. יש לנו 18 מייל לעבור בים. עוברים במעבר טָ לָ אְ נְ ד ו ס שבין קלימנוס לאי לווין גדול הנמצא מערבית לחלקו הצפוני מערבי, שם יש שני נמלים קטנים אחד באי הלווין והשני מולו בקלימנוס. אזור יפנ מאוד. קצת לפני הנמל הראשי של קלימנוס עוברים על יד מפרץ יפהפה, עגול שפיתחו צר וכפר דייגים ומלוניות תיירים לחופיו. ציורי מאוד.
נמל קלימנוס גדול מאוד ונוח מאוד. מגיעים לשם בשתיל מוחלט ב 1600 . ו - שוב הפיילוט בוּק מאכזב ברמת הדיוק שלו. יש רציף עירוני ארוך שיש בו חשמל ומים (צריך לפתוח ולחפש את מי שיפתח) ליכטות האורחות.קשירה אלונג סייד נוחה.
ווטר פרונט גדול ומפותח מקצה רציף היכטות לאורך כקילומטר עד נמל הדייג הפנימי שגם הוא ציורי מאוד. צבעי הערב היורד והשמש השוקעת משתלבים עם צבעי המבנים האיטלקיים הרבים שלאורך הווטר פרונט. רובם משוחזרים ומתוחזקים היטב ומשרים אווירה של מושבה איטלקית קטנה כשמורה היסטורית וארכיטקטונית. וכל זה משתלב עם צבעי בתי העיר, צהוב, כתום, כחול, לבן, על מדרונות הגבעות שמסביב לנמל.
יש WIFI בבתי הקפה הרבים. בחרנו לאכול צ'יקֶן שיש בפיתה במזנון של אוכל מהיר.
משאיר טעם של עוד, ממש עוד.



     

רשומת ביניים - פמגוסטה 04 לנובמבר 2010

זה יותר טוב.

תנוחה נינוחה בהפלגה נינוחה. לא תמיד זה ככה. על כסא הסיפון שלי עם קפה ואוברול הפלגה. 

אנחנו נמצאים כעת בצפון קפריסין - פמגוסטה.  הנמל האחרון לפני חיפה. יש לי פיגור של שבועיים בקצב הריטמי של ניהול הבלוג באופן כרונולוגי. לא ידעתי כשהתחלתי, אבל זה לא פשוט לנהל בלוג כיומן מסע כרונולוגי. חוסר אינטרנט, עיסוקים חשובים יותר הקשורים בתפעול הסירה, קצת חוסר חשק כאן ושם ועוד זוטות כאלה ואחרות. את החסר אשלים לאחר חזרתי הביתה עד להשלמת המסע הזה. אז על פמגוסטה ועוללותיה תקראו בקרוב. לאחר סיום המסע הזה, בערבי החורף הקרים הממשמשים ובאים לא ייפסק הבלוג הזה. אמלא בו את יומן המסע של שלושת החודשים הראשונים של מסע הקייץ שלי בשנה זו - דהיינו - מאי, יוני ויולי, שלושה חודשים רצופים של מסע בים האגאי, כריתים והים היוני. יבואו לעזרי שני היומנים שלי, זה של הסירה והיומן האישי, וכן הזיכרון שלי שהוא מתת אלוהים.
הגענו לפמגוסטה אתמול ב 2200. התחזית של המודלים משלשום להיום הייתה לרוח צפונית מזרחית 3 בופור. כבר כשהגענו ראיתי שזה  לא בדיוק זה. הבוקר קמתי לרוח 6 בופור. התחזית למחר היא רוח 4 מצפון מזרח, אם כן, נפליג מחר בבוקר. החלק של 20 המייל הראשונים הוא לכוון מזרח. אם תמשיך רוח 6 לא נפליג ונחכה לשיפור במזג האוויר.
בזה תם חלקו של הבלוג תוך כדי הפלגה, אלא אם מזג האוויר ימנע את ההפלגה מחר.
להתראות בארץ.

האי לרוס 20 לאוקטובר 2010 Leros

לרוס הוא האי הצפוני שבקבוצת האייים הגדולה הנקראית איי הדודקנז שמשתרעת בין רודוס שבדרום ועד לרוס שבצפון.
איי הדודקנז היו בשליטה איטלקית (מוזר?) שכבשו אותם מידי התורכים ב 1911 ושהו באיים עד 1941. רישומם של האיטלקים נשמר במספר גדול של מבנים בסגנון איטלקי עד היום ומעניין הוא שהתושבים זוכרים תקופה זו לטוב ברוב המקרים שבהם הנושא עולה לדיון. מעבר לכך, לרוס הוא אי מפורץ מאוד ויש בו מספר נמלים ומפרצים נגישים ליכטות. מספר התושבים גדול כ 10,000 תושבי קבע. הנמל המרכזי הוא לאקי, מפרץ גדול ויפה מאוד פתוח למערב שבקצהו המזרחי יש שתי מרינות, מספנה גדולה, ורציפי מעבורות ואוניות מטען קטנות. שתי המרינות מוגנות מאוד ונותנות שירותים טובים. אני שמתי פעמי למרינה העירונית. איש הצוות המצטרף - י. - אמור היה להגיע בטיסה מאתונה ובמונית מהשדה. טיסה מאתונה/לאתונה אל/מהאיים, שברובם יש שדה תעופה, חוסכת זמן למי שבא לזמן קצוב ובסופו של דבר כדאית.
יצאתי מליפסי ב 0800 לים שקט עם רוח שנעה בין דרומית מערבית לדרומית מזרחית. בחרתי במסלול קצת יותר ארוך כדי לעבור במעבר הצפוני של לרוס, בין האי המרכזי לבין קבוצה של איים קטנים שמצפון לו. המעבר יפה מאוד ויוצר שם ים שקט מאוד בכל מזג אוויר. שם ישנו גם המפרץ הצפוני הגול שבאי שבו יש מספנה גדולה בה רבות היכטות ש"חורפות"
שם. הבעלים מעלים את הסירות לחוף ונוסעים הביתה לעבור את החורף בבית בסוף עונת השייט. והסירה נשאראת לה High and Dry עד לעונה הבאה. אני חוזר עם הסירה הביתה. אצלינו כיף להפליג גם בחורף.
ב 1030 נכנסתי למפרץ לאקי וב 1100 כבר הייתי קשור במרינה הקטנה. כל הווטר פרונט של העיר לאקי מלא במבנים איטלקיים, חלקם יפים מאוד, חלקם משוחזרים, חלקם מטים לנפול. מבנה בעל ארכיטקטורה מקסימה נמצא בשיפוץ ללא התקדמות עוד מביקורי האחרון כאן לפני 3.5 שנים. עוד אחד מהפרוייקטים שנעצרו או לא הושלמו.
העיר עצמה שטוחה ונוחה לטיול רגלי. אבל מעליה מתנשאית העיר המרכזית - החורה - ומעל לחורה שורה של תחנות רוח עתיקות ומעליהן הר שבראשו מבצר ענק. לפני שלוש וחצי שנים עליתי לשם מצידו השני של המפרץ הזה. ממפרץ אחר. עשיתי זאת עם שחר, בחודש יוני, עליה לא קלה שהתמורה בסופה מרהיבת יופי. מחזה נהדר של כל האיים מסביב בזריחה.
י. הגיע כ 3  שעות אחרי. נותר לנו זמן די והותר כדי להצטייד במזון ולהתארגן לקראת ההפלגה של מחר.
בבוקר המחרת עשיתי רישום של הטרנזיט לוג היווני במשטרת הנמל לצורך רישום חילופי הצוות. וכאן "נתפסתי" . על פי החוק היווני חובה על כל כלי שייט פרטי זר, לא אירופאי, לשלם מכס כל שלושה חודשים. יש האוכפים ויש שלא. ברוב המקרים זה לא נאכף. לאט לאט נרקמת אצלי הרשימה של המקומות ה"מסוכנים".  אין ברירה נסעתי לבית המכס, שילמתי וחזרתי. ליעד הבא נגיע קצת יותר מאוחר מהמתוכנן. ו - לרוס הצטרף לרשימת ה"מסוכנים".

  בתמונות: 1. הכניסה למפרץ לאקי באי לרוס. 2.  הרציף הראשי בנמל עם בית העיריה בסיגנון איטלקי. 3. המרינה הקטנה בלאקי

האי ליפסי 19 לאוקטובר 2010 Lipsi

האי ליפסי הוא האי הדרומי שבקבוצת האיי איקריוס פלאגוס. שוהים בו כ 800 תושבי קבע בלבד. כרגיל, מספר הבתים גדול
בהרבה ויכול להכיל מספר רב בהרבה של תושבים. וכרגיל, זה המצב בקייץ, הן מפאת מספר העסקים שמעסיק עטנתית עובדים מבחוץ והן מספר גדול של נופשים ותיירים ליום, שבוע או יותר. אז בקייץ מספר השוהים בו הוא פי שלוש לערך ואף יותר. אני מגיע בסוף העונה אז יש יותר אוטנטיות בשטח.
יצאתי מפורנוי ב 1000 . יש לי 24 מייל לעבור לליפסי השוכנת דרומה. הרוח ביציאה היא דרומית/דרומית/מזרחית 10 עד 12 קשר. ביציאה דרומה אני עובר דרך מיצר צר שבים אי הלוויין המערבי של פורנוי לבין אי שסוגר מפרץ שצמוד דרומה מהעיר. זרם חזק מקדם אותי ואני "נצמד" לצד המיצר קרוב לסלעים, אל דאגה, העומק קרוב לסלעים יכול להספיק גם לאוניה של 200,000 טון. לאחר מכן הרוח דרומית 12 קשר וים בינוי/מודרייט עם סוואל נמוך. נשאר עוד מהסערה. בשתיים אחר הצהריים נכנסתי למפרץ ליפסי. זהוא מפרץ גדול שבקצהו המזרחי ממוקם הנמל שגודלו ממש אינו תואם את גודל האי והיישוב. שטח מיים גדול יחסית, נוח לתימרון, הרבה רציפים ורפשרויות קשירה, ועל כל זה שלוש יכטות מלבד כלי השייט המקומיים. החסרון היחידי הוא שאין שובר גלים כלל למעט המעגן הפנימי שסוגר עליו רציף רחב ידיים. הצרה במקרה כזה, סערות מערביות/דרומיות מערביות שמכניסות סוואל פנימה.
אני נקשר אלונג סייד למעגן הפנימי. דייג מקומי מקבל את החבלים, פשוט ומהיר, חרטום כמעט מול הרוח הדרומית. בקצה הרציף סירה הולנדית שבעליה עושה אוברול לאופניים שלו. מחליפים קצת רשמים.
אני קצת רעב, הולך למסעדה היחידה שנשארה עדיין פתוחה. בעלת המסעדה ואימה אוכלות צהריים. מה יש? קח טלה בתנור עם רוטב אדום באורז, היא אומרת. קיבלתי ולא הצטערתי. דלישס.
בקפה שעל יד הרציף יש WIFI ובמאפיה - גם. זו מאפיה שהפכה להיות גם בית קפה. עורף הנמל מאורגן יפה ומסודר, מקום ממש חביב. יש גם חשמל ומים, אם רק תשלם. תחזית מזג האוויר טובה, דרומית מזרחית קלה ובהיר. למחרת אני אמור להגיע ללאקי באי לרוס לחבירת צוות. אני הול לישון בלב קל.
אני מתעורר ב 0500 לקול מכת רוח חזקה מאוד. קופץ החוצה - מכה דרומית מערבית שמייד אחריה נכנסים סוואלים קצרים למעגן. הסירה מתחילה לרקד על החבלים. טנגו מהיר. נו, אם אני כאן, אז איך לא, מהצד הגרוע ביותר. המשבים החזקים ממשיכים כשעה מלווים בסערות רעמים, ברקים, ברד מתופף על הסירה בקול כאילו אלף תופים מקישים באוזן. אני כבר רואה את עצמי מודיע לאיש הצוות שאני מאחר. אך לא. סידרת הקומולונמבוסים הזו עברה אחרי כשעה. זה לא היה בתחזית. ואחריה - שקט מוחלט - דממה. אני מתכונן לצאת ללרוס.

בתמונות: 1. על יד הרציף בליפסי. 2. שקיעה בליפסי





   

האי פורנוי 17, 18, 19 לאוקטובר 2010 Fournoi

בין אבדהילוס לפורנוי מבדילים 18 בלבד, אבל ההפרש הקטן הזה הוא משמעותי. פורנוי הוא הצפוני בקבוצת איים קטנים ו"משגעים" שהשם הכולל שלהם הוא איקריוס פלאגוס. מאחר והם סמוכים לאיקריה. הם בעצם סמוכים גם לאי הרבה יותר גדול - סאמוס. אבל הוא משום מה לא מוזכר. התכנית שלי במקור הייתה לבקר ב 6 מהאיים האלה, אבל לצערי היא השתבשה לחלוטין עקב מזג האויר והצורך להיות בלרוס ב 20 לחודש. לא נורא, זה לא השייט הראשון שאני עושה באזור זה ועוד אחזור אליו.
יצאתי מאבדהילוס ב 0800 . נשיבות רוח קלות בלבד. מעברו הדרומי של הכייף המזרחי של האי איקריה יש חוף מצוקי מאוד שבו היה בעבר הרחוק נמל קטן שמעליו שכנה עיר ביזנטית ששרידיה עדיין פזורים שם באין חופר. המגדל הונציאני שמעל העיר עדיין קיים כמעט בשלימותו. לפני שלוש שנים שייטתי כאן לבד בדרך מסאמוס לאיקריה ועגנתי במעגן הקטן במפרץ שמאחורי הכייף, ירדתי לחוף וטיילתי שם. מקסים, אין נפש חיה.
 אחרי הכייף מתחילה רוח מדרום/דרום/מערב 3 בופור וים שטוח. מפרשים - יוק. רק הראשי ומנוע. ב 1125 אני נקשר צד ימין לרציף, בצידו הדרומי של רציף המעבורות. אם באה מעבורת גדולה אני מתנתק מהרציף וחוזר אליו אחרי 20 דקות מקסימום. את פורנוי משרתות שתי מעבורות, הגדולה שבאה מפיראוס 3 פעמים בשבוע והשכונתית שזה נמל הבית שלה שמשרתת את האיים באיקריוס פלאגוס ומקשרת אותם עם הנמלים הגדולים בסאמוס ואיקריה.

בתמונות: 1. המגדל הונציאני בקצה המזרחי של איקריה. 2. על יד הרציף בפורנוי

יש באי כ 1000 תושבי קבע ובזה הסמוך לו - מתניה - עוד כ 200 . אבל ה"כפר" בנוי למספר גדול בהרבה של אנשים. רובם לא כאן. יש עוד שני כפרים קטנים מאוד - ו - זהוא. צורתו של האי מוזרה ביותר ומזכירה סרטן שיש בו הרבה מפרצים נהדרים וטובים לעגינה שקטה, שחיה, צלילה. בתי הכפר הצבעוניים משתלבים יפה בסביבה והנמל עם שובר הגלים הקצר שלו בטוח מאוד גם במזג אוויר סוער. עם זאת, המקום הבטוח ביותר באי במלטמי הוא המפרץ שמדרום לכפר שם יש רציף קטן מוגן ובטוח, או על עוגן. אני, שכבר היה לי כמעט ברור שהולך להיות שמח מדרום מזרח בחרתי את הרציף שבו נקשרתי ושלמזלי היה בו מקום. הוא הטוב ביותר למצב כזה שהולך להתפתח ב 24 השעות הקרובות.
סמוך לאחר הקשירה לרציף מגיע שוטר מנהלת הנמל ומודיע לי שהמעבורת הגדולה מפיראוס מגיעה ב 1530. אני מסכם איתו שאפנה את הרציף מפאת הסיכון עקב גלי המדחף ואחזור אליו לאחר שתעזוב. כל הסיפור 15-20 דקות. הכינותי את הסירה להתנתקות וכשראיתי את המעבורת מתקרבת תוך שתי דקות הייתי בחוץ. מעבורת מפיראוס במקום כזה זו חגיגה. אנשים מביאים את מכוניותיהם וחפציהם מבעוד מועד ומשאירים אותם על הרציף. מתיישבים בבית הקפה שממול וממתינים. המעבורת עושה את התימרון במהירות הבזק, גם במזג אוויר לא טוב, לא כל שכן במזג אוויר טוב. מורידה את דלת הירכתיים ומחזיקה עצמה צמודה לרציף ללא חבלים ופעמים רבות גם ללא עוגן (תלוי בכיוון הרוח) על ידי משקל דלת הכבש הגדולה והכבדה ופעולת מדחפים מתמשכת. הכל מתורגל כולל הנוסעים והמכוניות  היורדים/ותוכולל אלה שעולים. תוך עשר דקות כל הבלאגן המסודר הזה נגמר והמעבורת נעלמת במהירות. כאילו שחיי האי סובבים סביב לחוט הטבור הזה שמקשר אותו אל העולם. עם המעבורת השכונתית הקטנה זה יותר מתון. היא יוצאת בבוקר עושה סיבוב בין האיים השכנים מגיעה אל קרלובסי - הנמל המרכזי באי סאמוס ואל קיריסטוס - הנמל המרכזי באי איקריה שם יש גם קשר עם עוד מעבורות מפיראוס וגם אל השווקים המקומיים של צריכה ואספקה. בערב היא חוזרת לפורנוי מביאה נוסעים, מכוניות ומצרכים טריים ולא טריים. נשאראת ברציף עד הבוקר וחוזר חלילה. מהלך חיים סביב מעבורות. מצב דומה שורר בחלקים אחרים של הים האגאי והים היוני בקבוצות איים שונות או בין אי גדול והאיים הלווינים שלו. אז, בערב כשהיגיעה המעבורת השכונתית לא הייתי צריך לעזוב את הרציף. אה - עוד דבר. השוטר של מנהלת הנמל מבקש ממני לסור אל המשרד עם המסמכים. שם הוא מחתים את הטרנזיט לוג וגובה תשלום דמי רציף. כבר שבועעים לערך שאני משוטט בין הנמלים ולא ביקשו ממני תשלום דמי רציף. לא ברור לי מה בדיוק החוק בנושא. פעם אמרו לי שבכל נמל אני אמור לגשת למנהלת הנמל. אחר כך אמרו לי שרק כשאני מתבקש ישירות או בכל חילופי צוות.

בתמונה: הדייגים בפורנוי

בתמונה: עולים ויורדים במעבורת. התרגשות והתקהלות

לקראת ערב הרוח סבה לאחור - Backung ומתחזקת. זה השינוי שנראה במודלים יום קודם לכן, אבל הם לא חזו את עוצמתו. אני מוסיף חבלים, אבל ברור לי שאין מקום לדאגה. הרוח מגיעה מכיוון החוף, המרחק שלי מהחוף הוא 50 מטר, לא יהיה סוואל, רק מכות הרוח ועוצמתן תגרומנה להרגשה לא נעימה וטלטלות קלות. ואכן, לקראת חמש בבוקר זה מגיע לעוצמה של Full Gale וברציף אין סוואל כלל, אפילו חריקות חבלים אין. החבלים עושים את שלהם. בבוקר אני רואה שהמעבורת השכונתית לא זזה מהרציף שלה אל רציף העליה/ירידה. אני ניגש לשם. לא יוצאים במזג אוויר כזה, נשארים בנמל. בשנים עברו, לפני כמה עשרות שנים המעבורות היו יוצאות בכל מזג אוויר. אחרי מספר אסונות רבי נפגעים הדבר הופסק ונקבעו כללים לגבול המותר לגבי המעבורת הקטנות והגדולות. בפיקוד הראשון שלי בדרכי לפיראוס טבעה המעבורת הירקליון עם מאות נוסעים ואנשי צוות, רובם אבדו. הגעתי לזירה מאוחר מכדי להועיל. שנה לאחר מכן הסתובבתי בזירת טביעה של מעבורת בים האגאי יומיים בנסיון למצוא ניצולים או גופות. בשני המקרים כאשר הגעתי לפיראוס המחזות על הרציף היו קורעי לב. אלה דברים שלא שוכחים והם נשארים חרוטים עמוק בתודעה ובתת התודעה.

בתמונה: אחרי שקיעה בפורנוי.
לקראת ערב אני רואה שמתחילה התקהלות ברציף. מגיע השוטר ממנהלת הנמל ומספר לי שחל שינוי בלוח המעבורת הגדולה, היא מגיעה בעוד כחצי שעה. בשעה זו מגיעה הסערה לשיא. חשיכה מויחלטת. תשמע בבקשה אני אומר לו. אין סיכוי שאני יוצא מהרציף לבד במצב כזה. זה יותר גרוע מלהישאר. טוב, תוסיף חבלים בחרטום ופנדרים. היוונים הנחמדים עוזרים לי ובתוך דקות אני מאורגן בעזרתם עם עוד חבלים ופנדרים. לא מן הנמנע אני אומר לחברה שעוזרים לי שהרוח העזה שנושבת נגד פעולת המדחפים תמתן את ההשפעה. המעבורת הגיעה והכל עבר בשלום.
אחרי שהמעבורת יצאה נקשרו אל הרציף שני מכמורתנים גדולים שחיכו לפינוי הרציף. גם הם נמלטו מהסערה אל מקום מוגן יותר. הם תימרנוי יפה מאוד לקשירת לונג סייד נגד הרוח אחד אל חברו. ואחרי כל זה - הרציף שקט. רק מספר ילדים זרקו את חכותיהם בתקווה למשהוא שיעלה בחכתם.
לקראת חצות הכל החל להרגע והלכתי לישון. אני מתעורר ב 0100 למכת רוח דרומית מזרחית ממושכת שמטה את הסירה ומניעה אותה על החבלים הלוך ושוב חזק מאוד. אחרי רבע שעה רגיעה, זו הייתה מכת הרוח האחרונה של הסערה הזו. במשך הלילה הכל נרגע. המכמורתנים עזבו את הרציף ב 0630 ואזהיה לי ברור שגם אני אצא הבוקר. The gale is over .
אני הוך לקנות לחם וחלב לדרך.

   

שתים וחצי מילים, או קצת יותר, על מים מתוקים. קסטלוריזון 27.10.2010

באפן בסיסי יש כיום שלוש קונספציות לשימוש במים מתוקים ביכטות, מ 10 עד 15 מטר אורך. כל זאת גם תלוי במגמות ההפלגה של בעלי הספינות. שייט קצר, יומי/סוף שבוע. שייט ארוך באזורים בהם המסלולים קצרים יחסית - עד 3 ימים. שייט ארוך בו המסלולים ארוכים, חוצי אוקינוס. ואין ספק שאפשר למצוא עוד וריאציות נוספות. על פי המגמות צריך לקבוע את כמות מיכלי המים, מספרם, קיבולתם וצורת שימושם. וחשוב מכל את מקור/מקורות האספקה, חוף בלבד או חוף משולב עם ייצור עצמי, דהיינו התפלה. התפלה בכמות סבירה דורשת גם גנרטור, כך שכל המערכת גם תופשת מקום לא מעט וגם מחירה לא קטן. כמו כן יש לתת את הדעת על החומר ממנו עשויים המיכלים והיכן למקם אותם. אבל, עלפי הדרך שבה אני סבור שאין דבר שיש לו פיתרון אחד, או שאפשר לעשותו בצורה אחת בלבד, כולל לידות ומיתות, גם בנושא זה יש מיגוון אפשרויות ותיקצר כאן היריעה מלפרט את כולן, מה גם שאחרי הפירוט ימצא מישהוא עוד וריאציה. אז, אפרט את הגישה שלי בנושא וכיצד אני מיישם אותה.
אני מפליג הפלגות שזמנן ממושך להרבה יעדים במזרח הים התיכון. הפלגה כזו יכולה להימשך מחודש עד שלושה ויותר. הרבה מפרצים בהם אין  או כמעט אין יישוב או מקורות מים מצד אחד והרבה  נמלים/איים בהם כמעט ואין בעיה של אספקת מים מאידך. מעבר לכך, מאחר והסירה שלי אינה גדולה קבעתי מראש שהמיכלים לא יתפשו הרבה מקום, אבל אני זקוק לצורת הפלגה כזו בבסיס קיבולת של 400 ליטר (כפול מהקיולת בסירות דומות), מעבר לכך, שיהיה אפשר לנקות את המיכלים ללא בעיות טכניות מורכבות. ניקוי מיכלים יכול/עלול להיות אבן נגף. לפיכך בחרתי בשימוש של מיכלים גמישים. הם קלים לאיחסון בפינות אבודות וחוסכים מקום. הם זולים. הם קלים לשרשרבות. קל מאוד לנקות אותם או להחליפם בשעת הצורך הן תמחירית והן טכנית. הם אינם גורמים כמעט לטלטת מים ולפני נוזל חופשיים - Free Surface Effect - אלמנט חשוב ביציבות הסטטית של הסירה וביצירת בקטריות. המיכלים מחולקים ל קידמיים ואחוריים והם מקושרים ביניהם לצורך נוחיות השאיבה והשימוש. בנוסף לאלה יש עוד שני מיכלים גמישים על הסיפון בהפלגות ארוכות. סה"כ 500 ליטר. זה הרבה לסירה כזו, אבל נוח מאוד. מיכלים אלה אינם, אני חוזר, אינם לשתיה או בישול.  הם משמשים לרחיצת כלים (הצרכן הגדול ביותר של מים בסירה) , מקלחות ורחצה, וכביסה. המיכלים העליונים מתמחזרים כל הזמן ומספקים מים לתחתונים.
שתיה רק מבקבוקים של מים קנויים/מינרליים. בישול קפה, תה, מרקים וכל השאר ממיכלים של 8 ליטר ובקבוקים של 2 ליטר בקיבולת כוללת של 24 ליטר שמתמחזרים כל הזמן. אין כמעט מקום שבו אני לא יכול למלא את הבקבוקים האלה.
בצורה זו אני שומר כל הזמן על מיחזור המים ויעודם בסירה. ו - אין לי בעיות של ריחות לא נעימים מהמיכלים. אחת לשנתיים/שלוש אני מוציא במחזור את המיכלים הגמישים לשטיפה במים חמים ומחזירם למקומם.

 


   

אבדהילוס - האי איקריה 15-16.10.2010 Evdhilos Ikaria

האי איקריה נקרא על שמו המיתולוגי של איקרוס, ששאף להגיע אל השמש, בנה לעצמו כנפיים וטס אל השמש, אלא שהבנפיים היו עשויות דונג וכשהתקרב החום המיס אותן והוא צנח לים. האי שלידו צנח נקרא על שמו. זה אי גדול ומאורך, הררי כמובן, ההר הגבוה שבמערבו הוא 1400 מטר לערך. יש בו שתי ערים מרכזיות כל אחת בצד אחר. אני שמתי את ההגה בכיוון המצפן של עיר הבירה (אבל לא הגדולה שבהן) שבצידו הצפוני. שמה אבדהילוס. הייתי שם לפני שנתיים בסערה צפונית והיה מאוד לא נעים, נשארתי אז בטוח על עוגן. שטח המים ששובר הגלים סוגר הוא גדול וכולל גם אפשרויות עגינה וקשירה שונות. לפני שנתיים התחילו לבנות שם מעגנה סגורה ליכטות ותמהתי אם סיימו אותה במסגרת הפרוייקט הגדול שכלל כביש עוקף על גשר עמודים לנמל.
יש לי 46 מייל לעבור ממיקונוס. כאמור מזג האוויר נרגע והייתי משוכנע שהים, למרות הסערה שהייתה כאן יומיים וחצי יהיה שקט, אולי קצת סוואל. אני יוצא ב0715 - שתיל מוחלט. ביציאה שלי נכנסות לרציף האוניות אוניית פאר מצד אחד ו Tall Ship - אוניית מפרשים בעלת 4 תרנים יפהפיה. אחרי הקפת  החלק הצפוני מערבי של האי ומעבר המגדלור אני בקורס מזרחי. יפ שטוח לגמרי בלי רוח. אני על מנוע ומפרש ראשי. בצהריים יש שינוי קל, דרומית מזרחית  התחזית הייתה למערבית קלה). אני בודק את תוף הגנואה בזהירות על ידי הוצאת המפרש בהדרגה איטית. זה עובד בסדר, אבל אני לא שקט עם זה. הרוח משתנה לדרום X מזרח. אולי בלי מנוע? לדקות ספורות, הרוח נופלת ולקראת ההגעה היא משנה כיוונה כל הזמן. אני נקשר במעגנת היכטות שהושלמה, ב 1600. אין מי שיעזור לי ברציף, לא נורא. ברציף יש מים חופשי וחשמל לא ברור אם חופשי, לא ניסיתי. הנמל יפה מאוד. הווטר פרונט, בתי קפה, מסעדות, סופרמרקטים המאפיה, בנויים בחצי גורן מסביב למעגנה קטנה לסירות קטנות הבנוייה גם היא בחצי גורן. הצבעים של בתי העיר מרהיבים ומשתלבים אחד בשני ועם הסביבה. פשוט יפה. יש WIFI בבתי הקפה. דבר אחד מעיב על היופי הזה. פרויקט הכביש לא הסתיים ולא רואים סימנים לסיום. עוד אחד מאותם אלפי הפרוייקטים ביוון שבנייתם לא הושלמה מסיבות שהיוונים מרבים לדבר עליהן ומסתכמות בשתי מילים, שחיתות שלטונית. קטע הכביש הסמוך לנמל ורחבת החנייה שלידו לא הושלמו והם מלאים שלוליות ובוץ.
אחרי ארוחת צהריים מאוחרת אני יושב לי בבית הקפה ונהנה מצפיה בסביבה היפה ומעידכון הבלוג. יום שישי, אני מצלצל לאישה ולילדים, ובסירה פק"ל - נרות שבת. עבר יום מהנה.
הלילה היה פחות מהנה. באחת אחר חצות לערך אני מתעורר מטלטול חזק. מי הדייג שעבר כאן במהירות, אני חושב לי. עוד אחד, ומייד עוד אחד יותר חזק. אני קופץ החוצה. המעבורת הגדולה. זרמי המדחפים שלה "מנענעים" את כל הנמל ומשלחים זרועות גם אל תוך מעגנת היכטות. הצרפתי שלידי יוצא גם הוא. אנחנו משפרים מהר את קשירת הפנדרים. עד שהמעבורת לא יצאה היה לנו בלאגן. לכשיצאה עבר עלינו לילה שקט.
בבוקר אני רואה התפתחויות של קומולונימבוסים וסטרטוסים מפותחים בהרים מזרחית לנו. הולך להיות שמח. אני מספיק לעשות כביסה ולמלא את המיכלים בסירה ובקבוקי מי הבישול במים, לוקח את המחשב ובורח לבית הקפה 100 מטר ממני.
בזמן. סערת ברקים ורעמים עם מטחי ממטרים חזקים עוברת על העיר במשך כ שעתיים. אם חשבתי לשטוף סיפונים - עכשיו אין צורך, הכל שטוף ונקי.

בתמונות: 1. אבדהילוס מהקוקפיט. 2. על יד הרציף. 3. מעגן חצי הגורן והווטר פרונט. 4. אחרי שקיעה

אחרי הצהרים אני עושה סיור בעיר היפה והקומפקטית, מבשל ומכין מפות ותיכנון מסלול להמשך המסע. המעבורת לא חזרה בלילה, לילה שקט ושלוו. היעד הבא הוא האי פורנוי, אני מתחיל אחרי איקריה את המסלול דרומה.

העיר מיקונוס 13-14.10.2010

העיר מיקונוס היא ה חורה של האי. האי הצטיין במהלך כל השנים כאי של עשירים, זאת גם מאות שנים אחורה. בסמוך לו ישנו אי קטן בשם דֶלוס ששם הייתה קיימת תרבות נפלאה שנכחדה כ 400 שנים לפני הספירה ומאז האי לא יושב שנית. רק השרידם שנשארו מוכיחים עד כמה מפותחים ומיומנים היו בני דלוס. חלק גדול למדי מנכסי האי דלוס נשדד על ידי בני מיקונוס העשירים ושימש לבניית בתיהם בפאר והדר. ביום שיגרתי של החודשים אפריל עד אוקטובר שוהים באי כ 30000 איש, פי 5 ממספר התושבים. הנמל הישן שבו הייתי עוגן לפני יותר מעשור משמש כיום רק לצורכי סירות השירות והמעבורות הקטנות. העיר כולה חנויות, מסעדות ובתי קפה לתיירים. הרבה חנויות שמתמחות בזהב, תכשיתים וכל הקשור בזה. הכל כמובן יותר יקר. אבל, אני חייב לומר שכ חורה, העיר הזו יפהפיה. דואגים לכך שהכל צבוע ונקי. זה אמנם בדרך כלל הטרנד בכל חורה או כפר ביוון, אבל כאן יש דגש מיוחד בנושא זה. מאחר והכל Geared לתיירים בעיר אז כמעט ואי אפשר למצוא חנויות לשירותים שיגרתיים בעיר גופא. הן נמצאות מסביב למרכז החורה, ולאנשים כמוני שצריכים בסך הכל חנות פירות, ירקות, סופר מרקט, צרכי חשמל מידי פעם וגדומה, החיים פה קשים. בעלת המסעדה למזון מהיר שם נגסתי בג'ירו פיתה (שווארמה בפיתה) אומרת לי, עוד שבועיים, סוגרים והולכים לישון לחמישה חודשים. למעשה רבים מבעלי החנויות חיים באי 7 חודשים בשנה בלבד. בין תחילת נובמבר לסוף מרץ הם חיים באתונה. האי מתרוקן מתושביו. ואז, אמר לי פעם חשמלאי שהחליף לי מצבר, אפשר ללכת כל יום לכנסייה אחרת, יש 300 כאלה על האי, ובערב לשבת בשתי הטברנות שנשארו פתוחות לנשארים.
בתמונות: 1. מיקונוס - תחנות הרוח. 2. מיקונוס - על יד הנמל הישן. 3. מיקונוס - בתוך החורה.

הפלגה למיקונוס ונמל מיקונוס 12,13,14.10.2010 Mikonos

בתיכנון הטנטטיבי שלי רציתי להגיע אל מפרץ אורנוס - Ornos שבדרומו של האי. מפרץ יפה ומתאים מאוד לעגינה ברוחות צפוניות. אני באופן אישי לא אוהד גדול של  האזור העירוני של מיקונוס שרוחשת תיירים בכמויות מבהילות. מאחר ורציתי להצטייד בדלק סברתי לתומי ש"אקפוץ" לנמל החדש של מיקונוס שם יש מרינה או מעין מרינה, שם אשהה מספר שעות לצורך הדלק ואפליג לח בניחותה למפרץ אורנוס לעגינת לילה ואמשיך. כידוע כל התוכניות הן בסיס לשינוי.
התחזית היתה סבירה, דרומית מזרחית 10 קשר ואחר כך צפונית מזרחית 10 קשר. במפרץ אורנוס כיוון הרוח הזה מתאים לעגינה. יצאתי מאבדילוס ב 0700 . עוד בלילה התגבר הסוואל בנמל, לפיכך היה לי ברור שבחוץ יש סוואל בינוני ואת הסי קליר עשיתי במפרץ כולל הוצאת הראשי. בחוץ נפגשתי בסוואל דרומי של מטר וחצי ורוח דרומית מזרחית (ישר על הפנים) 2-3 כמו בתחזית. אולי הפעם המודלים עשו פרדיקציה נכונה? כעבור שעה הרוח עולה ל 15 עד 20 קשר - 4-5 בופור. הים עולה בהתאם והרוח עולה ל 6 בופור. להפליג כך כשהגלים האלה ישר על החרטום זה לא רק ענין של לא נעים אלא מצב שיכול לגרום לנזקים. ב 1000 אני משנה קורס ימינה 30 מעלות כדי להתקרב לחוף הצפוני של האי טינוס שייתן לי הגנה מפני הגלים. זה "תעלול" שאני עושה פעמים רבות, וגם כעת זה מצליח, לפעמים אני מנצל גם זרם נגדי קרוב לחוף. זה מצליח גם כעת, אני מקבל רוח חזקה בלי גלים וזרם נגדי ו"טס" 6.5 קשר בין 50 ל 100 מטר מהחוף. הארכת הדרך היא בשוליים. אבל, לא לאורך זמן. כ 3 מייל לפני הכיף הדרומי מזרחי של האי טינוס  הרוח עושה בקינג למזרחית בנטיה צפונה ומתחזקת ל 7 עם מכות 8 . אלה היו 3 מייל קשים. אני מזגזג אותם והמגדלור הישן שעל הכיף נראה כעומד במקום.
אחרי הסיבוב דרומה לכיוון מיקונוס הרוח והים נעשים - איך לא? דרומיים. בשלב זה מחליטה גלגלת הליץ' של המפרש הראשי שהחיים שעשתה עד הלום נגמרו ונשברת כשהיא משאירה את המפרש להתנפנף לו בפראות. למזלי, בקטע הפראי שלפני המגדלור צמצמתי את המפרש והוא כעת בשני שליש משטחו המלא. גם על זה להשתלט לבד לא פשוט בלי לחטוף את טבעת הקצה בראש. אני מצליח להשחיל חבל בטבעת ולרסן את המפרש אחורה.
הרוח ממשיכה בעוצמה של 30 קשר עם משבים שמגיעים ל 40 קשר, אבל הים, ככל שאני מתקרב למיקונוס יורד עקב המסתור של האי. כניסה לנמל החדש של מיקונוס. זה רציף ארוך מאוד שנבנה בריחוק של כ 250 מטר מהחוף שחלקו החיצוני, הדרומי, הוא למעשה רציף עמוק מים ענק לאוניות נוסעים ומעבורת. השקעת ענק. טרמינל נוסעים - עלוב. שירותים וטלפון ציבורי - אין. לא יאומן. אבל, אני כבר מכיר את השיטה היוונית הזו של ניצולת הכסף לייעודים כאלה ואחרים, אז זה לא מפליא אותי. בחלקו הפנימי מחולק הנל לשני חלקים שביניהם עובר הכביש לרציף הנוסעים. החלק המזרחי  מיועד בעיקר ל Pleassure Crafts . אני נכנס לשם. המקום רוחש יכטות, מפרש, מנוע, מגה יכטות. יש מקום מרווח לכוווולם. אבל, כעת יש רוח משוגעת ומלבדי יש עוד 3 יכטות שמתמרנות בפנים. הסירה מוכנה לכל אפשרות של עגינה או קשירה. אני רואה קרוב לכניסה רציף פנוי לגישה אלונג סייד. הרוח בווית של כ 20 מעלות אל הרציף, בפנים כאן היא צפונית מזרחית. על הרציף שני אנשים מהיכטה הקשורה שם. אני עושה סיבוב קרוב אליהם, הם רואים שאני לבד ונדרכים. צד ימין לרציף אני קורא להם. או.קיי. אני יוצא קצת רחוק, עושה סיבוב ומגיש את החרטום בזוית קלה קרוב לרציף ישר לידי הבחורים ששם. החבל על המעקה אני קורא להם. עוצר את הסירה כמטר וחצי מהאיש, את השאר עושה הרוח. תוך שתי דקות הייתי קשור. השעה היא 1415 . הם אומרים לי בהערכה שהרוח בגישה הזו הייתה 35 קשר ומזמינים אותי לקפה. תודה לא עכשיו.  אני די עייף, עושה לי קפה, יושב רגוע על הספה בסלון, מסדר את הסירה בנוהל סיום הפלגה והולך ליפון לשעתיים.
בתמונות למעלה: 1. המגדלור הישן שעל הכיף באי טינוס, בדרך למיקונוס. 2. הנמל החדש, החלק המזרחי ,שמצפון לעיר מיקונוס.
תנועת אוניות הפאר והמעבורות אינטנסיבית מאוד אפילו באמצע אוקטובר. הן לא מתרגשות כלל מהסערה שבחוץ ומגיעות ברצף של 4 ביום, בזמן שבו שהיתי שם. יש נתב, יש גוררת. יש מדחפי חרטום ו Water Jets בירכתיים. אין בעיות תימרון גם במכות הרוח החזקות שמנשבות כאן בעוצמה רבה. עם היכטות, כולל הגדולות שיש להן מדחף חרטום הסיפור הוא אחר לגמרי. תנועת היכטות רבה, מה גם שאלה שיצאו אחרי הצהריים חזרו בבוקר והמחזה חזר ונשנה. מי שמפליג צפונה או מערבה,  ניחא, הפלגה דרומה לא באה בחשבון. אז היכטות מתמרנות ומתמרנות זמן רב מאוד עד שמצליחות להיקשר. סמוך אילי יכטה אמריקאית גדולה עם זוג נחמד. האיש מזמין אותי לקוקפיט שלו לבירה.  dis is intertainment הוא אומר. בוא לצפות על כוס בירה. עוגנים מסתבכים, אנשים במים לחילוצם, התנגשויות בין הסירות, בינן לבין עצמן ועם רציפים.  בלאגן אמיתי. בודדים עושים גישה חד פעמית ברוח הזו. אבל, הסוואל היחידי שיש בנמל הוא רק מסירות מנוע מקומיות שנכנסות ויוצאות ללא הורדת מהירות ומטלטלות את כל היכטות ברציפים. אלה יוצאים לשייט מקומי באזור החוף המערבי של האי, דייג חכות וכדומה וחוזרים. יוצאים וחוזרים.
סיור בסביבה מגלה שיש מסעדה/בית קפה בודדת על יד הנמל שיש לה אינטרנט אלחוטי, חצי נחמה. יש גם אוטובוס לעיר בתדירת סבירה, עוד חצי נחמה. אז ביחד זו נחמה שלמה.
הלילה שבין ה 12 ל 13 עבר עם מכות רוח של 40-45 קשר. מכות הרוח "מריצות" את הסירה ומטות אותה כאילו יש איזה מפרש קטן מורם. החבלים חורקים אבל המקום בטוח לחלוטין, במידה והקשירה והחבלים תקינים. בכל זאת אני קם שלוש פעמים בלילה לבדוק את החבלים.  למחרת לא השתנה דבר ואני כבר חושב שאשאר עד שבת. הלילה שבין ה 13 ל 14 זהה לקודם. תדירות ועוצמת מכות הרוח לא יורדת. אחר הצהריים המודלים מבשרים שינוי. גם אתמול הם בישרו שינוי, אלא שהוא לא בא. הפעם, כשאני חוזר לסירה מבית הקפה, אני רואה את השינוי, הרוח משתנה לצפונית מערבית, אבל עוצמתה לא יורדת. האמריקאי בא, הוא על האינטרנט כל הזמן, יש לו יו-אס-בי סטיק עם חיבור קבוע לחברת טלפון סלולרי. השינוי המיוחל בא הוא אומר. אכן כך אני מחזיר. בחצות נעשתה דממה. החלטתי להפליג עם שחר.



















    

העיר אנדרוס (קסטרו) 11.10.2010 Andros

זוהיא הבירה של האי אנדרוס. אך הנמל שלה קסטרו אינו הנמל המרכזי של האי. העיר ממוקמת על שלוחה מצוקית בצידו הדרומי של המפרץ העגול שבצידו הצפוני נמצא הנמל, המרחק ביניהם קילומטר לערך, קצת יותר. גם כאן, העיר התרכזה בקירבתו של מבצר שהיה ממוקם על צוק נפרד בקצה השלוחה המצוקית וממנו התפשטה מערבה לאורך השלוחה שאורכה כמה מאות מטר ולאחר מכן הלאה מערבה וצפונה. המירווח שבין הנמל והעיר מלא כיום בבתי קפה, מסעדות, חנויות, ולמעשה, מילוי הצרכים הבסיסיים יכול להעשות בלי לעלות לעיר. אבל, הביקור בעיר משובב נפש. צריך לעלות קצת, לא נורא. הנוף הסביבתי יפה מאוד. בעיר יש רחוב ראשי אחד ארוך שממנו מסתעפות סימטאות לצדדים. החנויות ובתי הקפה שמשני צידי הרחוב, בדומה לסקירוס, מלאות חן וחלונות הראווה ערוכים בטוב טעם. לפני הכניסה לשלוחה המצוקית העתיקה יש שער קשתי שלפניו מעין כיכר, הכיבר העתיקה של העיר, מוצלת בעיצים , רהט עתיקה משיש ובתי קפה מסביב. לפני 12 שנים ישבתי כאן עם גיא ולגמנו קפה יווני. לא התאפקתי וצלצלתי אליו להזכירו. כן, גם זו חורה יפהפיה, אלא שהיא בעיקרה לא מטפסת על הר אלא, פעם אחת עלית על השלוחה קווי הגובה מתונים.
קניתי לי בקבוק שתיה וכמה עוגיות חצי מתוקות במאפיה, התיישבתי בקצה הכיכר הקטנה מתחת לעץ ענף ובלעתי את הנוף במקביל לעוגיות. בהזדמנות זו שתי מילים על מוסד המאפייה. לחם לא קונים במכולת/סופרמרקט, גם לא עוגיות. המאפייה ביוון, ביחוד באיים, היא המוסד שבו קונים, לחם,עוגיות ותופינים מעשה בית, גלידה, חלב, משקאות קרים, סוכריות לילדים ועוד מיני בישין ומרעין לכל הדיאבטים (אני דיאבטי).
בלב שמח חזרתי אחרי הצהריים לסירה להוריד את הכביסה שהתייבשה לה בינתיים.

בתמונות: 1. הרחוב הראשי בשלוחה המצוקית. 2. המבצר והמגדלור הונציאני שעל ידו



  

האי אנדרוס והעיר אנדרוס קסטרו 10-11.10.2010 Andros - Kastrou

גם כאן יש מקום להתייחס בנפרד לנמל ולעיר. נתחיל בהפלגה ובנמל.
יציאה מפטריס ב 0620 - חשיכה מוחלטת. יש מספר סלעים שמוגדרים כ awash כלומר על קו המים. צריך לנתב בזהירות את היציאה. מזג אוויר שקט וצלול עוזר לזהות ולראות את קווי ההרים ומורדם לים בשני צידי המפרץ. זריחה יפה, ים שטוח לגמרי ונשיבות רוח קלות כמעט בלתי מורגשות. אני על מנוע וראשי, יש לי לעבור 50 מייל בקטע הזה. ביום כזה אני ניזון מאשכולית וקורן פלייקס עם יוגורט וחלב בבוקר. פרי ב 1000, קפה ועוגיות ב 1200 וב 1400 אני עושה לי מרק שבסיסו מרק קנור קטן שאני משפר אותו בבצל, קישוא, גזר ואורז. זה יוצא טעים ומזין. קצהו הדרומי מזרחי של האי אביה מודגש באי קטן שעליו מגדלור. ממנו והלאה משתנה הרוח ויש לי דרומית מזרחית 2-3 וים שקט וקצר. על יד האי הקטן אני זוכה לביקור של מספר דולפינים, אך הם לא מבקרים אותי אלא עסוקים בצייד כ 50 מטר ממני. עם המעבר לאנדרוס עברנו אזור בים האגאי. האיים הקרחים והלא מיוערים. סלעיים מאוד ירוק רק במקומות המיושבים, תצורה שונה מהותית מהאיים בהם הייתי עד עתה.
בכניסה למפרץ של אנדרוס מלא מפרשים קטנים של אופטימיסטים - יום ראשון. יש כאן כנראה מועדון שייט ספרטיבי, משובב נפש.
בערך ב 4 אחר הצהריים נכנסתי. לפני 12 שנים הייתי כאן עם גיא, דבר לא השתנה מאז. כעת בונים רציף חדש שיסגור את הנמל יותר טוב ויאפשר קשירה למספר גדול יותר של כלי שייט. רציף המעבורות ריק ומשמים. נמל המעבורות נמצא בצידו השני של האי במקום יותר מוגן ונגיש לפיראוס. הדרך ביבשה לקסטרו קצרה.
בפינת הרציף יש ברז מים עם צינור ארוך. אני מתכנן למחר כביסה ומילוי מיכלים.
אני יוצא לעיר התחתונה, יש שם תחנת דלק, רוצה להזמין מיני טנקר למחר בבוקר - אין דיזל, רק בעוד 3 ימים תבוא המיכלית. מוכר ולא חביב. WIFI בבתי הקפה שלאורך רצועת החוף שבין הנמל והעיר.

בתמונות: !. זריחה בדרך לאנדרוס. 2. האי בקצה ההדרומי של אביה.
הנמל עצמו די משמים, בצמוד לו צפונה נמצאית תחנת הכוח של האזור וזה  נותן למקום צביון תעשייתי. מספר גדול של סירות מנוע פזורות בנמל ולאורך הדרך החוצה ממנו. בהמשך המועדון של הילדים מספנה קטנה, אין נמל בלעדי המוסד הזה. הדרומית מזרחית קצת מתחזקת. נכנס קצת סוואל לנמל, תמיהני מה קורה כאן בדרומית מזרחית סוערת אני חושב לעצמי בלי לדעת מה מחכה לי.
למחרת התחזית צופה דרומית מזרחית עד דרומית 10 עד 15 קשר וים שקט. מגמת פני היא מפרץ בדרומו של האי מיקונוס, 36 מייל דרומה. אך מאחר וכאן אין דלק החלטתי להיכנס קודם לנמל של מיקונוס ולהצטייד בדלק. כפי שתיווכחו, כל התוכניות בים הן רק טנטטיביות.

בתמונות: 1.על יד הרציף באנדרוס. 2. מפרץ אנדרוס.