בתמונות: זריחה טרם הפלגה. 2. דרך החוף במנדראקי עם חלק מהווטר פרונט
בדרך כלל נכנסות היכטות לנמל פאלון - Palon שבחופו הצפוני של האי. הפעם בחרתי בעיר/נמל המרכזי של האי - מנדראקי. ניסירוס הוא אי קטן שיש בו כמה אתרים מעניינים, כגון החורָה העליונה והעתיקה שעל ההר וכן לוע געשי קטן בראש ההר, מעל לעיר העתיקה. שני האתרים האלה מתויירים מאוד ותנועת המעבורות הקטנות בין קוס וניסירוס רבה בקייץ. יש עוד מפרץ טוב לעגינה ונוח מאוד בצפוניות חזקות ומלטמי בחופו הדרומי השומם של האי. הישובים והנמלים הם לאורך החוף הצפוני יש כ 1000 תושבי קבע וכרגיל בקייץ המספר מכפיל ומשלש את עצמו. האי עצמו הוא תחנת לילה מצויינת בין האי אמורגוס שבמערב לבין האי סימי שבמזרח ומספר גדול של יכטות מבקרות בו מסיבה זו. מנדרקי הוא נמל קצת בעייתי ברוחות צפוניות. שובר הגלים שלו אינו מספיק ארוך כדי למנוע את הסוואל הנכנס לנמל, בייחוד גראונד סוואל וגם סוואל ש"מתגנב" מקצה שובר הגלים פנימה. אבל, כל עוד הצפונית לא עולה על 6 בופור המצב בפנים סביר. יצאנו מקמארי ב 0800 לרוח צפונית מערבית 5 בופור. הים, כל עוד נמצאים במחסה האי קוס שטוח ואני מוציא את הגנואה בלבד. הזהירות בהוצאתו לא עזרה לי הפעם כםי שניווכח להלן. אחרי שנפרדנו מחסות קוס הים עלה קצת, אבל לא יותר ממטר וחצי, ואנחנו גומעים את המרחק של ה 11 צייל שיש לנו לעבור ביעף. בדרך עוברים על יד "אי המחצבה" ייאלי. זה אי קטן שעשו ממנו מחצבת חרסית או חומר דומה אחר לבנייה ולמעט המחצבה ומיתקן לטעינת אוניות צובר קטנות אין עליו דבר. לפני הכניסה לנמל אני מתחיל לגולל את הגנואה ואז הוא נתקע. חבל התוף המגולל גלש אל מתחת לתוף ולא מאפשר את הכנסתו של המפרש. אין ברירה, אני עולה מול הרוח עם מנוע והולך קדימה לטפל בבעיה. כרגיל, כמעט כל בעיה יש לה יותר מפיתרון אחד ואני בוחר בגלילת המפרש ידנית תוך כדי שיחרור חבל התוף לאט, לאט. זה דורש המון סבלנות וגם קצת כוח כדי שהמפרש לא ייפתח, אבל זה עובד. י. מווסט את חבל התוף מאחור ואני על החרטום. אחר כך אנחנו מתחלפים, וכעבור מספר דקות החלוץ מרוסן ומגולגל. את הבלאגן על התוף נסדר אחר כך בנמל.
נכנסים לנמל. על יד הרציף המסומן ליכטות יש קטמארן אחד. השאר מורכב ממשפחת המעבורות הקטנות שמעבירות אנשים, ציוד, אספקה ומכוניות מהאח הגדול שבצפון - קוס. יש ברציף מקום לכ 6 יכטות בעגינה ים תיכונית. יש חשמל חופשי ומים סגורים. תשלם/תקבל. זה אי חסוּך מים, מביאים אותם במיכליות קטנות כתיגבור למקורות הקיימים. מהנמל יש רחוב ארוך לאורך החוף הסלעי, שנמגמר במצוק אדיר היורד בקיר זקוף אל המים וחוסם את המעבר מערבה. בראשו מבצר ומנזר מרשימים. הרחוב הזה מלא בבתי קפה, מסעדות, חנויות קטנות, זה הווטר פרונט.
ממנו אנחנו עולים לחלק העליון של העיר במעין סימטה עבירה לרכב דו גלגלי. משם פונים ימינה ומתחילים לעלות בשביל ביזנטי סלול אל ההר. טרסות ביזנטיות, מטעי זיתים בני מאות בשנים, מנזרים ביזנטיים ומגדלים ונציאניים. סתם ככה ללא מטרה. הנוף מרהיב ביופיו. ורדים חזרה דרך סמטאות מדורגות ומגיעים אל כיכר קטנה שהיא מרכז העיר. שני עצי ענק המצליםעל כל הכיכר, שהיים שלושה בתי קפה ומסעדות, חנויות מספר ו - אנשים המתאספים בערב. כאן סעדנו בערב. כולם מכירים את כולם, כולם מדברים עם כולם, מעין הרמוניה משפחתית גדולה. מעט מאוד תיירים, ביניהם מספר אנגלים ואנגליות שהפכו לתושבי קבע באי. כאלה מוצאים בהרבה איים בים האגאי. הארוחה - עוף בתנור עם תפוחי אדמה ברוטב אדום הייתה מצויינת. חוזרים לסירה דרך הסימטאות. בפינת הרציף עומד לו מבנה איטלקי, לזכר השלטון האיטלקי, הנמצא בשיפוץ. מעניין אם בביקורי הבא במקום הזה השיפוץ יסתיים.
בתמונות: העליונה - הסימטא העולה מתחתית המצוק אל מעלה העיר. למטה: המעלה הביזנטי בהר. ומראה הנוף מלמעלה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה