לרוס הוא האי הצפוני שבקבוצת האייים הגדולה הנקראית איי הדודקנז שמשתרעת בין רודוס שבדרום ועד לרוס שבצפון.
איי הדודקנז היו בשליטה איטלקית (מוזר?) שכבשו אותם מידי התורכים ב 1911 ושהו באיים עד 1941. רישומם של האיטלקים נשמר במספר גדול של מבנים בסגנון איטלקי עד היום ומעניין הוא שהתושבים זוכרים תקופה זו לטוב ברוב המקרים שבהם הנושא עולה לדיון. מעבר לכך, לרוס הוא אי מפורץ מאוד ויש בו מספר נמלים ומפרצים נגישים ליכטות. מספר התושבים גדול כ 10,000 תושבי קבע. הנמל המרכזי הוא לאקי, מפרץ גדול ויפה מאוד פתוח למערב שבקצהו המזרחי יש שתי מרינות, מספנה גדולה, ורציפי מעבורות ואוניות מטען קטנות. שתי המרינות מוגנות מאוד ונותנות שירותים טובים. אני שמתי פעמי למרינה העירונית. איש הצוות המצטרף - י. - אמור היה להגיע בטיסה מאתונה ובמונית מהשדה. טיסה מאתונה/לאתונה אל/מהאיים, שברובם יש שדה תעופה, חוסכת זמן למי שבא לזמן קצוב ובסופו של דבר כדאית.
יצאתי מליפסי ב 0800 לים שקט עם רוח שנעה בין דרומית מערבית לדרומית מזרחית. בחרתי במסלול קצת יותר ארוך כדי לעבור במעבר הצפוני של לרוס, בין האי המרכזי לבין קבוצה של איים קטנים שמצפון לו. המעבר יפה מאוד ויוצר שם ים שקט מאוד בכל מזג אוויר. שם ישנו גם המפרץ הצפוני הגול שבאי שבו יש מספנה גדולה בה רבות היכטות ש"חורפות"
שם. הבעלים מעלים את הסירות לחוף ונוסעים הביתה לעבור את החורף בבית בסוף עונת השייט. והסירה נשאראת לה High and Dry עד לעונה הבאה. אני חוזר עם הסירה הביתה. אצלינו כיף להפליג גם בחורף.
ב 1030 נכנסתי למפרץ לאקי וב 1100 כבר הייתי קשור במרינה הקטנה. כל הווטר פרונט של העיר לאקי מלא במבנים איטלקיים, חלקם יפים מאוד, חלקם משוחזרים, חלקם מטים לנפול. מבנה בעל ארכיטקטורה מקסימה נמצא בשיפוץ ללא התקדמות עוד מביקורי האחרון כאן לפני 3.5 שנים. עוד אחד מהפרוייקטים שנעצרו או לא הושלמו.
העיר עצמה שטוחה ונוחה לטיול רגלי. אבל מעליה מתנשאית העיר המרכזית - החורה - ומעל לחורה שורה של תחנות רוח עתיקות ומעליהן הר שבראשו מבצר ענק. לפני שלוש וחצי שנים עליתי לשם מצידו השני של המפרץ הזה. ממפרץ אחר. עשיתי זאת עם שחר, בחודש יוני, עליה לא קלה שהתמורה בסופה מרהיבת יופי. מחזה נהדר של כל האיים מסביב בזריחה.
י. הגיע כ 3 שעות אחרי. נותר לנו זמן די והותר כדי להצטייד במזון ולהתארגן לקראת ההפלגה של מחר.
בבוקר המחרת עשיתי רישום של הטרנזיט לוג היווני במשטרת הנמל לצורך רישום חילופי הצוות. וכאן "נתפסתי" . על פי החוק היווני חובה על כל כלי שייט פרטי זר, לא אירופאי, לשלם מכס כל שלושה חודשים. יש האוכפים ויש שלא. ברוב המקרים זה לא נאכף. לאט לאט נרקמת אצלי הרשימה של המקומות ה"מסוכנים". אין ברירה נסעתי לבית המכס, שילמתי וחזרתי. ליעד הבא נגיע קצת יותר מאוחר מהמתוכנן. ו - לרוס הצטרף לרשימת ה"מסוכנים".
בתמונות: 1. הכניסה למפרץ לאקי באי לרוס. 2. הרציף הראשי בנמל עם בית העיריה בסיגנון איטלקי. 3. המרינה הקטנה בלאקי
איי הדודקנז היו בשליטה איטלקית (מוזר?) שכבשו אותם מידי התורכים ב 1911 ושהו באיים עד 1941. רישומם של האיטלקים נשמר במספר גדול של מבנים בסגנון איטלקי עד היום ומעניין הוא שהתושבים זוכרים תקופה זו לטוב ברוב המקרים שבהם הנושא עולה לדיון. מעבר לכך, לרוס הוא אי מפורץ מאוד ויש בו מספר נמלים ומפרצים נגישים ליכטות. מספר התושבים גדול כ 10,000 תושבי קבע. הנמל המרכזי הוא לאקי, מפרץ גדול ויפה מאוד פתוח למערב שבקצהו המזרחי יש שתי מרינות, מספנה גדולה, ורציפי מעבורות ואוניות מטען קטנות. שתי המרינות מוגנות מאוד ונותנות שירותים טובים. אני שמתי פעמי למרינה העירונית. איש הצוות המצטרף - י. - אמור היה להגיע בטיסה מאתונה ובמונית מהשדה. טיסה מאתונה/לאתונה אל/מהאיים, שברובם יש שדה תעופה, חוסכת זמן למי שבא לזמן קצוב ובסופו של דבר כדאית.
יצאתי מליפסי ב 0800 לים שקט עם רוח שנעה בין דרומית מערבית לדרומית מזרחית. בחרתי במסלול קצת יותר ארוך כדי לעבור במעבר הצפוני של לרוס, בין האי המרכזי לבין קבוצה של איים קטנים שמצפון לו. המעבר יפה מאוד ויוצר שם ים שקט מאוד בכל מזג אוויר. שם ישנו גם המפרץ הצפוני הגול שבאי שבו יש מספנה גדולה בה רבות היכטות ש"חורפות"
שם. הבעלים מעלים את הסירות לחוף ונוסעים הביתה לעבור את החורף בבית בסוף עונת השייט. והסירה נשאראת לה High and Dry עד לעונה הבאה. אני חוזר עם הסירה הביתה. אצלינו כיף להפליג גם בחורף.
ב 1030 נכנסתי למפרץ לאקי וב 1100 כבר הייתי קשור במרינה הקטנה. כל הווטר פרונט של העיר לאקי מלא במבנים איטלקיים, חלקם יפים מאוד, חלקם משוחזרים, חלקם מטים לנפול. מבנה בעל ארכיטקטורה מקסימה נמצא בשיפוץ ללא התקדמות עוד מביקורי האחרון כאן לפני 3.5 שנים. עוד אחד מהפרוייקטים שנעצרו או לא הושלמו.
העיר עצמה שטוחה ונוחה לטיול רגלי. אבל מעליה מתנשאית העיר המרכזית - החורה - ומעל לחורה שורה של תחנות רוח עתיקות ומעליהן הר שבראשו מבצר ענק. לפני שלוש וחצי שנים עליתי לשם מצידו השני של המפרץ הזה. ממפרץ אחר. עשיתי זאת עם שחר, בחודש יוני, עליה לא קלה שהתמורה בסופה מרהיבת יופי. מחזה נהדר של כל האיים מסביב בזריחה.
י. הגיע כ 3 שעות אחרי. נותר לנו זמן די והותר כדי להצטייד במזון ולהתארגן לקראת ההפלגה של מחר.
בבוקר המחרת עשיתי רישום של הטרנזיט לוג היווני במשטרת הנמל לצורך רישום חילופי הצוות. וכאן "נתפסתי" . על פי החוק היווני חובה על כל כלי שייט פרטי זר, לא אירופאי, לשלם מכס כל שלושה חודשים. יש האוכפים ויש שלא. ברוב המקרים זה לא נאכף. לאט לאט נרקמת אצלי הרשימה של המקומות ה"מסוכנים". אין ברירה נסעתי לבית המכס, שילמתי וחזרתי. ליעד הבא נגיע קצת יותר מאוחר מהמתוכנן. ו - לרוס הצטרף לרשימת ה"מסוכנים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה