ג'ורג' נסע אחרי ארוחת הבוקר לטייל בסביבה. הוא לא יכול לעזור לי בכל העניין הזה. לפחות שימצה. מבחינתו (וגם מבחינתי) זו הפלגה שאינה משובבת נפש.
בצהריים אני הולך לבית המלאכה לראות את החלקים המפורקים ולהחליט עם המכונאי מה הלאה. הכל על שולחן העבודה. בית המלאכה נקי ומסודר אות הוא שיש לי עניין עם מכונאי טוב. הוא דובר אנגלית טובה, כך שאין בעייה של תקשורת.
הסעפת מפורקת, החשמלאי גם פירק את מנוע הסטארטר, ברך הפליטה - exhaust elbow שמחובר לסעפת מפורק ומחסום המים בתווך. את הסעפת צריך לנקות וצריך להחליף בה מספר חלקים, מחסום מים חדש וחלקים למנוע הסטארטר. אני לוקח בידי את ברך הפליטה ומסתכל בעזרת פנס פנימה. חשכו עיני. התעבות של חומר שהופך את קוטר הצינור לקוני מהסעפת כלפי חוץ. ההיצרות גדולה בסיבוב של הברך. אבנית מלח. מפתיע אותי. ניקיתי את המערכת בחומצה הידרוכלורית לפחות פעמיים במהלך 4 השנים האחרונות. המכונאי - גם הוא ג'ורג' - אומר שזאת יוכל לנקות בחומצת מלח. מכאן כנראה יצאה הרעה שגרמה לקריסה איטית של המערכת. מחליטים איזה חלקים להזמין כולל מחסום מים. וולבו אתונה מספק חלקים לכל מקום ביוון בקורייר תוך 24-48 שעות. מחיר הקורייר מצחיק - 25 יורו.
בשארית היום אני עוסק ברישום יומנים שלי ושל הסירה, סיור בלגונה היפהפיה של הנמל הזה וכל מיני זוטות.
בשבת בבוקר בשעת ארוחת הבוקר מופיע המכונאי עם ברך הפליטה בידו. הסתימה לא אבנית מלח אלא, כנראה הצטברות של החומר ממנו עשויה הברך. אי אפשר להוריד את זה. צריך להחליף את הברך. הוא הולך להזמין את החלק. כל שאר החלקים כבר הגיעו והיום אחר הצהריים היה אמור להרכיב הכל. להפליג מחר כבר לא בא בחשבון.
חברי ג'ורג' אמור לטוס אחר הצהריים חזרה ארצה. כל ניסיונתי למצוא צוות לא צלחו. כלומר, מכאן ואילך אני מפליג בגפי. נושא מוכר ולא מדאיג. יש בכך מספר יתרונות לא קטן. הראשון הוא שלא צריך לומר לאף אחד מה לעשות.
אחרי הצהריים אני הולך לבית המלאכה. הכל מוכן להרכבה למעט ברך הפליטה. וכאן אני שומע סיפור מהמכונאי.
בוולבו אתונה אמרו לו שלא שולחים ברך פליטה חדשה משום שוולבו הגיעו למסקנה שבסדרה של החלק הזה יש פגם במקור. ועד שלא ייצרו סדרה חדשה הם לא מספקים אותו. יש כעת 12 סירות ביוון עם מנוע כזה שמחכות לחלק הזה. נו - מה תגידו על זה? עכשיו ברור מהיכן התחילה הצרה הזו. אני לא מתכוון לחכות לוולבו עד בוש. בהתיעצות עם המכונאי אני מחליט ללכת על ייצור מקומי של עותק מהחלק הזה מנתך אינוקס. זה יצריך שהייה במרינה עד יום שני בערב.
מאוחר יותר אחר הצהרים מורכבת כל המערכת למעט הברך ומחסום המים שמתחבר אליה. במהלך התיקון אני סיפקתי צינורות פליטה שהרכבנו במקום הישנים וחבקים שונים. כל זה יש לי בסירה לצורך השעה. ככלל, יש לי מספר רב של כלי עבודה וחלפים לעת הצורך והצרה. מעין בית מלאכה בזעיר אנפין.
הסתיימו להם עוד יומיים מרתקים. נשאלת כמובן שאלת מוסר ההשכל, כיצד כל זה יכול היה להימנע. יכול היה להימנע. אם הייתי מקפיד לגלות את סימני הלחץ בסעפת בעוד מועד ולפרק אותה במהלך החורף האחרון הייתי מקדים תרופה למכה.
בצהריים אני הולך לבית המלאכה לראות את החלקים המפורקים ולהחליט עם המכונאי מה הלאה. הכל על שולחן העבודה. בית המלאכה נקי ומסודר אות הוא שיש לי עניין עם מכונאי טוב. הוא דובר אנגלית טובה, כך שאין בעייה של תקשורת.
הסעפת מפורקת, החשמלאי גם פירק את מנוע הסטארטר, ברך הפליטה - exhaust elbow שמחובר לסעפת מפורק ומחסום המים בתווך. את הסעפת צריך לנקות וצריך להחליף בה מספר חלקים, מחסום מים חדש וחלקים למנוע הסטארטר. אני לוקח בידי את ברך הפליטה ומסתכל בעזרת פנס פנימה. חשכו עיני. התעבות של חומר שהופך את קוטר הצינור לקוני מהסעפת כלפי חוץ. ההיצרות גדולה בסיבוב של הברך. אבנית מלח. מפתיע אותי. ניקיתי את המערכת בחומצה הידרוכלורית לפחות פעמיים במהלך 4 השנים האחרונות. המכונאי - גם הוא ג'ורג' - אומר שזאת יוכל לנקות בחומצת מלח. מכאן כנראה יצאה הרעה שגרמה לקריסה איטית של המערכת. מחליטים איזה חלקים להזמין כולל מחסום מים. וולבו אתונה מספק חלקים לכל מקום ביוון בקורייר תוך 24-48 שעות. מחיר הקורייר מצחיק - 25 יורו.
בשארית היום אני עוסק ברישום יומנים שלי ושל הסירה, סיור בלגונה היפהפיה של הנמל הזה וכל מיני זוטות.
בשבת בבוקר בשעת ארוחת הבוקר מופיע המכונאי עם ברך הפליטה בידו. הסתימה לא אבנית מלח אלא, כנראה הצטברות של החומר ממנו עשויה הברך. אי אפשר להוריד את זה. צריך להחליף את הברך. הוא הולך להזמין את החלק. כל שאר החלקים כבר הגיעו והיום אחר הצהריים היה אמור להרכיב הכל. להפליג מחר כבר לא בא בחשבון.
חברי ג'ורג' אמור לטוס אחר הצהריים חזרה ארצה. כל ניסיונתי למצוא צוות לא צלחו. כלומר, מכאן ואילך אני מפליג בגפי. נושא מוכר ולא מדאיג. יש בכך מספר יתרונות לא קטן. הראשון הוא שלא צריך לומר לאף אחד מה לעשות.
אחרי הצהריים אני הולך לבית המלאכה. הכל מוכן להרכבה למעט ברך הפליטה. וכאן אני שומע סיפור מהמכונאי.
בוולבו אתונה אמרו לו שלא שולחים ברך פליטה חדשה משום שוולבו הגיעו למסקנה שבסדרה של החלק הזה יש פגם במקור. ועד שלא ייצרו סדרה חדשה הם לא מספקים אותו. יש כעת 12 סירות ביוון עם מנוע כזה שמחכות לחלק הזה. נו - מה תגידו על זה? עכשיו ברור מהיכן התחילה הצרה הזו. אני לא מתכוון לחכות לוולבו עד בוש. בהתיעצות עם המכונאי אני מחליט ללכת על ייצור מקומי של עותק מהחלק הזה מנתך אינוקס. זה יצריך שהייה במרינה עד יום שני בערב.
מאוחר יותר אחר הצהרים מורכבת כל המערכת למעט הברך ומחסום המים שמתחבר אליה. במהלך התיקון אני סיפקתי צינורות פליטה שהרכבנו במקום הישנים וחבקים שונים. כל זה יש לי בסירה לצורך השעה. ככלל, יש לי מספר רב של כלי עבודה וחלפים לעת הצורך והצרה. מעין בית מלאכה בזעיר אנפין.
הסתיימו להם עוד יומיים מרתקים. נשאלת כמובן שאלת מוסר ההשכל, כיצד כל זה יכול היה להימנע. יכול היה להימנע. אם הייתי מקפיד לגלות את סימני הלחץ בסעפת בעוד מועד ולפרק אותה במהלך החורף האחרון הייתי מקדים תרופה למכה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה