בלילה החולף כאשר חזרתי לסירה מבית הקפה/אינטרנט נעצר על ידי אופנוע בנמל,יורד ממנו איש גדול ומחבק אותי. רק אז ראיתי שזה הדייג שאירח אותי על יד ספינתו בקלילומנס. הוא כאן. נחמד. אם הייתי מתכנן פגישה כזו יש להניח שזה לא היה קורה. הנמל הבא הוא נמל גדול, אבל קצת מרוחק מהעיר. פליאוחורה. אני מחליט שבדרך אני נכנס לביקור בזק במעגן של אורמוס לוטרו. אורמוס לוטרו הוא מפרץ יפה כ 7 מייל מערבית לספקיה המעגן מוגן מכל עבריו למעט מזרח. יש רציף שבדרך כלל קשורה בו אחת מהמעבורות המקומיות המסיעות תיירים באזור היפהפה הזה בין פליאוחורה לאורמוס פלקה. אין שובר גלים במעגן וברגע שיש מזג אוויר לא מתאים צריך לברוח משם. הכפר שצמוד למעגן מצטיין ביפיו על רקע הרי הענק שמאחוריו. מכאן מתרומם ההר לפקה אורוס המתרומם לגובה של קצת למעלה מ 2500 מטר. בשעתו טיפסתי עליו מעמק אומלוס, לנתי בעמק אחרי הטיפוס ולמחרת ירדתי במעוק הסמריה. נוף מדהים והמקומיים, אנשי ההרים של כרתים גם הם מדהימים ולא מתביישים להתפאר במלחמתם בגרמנים כפרטיזנים במלחמת העולם השניה, אחרי נסיגת הבריטים, אוסטרלים, ניזלנדים ויוונים מהאי. אגב, הנסיגה בוצעה מהמפרץ שבו נמצאית ספקיה.
אז, אם בספקיה היה לנו צבע כחול, כאן באורמוס לוטרו הצבע השליט הוא לבן מושלם שנראה יפה מאוד על רקע ההרים. אינני יודע כיצד מחליטים, ועל בסיס מה, באיזה צבע/צבעים נצבעים כפר/עיירה זו או אחרת. אך, תמיד הצבעים זהים בכל כפר וכפר לכשעצמו וזה משרה אסטטיקה נאה
כניסה למעגן שבאורמוס לוטרו.
.
אז, אם בספקיה היה לנו צבע כחול, כאן באורמוס לוטרו הצבע השליט הוא לבן מושלם שנראה יפה מאוד על רקע ההרים. אינני יודע כיצד מחליטים, ועל בסיס מה, באיזה צבע/צבעים נצבעים כפר/עיירה זו או אחרת. אך, תמיד הצבעים זהים בכל כפר וכפר לכשעצמו וזה משרה אסטטיקה נאה
כניסה למעגן שבאורמוס לוטרו.
הרוח מתחילה בצפוניתמזרחית 2-3 אני במפרשים עד אחרי אןרמוס לוטרו. ואז מתחיל שתיל עם נשיבות קלות ממזרח וסוואל לא כל כך נעים מדרום מזרח. ו - גשם לא חזק וטורדני. אני על מנוע, חלוץ וראשי. המפרשים מתנפנפים להם ללא כל תועלת. אני מכניס את הראשי, שינפנף לו רק החלוץ, שמידי פעם תופס משב רוח קל שבקלים. אני כ 6 מייל מפליאוחורה. אני עושה לי קפה ומוציא איתו כמה עוגיות. וכרגיל שבעולם, הרי יש לי lifetime contract עם מורפי, שוב תקלה במערכת הזנת הדלק. הקפה והעוגיות מונחים הצידה. אני אחזור כבר לקפה קר. אלא שהפעם, אין לי מיכל רזרבי שיוכל לעקוף את המיכל הראשי. אז נותר לעשות את מה שעשו אבותינו. לשוט במפרשים ככל שניתן. אני מוציא את הראשי. האין רוח כאמור מזרחית ואני מתקדם פחות משני קשר. גם זה משהוא. מידי פעם יש התעוררות לפרקי זמן קצרים והמהירות עולה ל 3 קשר. הכניסה לנמל פליאוחורה היא ממש מכיוון מזרח, אך קצת צפונה לכניסה יש שורה של סלעים שצריך להיזהר מפניהם גם אם אתה מתקרב במנוע. אני מכוון את החרטום קצת דרומה מהכניסה אל המגדלור שעל האי הקטן שמדרום לנמל. נותרו לי כעת שני דברים לעשות. האחד להחליט באיזה מפרש אני עושה את תימרון הכניסה והגישה לרציף. זה קל. אני מחליט על מפרש הגנואה שאין לי כל ספק שאיתו אני יכול לתמרן יותר טוב הן בהיגוי והן בשליטה על שיטחו. אני צריך לעשות הכל לבד בתימרון הזה אחרי הכל. הדבר השני זה להתפלל לבוראי שלא ישנה את כיוון הרוח. גם את זה עשו אבותינו. כחצי מייל לפני הכניסה יש לי כבר רוח 2 בופור, אני ב 3.5 קשר. טוב לכניסה, מהר מידי לתימרון גישה לרציף. אני מכניס את הראשי ויורד ל 3 קשר. ממש לפני הכניסה אני מצמצם את החלוץ ל 2/3 ומפסיק את פעולת ההגאי האוטומטי . אחרי הכניסה אני מצמצם עוד קצת את החלוץ. 2 הבריכות הגדולות של הנמל הזה כמעט ריקות מכלי שייט. זה מאפשר לי לבחור את הרציף המתאים. אבל, אני רואה שבבריכה הצפונית שרק אליה אני יכול לתמרן יש סוואל. אין מה לעשות. אני עושה את הגישה לרציף המערבי. ואז אני רואה מחזה מעניין. 2 אנשים מבוגרים עומדים על הרציף אליו אני ניגש ומוחאים כפיים, אבל לא עושים דבר כדי לעזור לי, ומרחוק 2 בחורים צעירים רצים אלי כדי לעזור. אני עושה גישה איטית מושלמת לרציף כשברגע האחרון משחרר לגמרי את החלוץ, קופץ עם חבל לרציף וקושר חבל חרטום. החרטום מול הרוח. בינתיים מגיעים שני הבחורים הצעירים ועוזרים לי להשלים את הקשירה. הם שייטים צרפתים מיכטה שבבריכה הדרומית. כשראו אותי נכנס הבינו ש"היה מנוע" ואני לבד והתחילו לרוץ אלי. הם שואלים אותי בצחוק אם אני עושה כל יום דברים כאלה. לא אני עונה, רק כאשר אני צריך.. אבל, להישאר ברציף הזה ממש מסוכן במצב הסוואל שיש בו. יש לכם ג'ריקן דלק אני שואל. יש. והם רצים לסירה וחוזרים עם 20 ליטר דלק. די והותר כדי לחבר אותו לפילטר החיצוני ולעבור לבריכה הדרומית השקטה מאוד..הגשם כבאורח פלא מפסיק. אני מייבש את עצמי ואת הסירה ומתיישב על קפה ועוגיות. בערב אני חוגג על צלעות כבש, אחד המאכלים האהובים עלי שהיוונים יודעים לעשות כל כך טוב.
זריחה ביציאה מספקיה
נמל הדייגים בפליאוחורה![]()
נמל פליאוחורה הואנמל גדול בהשוואה לנמלי הדייגים שבאיי יוון וכרתים. אין לי מושג מה היה הרעיון של בניית נמל כזה במקום זה. הוא ריק כמעט לגמרי. הוא משמש את המעבורות השכונתיות באיזור ואת הדייגים הרבים שבעיר והסביבה. גם בעונה לא תמצא בו הרבה יכטות. יש גם pleassure crafts מקומיים ספורים. יש בו 3 בריכות. זו של הדייגים, שהיא השקטה ביותר, אך אליה לא ניתן לסירה כשלי להיכנס. זה של הדייגים. העומק, אגב, בכל הנמל הוא 4 מטר. יש את הבריכה הצפונית שבה יש עמדות מים/חשמל בכל רציפיו. צריך לצלצל אל האחראי שיחבר ולשלם לפני ההפלגה. בריכה זו בלתי נסבלת ומסוכנת ברוחות מ צפ/מז עד דר/מז. ויש את הבריכה הדרומית שבה יש עלטה. לא מים, לא חשמל ולא תאורה. אך היא טובה ושקטה בכל מצב. העיר עצמה נמצאית מצפון לנמל ומרוחקת ממנו ודי שטוחה. היא אינה שוקקת כשתי הערים האחרות בדרום כרתים - אירםטרה ואגיה גליני. אך אינה קרתנית.. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה