לאחר ארוחת בוקר דשנה הפלגנו בעשר בבוקר. עוברים בדרך החוצה לאורכו של כל הנמל ויוצאים מתחום שוברי הגלים. בסמוך לשובר הגלים החיצוני יש סלעים תת מימיים קרוב לפני המים. אנחנו ממשיכים עוד קצת החוצה ושוברים לקורס מזרחי. כך נפליג עוד 20 מייל ורק אחר כך נפנה את החרטום בכיוון לחיפה. כל זאת כדי להמנע ממפגש עם משמר החופים של החלק היווני של האי. מזג האוויר טוב, צפונית מערבית של 12 קשר ואנחנו במפרשים. לאחר כ ארבע שעות אנחנו פונים דרומה לכיווןחיפה. יש לנו כ 150 מייל לעבור. הרוח משתמה לצפונית ומתחזקת לכ 15 קשר ואנחנו "טסים" ברוח כמעט מלאה - יופי. בלי מנוע - סוף, סוף. השייט במפרשים בלבד משרה אווירה נינוחה ורגועה. הים מאחור והסירה מיטלטלת לה בנוחות מצד אל צד. סמוך לחצות הרוח יורדת כמעט לאפס. מתניעים מנוע, מגוללים את המפרש הקידמי ומותחים לאמצע את הראשי. משמרות לילה שמתחלפות כל שעתיים. ההפלגה נמשכת לה כך בעצלתיים והלילה עובר לו ביעף כשהמנוע מטרטר מחד וספל קפה ביד מאידך. מספר אוניות חוצות את הנתיב שלנו שאשר אנחנו חוצים את הנתיב של נמלי טריפולי וביירות בלבנון. מדרום לביירות אנחנו מתקרבים למרחק של 35 מייל מהחוף הלבנוני. מכאן ועד ראש הנקרה מסיירות האוניות של האומות המאוחדות, בדרך כלל מהצי הגרמני או הצרפתי והן מהוות לנו, למעשה, מגן מפני פעילות עויינת חס וחלילה. בדרך כלל הן מתקרבות ומבקשות זיהוי. הפעם, משום מה הן לא ניראו באופק וגם לא שמעתי אתן במכשיר הקשר. בשעות אחרי הצהריים המוקדמות אנחנו עוברים את נוהל התקשורת והזיהוי של חיל הים שלנו.
ב 1630 לערך אנחנו נקשרים בבריכת ההרמה (הלא פעילה) של מעגן שביט בנמל הקישון ועוברים את ביקורת הגבולות והביטחון. הפלגה נינוחה וחלקה במהירות ממוצעת של 5 קשר.
תם ונסתיים מסע זה של חודשיים ושבוע. תם אך לא נסתיים מסעות נוספים עוד יבואו.
בתמונה: שקיעה אחרונה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה