השהייה ברציף הדלק היא צ'וּפר נוח לעומת הקשירה ברציף הפונטונים (מברזל) שהיא מאוד לא נוחה. אחרי ארוחת הבוקר הדשנה שאנו אוכלים אני מתלבש על ההגאי האוטומטי למצוא את התקלה שנראה לי שהיא חשמלית ולא אלקטרונית. כרגיל, אני מתחיל בבדיקת החיבורים בחיווט ואחרי זמן קצר אני מוצא אותה. חוט רופף בחיבור המצפן ל"מרכז העצבים" של המכשיר. לאחר ניקוי החיבורים וחיזוקם הכל עובד כראוי.
איש הצוות שלי שוחרר לטיולים בעיר ואני נשארתי בסירה לסידורים שונים, קרי, תידלוק ( כאן הדלק זול אפילו יותר מיוון), מילוי מיכלי מים, קניית מזון, כביסה ולהסתפר. לא שיש לי רעמת שער על ראשי המאפיר והמקריח, אבל זה טוב להרגשה הפנימית.
המרינה ריקה לגמרי במים, הכל מכינים את סירותיהם לחורף, ושטח האיחסון במספנה מלא עד אפס מקום. מנסיוני בעבר המספנה כאן טובה והרבה סירות בדגל בריטי עומדות על משטח האיחסון ומכינות עצמן לחורף.
עוד בסידורי הכניסה בדקנו עם פקידי ההגירה והמכס את האפשרות לחנות בנמלים נוספים לאורך החוף בדרך לנמל היציאה המתוכנן שלנו - פמגוסטה. אין בעייה אומרים לנו, אתם רשאים לפקוד כל נמל או מעגן בדרך כפי שזה נעשה בכל מקום אחר בעולם. כפי שתראו בהמשך, המציאות טפחה לה על פנינו. התיכנון להפליג למחרת בבוקר לנמל דייגים קטן ומוגן בדרך לפמגוסטה. מזג האוויר הצפוי - מצויין, אבל הרוחות לא איתנו. המנוע ימשיך לטרטר.
בתמונות: 1. המבצר הוונציני בנמל העתיק של קירניה. 2. זריחה בקירניה. 3. שטח האחסנה במרינה מלא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה