לי באופן אישי יש סימפטיה היסטורית לנמל הזה עוד מימֵי ומיָמי על מכמורתן של הקיבוץ ובצי הסוחר הישראלי.ואני מדבר על ימים של 1953 כאשר האי היה עדיין תחת שלטון מנדטורי בריטי.
בשעה 1000 בבוקר אנחנו מנתקים את חבלי החרטום ומרימים את עוגן הירכתיים, הרמה חלקה, ויוצאים מהנמל הקטן. מעבר לפינה, בצידה המזרחי של "בסיס" האצבע המזרחית של המפרץ בונים מרינה חדשה. עברתי כאן במאי החולף בדרכי מערבה. לשם אני שם פעמי לפני קביעת הקורס לאורך החוף. נראה מה עשו במהלך חצי השנה החולפת. זה מחזה מרתק לראות בנייה של נמל בעיצומה, עם זאת יש לנהוג זהירות ולא להתקרב יתר על המידה אל הכלים שעובדים במים. על פי מראה עיני יקח עוד פחות משנה לסיום העבודה. האם נבוא? מה יתפתח בינינו לבין התורכים? האם צפון קפריסין תהיה נגישה יותר ומאירת פנים יותר? אלא המחשבות שעוברות במוחי כאשר אני עוזב את ה-ג'וב סייט הזה ומפנה את החרטום לכיוון צפון/צפון/מזרח לאורך החוף עד לקייפ אנדריאס, בדרך לפמגוסטה, מהלך כ 65 מייל מיֶני אֶרקוי. מזג אוויר בהיר ורוח צפונית מזרחית של כ 8 קשר מקדמת את פנינו. ים שקט, אך אנחנו מתנהלים עם המפרש הראשי בלבד, הרוח על הפנים. לפני קייפ אנדריאס הרוח עולה לכ 12 קשר. את המעבר בקייפ אנדריאס אנחנו עוברים בין החוף לאי הראשון בעומק של 6 מטר. קעעפ זה הוא אחד המקומות המסוכנים באיזור. שורה של איים קטנים וסלעים מתמשכת מהחוף למרחק של כ 3 מייל לתוך הים ובאי הלפני אחרון ממוקם מגדלור. העומקים ברצועות המים שבין האיים נעים בין אפס ל 20 מטר ובמזג אוויר רע או בלילה רצוי מאוד לעקוף את כל המיכשול הזה. היום מזג האוויר מאפשר מעבר בטוח בין האיים, טוב לקיצור הדרך ולצפייה בנוף. אנחנו עוברים במעבר בשעות אחרי הצהרים, צפי להגעה לנמל ב 2200 , כלומר - לילה.
קייפ אנדריאס הוא גם נקודת המעבר בין "טָאוּרוּס" לבין "קְרוּסֵייד" שניים מהאיזורים המחלקים את חלוקת מזג האוויר בים התיכון. וכמעט תמיד יש שינוי כל שהוא במזג האוויר במעבר הזה, בין אם דרומה או צפונה. ואכן, בפנייתנו דרומה אחרי הקייפ הרוח משתנה למערבית, כיוון מצויין להפלגת מפרשים, אך העוצמה חלשה מאוד, ואנחנו ממשיכים עם המנוע ומוציאים את המפרש הקידמי בנוסף. אחרי שהפננו את החרטום לדרום מערב בכיוון ישיר לפמגוסטה נפלה הרוח והמפרשים מתנפנפים להם באפס מעשה. מגוללים את המפרש הקידמי ונשארים עם הראשי בלבד. לקראת שקיעה מתחלפת הרוח לדרומית מזרלית קלה שנשארת איתנו עד סוף הדרך. אנחנו על ציר התעבורה הימית שבין פמגוסטה לנמלים שבדרום תורכיה. פמגוסטה היא נמל המטענים של קפריסין הצפונית ומידי פעם עוברים כלי שייט שונים לא רחוק במקביל לנו.
הגענו קצת אחרי 2200 ונקשרנו אל ספינה מושבתת שבקצה רציף העץ העתיק שאותו אני מכיר כבר 57 שנים. עשו בו כמה תיקונים קלים בשנה החולפת אך בעיקרו של דבר הוא יצירה שאבד עליה הקלח ולא רחוק היום לקריסתו. אחרי קפה ונגיסה קלה הולכים לישון.
בוקר בפמגוסטה. ארוחת בוקר מוקדמת והולכים לסֶבֶב הפרוצדורה של הכניסה. כאן צריך לכתת רגליים מקצה הנמל עד קצהו. איש הצוות שלי מצטרף אלי אז אני מוותר על האופניים. פקיד המכס מכיר אותי כבר שנים והביקור אצלו עובר חלק. במנהלת הנמל מתחילות בעיות שאף פעם לא נתקלתי בהן. אין חותמת יציאה מקירניה, משום שקצין ההגירה שם אישר לנו להיכנס לנמלים בדרך וקבע שחותמת היציאה תחתם בפמגוסטה. שוב מתגלה הבלאגן של חוסר התאום בין הרשויות והנמלים בחלר זה של האי. בתחילה דורשים ממני לחזור לקירניה לצורך זה - אבסורד. אני מבקש מהם רשות להתקשר לידיד שהוא ראש לשכת המסחר והספנות בצםון קפריסין. לשֵמע שמו הם מתרככים, מצלצלים לקירניה והעניין מוסדר.
במהלך היום אני בודק את כל מערכות הסירה ומכין אותה לקטע האחרון פמגוסטה - חיפה. קונים מצרכים, מים ודלק יש לנו למכביר. את הערב מקנחים במסעדה עממית שמחיריה כבר לא כל כך עממיים. הפכו את הלירות התורכיות ליורו, ממזרים.
אני מצטייד בחלפים למנוע שמחירם כאן הוא זול מאוד, פילטרים שונים שיספיקו לי לשנה הבאה. הנמל הבא - בית.
בתמונות" 1. אנו בונים פה נמל - המרינה ביני ארקוי. 2. קייפ אנדריאס. 3. שקיעה בדרך לפמגוסטה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה