פמגוסטה - חיפה 5 - 6 לנובמבר 2011

לאחר ארוחת בוקר דשנה הפלגנו בעשר בבוקר. עוברים בדרך החוצה לאורכו של כל הנמל ויוצאים מתחום שוברי הגלים. בסמוך לשובר הגלים החיצוני יש סלעים תת מימיים קרוב לפני המים. אנחנו ממשיכים עוד קצת החוצה ושוברים לקורס מזרחי. כך נפליג עוד 20 מייל ורק אחר כך נפנה את החרטום בכיוון לחיפה. כל זאת כדי להמנע ממפגש עם משמר החופים של החלק היווני של האי. מזג האוויר טוב, צפונית מערבית של 12 קשר ואנחנו במפרשים. לאחר כ ארבע שעות אנחנו פונים דרומה לכיווןחיפה. יש לנו כ 150 מייל לעבור. הרוח משתמה לצפונית ומתחזקת לכ 15 קשר ואנחנו "טסים" ברוח כמעט מלאה - יופי. בלי מנוע - סוף, סוף. השייט במפרשים בלבד משרה אווירה נינוחה ורגועה. הים מאחור והסירה מיטלטלת לה בנוחות מצד אל צד. סמוך לחצות הרוח יורדת כמעט לאפס. מתניעים מנוע, מגוללים את המפרש הקידמי ומותחים לאמצע את הראשי. משמרות לילה שמתחלפות כל שעתיים. ההפלגה נמשכת לה כך בעצלתיים והלילה עובר לו ביעף כשהמנוע מטרטר מחד וספל קפה ביד מאידך. מספר אוניות חוצות את הנתיב שלנו שאשר אנחנו חוצים את הנתיב של נמלי טריפולי וביירות בלבנון. מדרום לביירות אנחנו מתקרבים  למרחק של 35 מייל מהחוף הלבנוני. מכאן ועד ראש הנקרה מסיירות האוניות של האומות המאוחדות, בדרך כלל מהצי הגרמני או הצרפתי והן מהוות לנו, למעשה, מגן מפני פעילות עויינת חס וחלילה. בדרך כלל הן מתקרבות ומבקשות זיהוי. הפעם, משום מה הן לא ניראו באופק וגם לא שמעתי אתן במכשיר הקשר. בשעות אחרי הצהריים המוקדמות אנחנו עוברים את נוהל התקשורת והזיהוי של חיל הים שלנו.
ב 1630 לערך אנחנו נקשרים בבריכת ההרמה (הלא פעילה) של מעגן שביט בנמל הקישון ועוברים את ביקורת הגבולות והביטחון. הפלגה נינוחה וחלקה במהירות ממוצעת של 5 קשר.
תם ונסתיים מסע זה של חודשיים ושבוע. תם אך לא נסתיים מסעות נוספים עוד יבואו.
בתמונה: שקיעה אחרונה.












  

פָמָגוּסְטָה 3-5 לנובמבר 2011

פמגוסטה הוא השם המסורתי של נמל זה שהיה פעם הנמל המרכזי בקפריסין כולה, עד פילוגו של האי באמצע שנות השבעים. כיום יש לעיר/נמל שני שמות נוספים. על פי התורכים שמו הוא גָאְזי-מָגוּסָה. ועל פי היוונים שמו הוא אֲמוכוסְטוס.
לי באופן אישי יש סימפטיה היסטורית לנמל הזה עוד מימֵי ומיָמי על מכמורתן של הקיבוץ ובצי הסוחר הישראלי.ואני מדבר על ימים של 1953 כאשר האי היה עדיין תחת שלטון מנדטורי בריטי.
בשעה 1000 בבוקר אנחנו מנתקים את חבלי החרטום ומרימים את עוגן הירכתיים, הרמה חלקה, ויוצאים מהנמל הקטן. מעבר לפינה, בצידה המזרחי של "בסיס" האצבע המזרחית של המפרץ בונים מרינה חדשה. עברתי כאן במאי החולף בדרכי מערבה. לשם אני שם פעמי לפני קביעת הקורס לאורך החוף. נראה מה עשו במהלך חצי השנה החולפת. זה מחזה מרתק לראות בנייה של נמל בעיצומה, עם זאת יש לנהוג זהירות ולא להתקרב יתר על המידה אל הכלים שעובדים במים. על פי מראה עיני יקח עוד פחות משנה לסיום העבודה. האם נבוא? מה יתפתח בינינו לבין התורכים? האם צפון קפריסין תהיה נגישה יותר ומאירת פנים יותר? אלא המחשבות שעוברות במוחי כאשר אני עוזב את ה-ג'וב סייט הזה ומפנה את החרטום לכיוון צפון/צפון/מזרח לאורך החוף עד לקייפ אנדריאס, בדרך לפמגוסטה, מהלך כ 65 מייל מיֶני אֶרקוי. מזג אוויר בהיר ורוח צפונית מזרחית של כ 8 קשר מקדמת את פנינו. ים שקט, אך אנחנו מתנהלים עם המפרש הראשי בלבד, הרוח על הפנים. לפני קייפ אנדריאס הרוח עולה לכ 12 קשר. את המעבר בקייפ אנדריאס אנחנו עוברים בין החוף לאי הראשון בעומק של 6 מטר. קעעפ זה הוא אחד המקומות המסוכנים באיזור. שורה של איים קטנים וסלעים מתמשכת מהחוף למרחק של כ 3 מייל לתוך הים ובאי הלפני אחרון ממוקם מגדלור. העומקים ברצועות המים שבין האיים נעים בין אפס ל 20 מטר ובמזג אוויר רע או בלילה רצוי מאוד לעקוף את כל המיכשול הזה. היום מזג האוויר מאפשר מעבר בטוח בין האיים, טוב לקיצור הדרך ולצפייה בנוף. אנחנו עוברים במעבר בשעות אחרי הצהרים, צפי להגעה לנמל ב 2200 , כלומר - לילה.
קייפ אנדריאס הוא גם נקודת המעבר בין "טָאוּרוּס" לבין "קְרוּסֵייד" שניים מהאיזורים המחלקים את חלוקת מזג האוויר בים התיכון. וכמעט תמיד יש שינוי כל שהוא במזג האוויר במעבר הזה, בין אם דרומה או צפונה. ואכן, בפנייתנו דרומה אחרי הקייפ הרוח משתנה למערבית, כיוון מצויין להפלגת מפרשים, אך העוצמה חלשה מאוד, ואנחנו ממשיכים עם המנוע ומוציאים את המפרש הקידמי בנוסף. אחרי שהפננו את החרטום לדרום מערב בכיוון ישיר לפמגוסטה נפלה הרוח והמפרשים מתנפנפים להם באפס מעשה. מגוללים את המפרש הקידמי ונשארים עם הראשי בלבד. לקראת שקיעה מתחלפת הרוח לדרומית מזרלית קלה שנשארת איתנו עד סוף הדרך. אנחנו על ציר התעבורה הימית שבין פמגוסטה לנמלים שבדרום תורכיה. פמגוסטה היא נמל המטענים של קפריסין הצפונית ומידי פעם עוברים כלי שייט שונים לא רחוק במקביל לנו.
הגענו קצת אחרי 2200 ונקשרנו אל ספינה מושבתת שבקצה רציף העץ העתיק שאותו אני מכיר כבר 57 שנים. עשו בו כמה תיקונים קלים בשנה החולפת אך בעיקרו של דבר הוא יצירה שאבד עליה הקלח ולא רחוק היום לקריסתו. אחרי קפה ונגיסה קלה הולכים לישון.
בוקר בפמגוסטה. ארוחת בוקר מוקדמת והולכים לסֶבֶב הפרוצדורה של הכניסה. כאן צריך לכתת רגליים מקצה הנמל עד קצהו. איש הצוות שלי מצטרף אלי אז אני מוותר על האופניים. פקיד המכס מכיר אותי כבר שנים והביקור אצלו עובר חלק. במנהלת הנמל מתחילות בעיות שאף פעם לא נתקלתי בהן. אין חותמת יציאה מקירניה, משום שקצין ההגירה שם אישר לנו להיכנס לנמלים בדרך וקבע שחותמת היציאה תחתם בפמגוסטה. שוב מתגלה הבלאגן של חוסר התאום בין הרשויות והנמלים בחלר זה של האי. בתחילה דורשים ממני לחזור לקירניה לצורך זה - אבסורד. אני מבקש מהם רשות להתקשר לידיד שהוא ראש לשכת המסחר והספנות בצםון קפריסין. לשֵמע שמו הם מתרככים, מצלצלים לקירניה והעניין מוסדר.
במהלך היום אני בודק את כל מערכות הסירה ומכין אותה לקטע האחרון פמגוסטה - חיפה. קונים מצרכים, מים ודלק יש לנו למכביר. את הערב מקנחים במסעדה עממית שמחיריה כבר לא כל כך עממיים. הפכו את הלירות התורכיות ליורו, ממזרים.
אני מצטייד בחלפים למנוע שמחירם כאן הוא זול מאוד, פילטרים שונים שיספיקו לי לשנה הבאה. הנמל הבא - בית.
בתמונות" 1. אנו בונים פה נמל - המרינה ביני ארקוי. 2. קייפ אנדריאס.  3. שקיעה בדרך לפמגוסטה























  










  

יֶנִי אֶרֶקוי 02 לנובמבר 2010

יצאנו מקירניה מוקדם בבוקר. יש לנו כ 50 מייל של הפלגה. מזג האוויר בהיר עם רוח צפונית מזרחית קלילה - ישר על הפנים. אנחנו עם מנוע ומפרש ראשי בלבד, אין אפשרות להשתמש במפרשי החלוץ, לא הגנואה ולא הסטיי סייל. אבל הים 60 ס"מ בלבד כך שאין כמעט עיכוב ואנחנו "שועטים" ב 6 קשר. בשעה מוקדמת של אחר הצהריים אנחנו סובבים את לשון היבשה המערבית והמגדלור של המפרץ שבתוכו שוכנת עיירת הדייגים הקטנה הזו. הנמל הקטן שוכן בפינתו הדרומית מזרחית של המפרץ בין שתי לשונות יבשה צרות וארוכות. השם פירושו ארקוי החדשה. הישנה הייתה בעבר עיירת דייגים בחופו הדרומי של האי אשר ננטשה בעת הטרנספר ההדדי הגדול שהיה בעת מלחמת קפריסין בשנות השבעים של המאה הקודמת. נבנתה עיירה חדשה ונמל קטן שישרת את צי הדייג המקומי. סמוך מערבה למפרץ יש מספר מפרצים קטנים ויפים ומבנה גדול של מחסנים מהתקופה הצלבנית/ונציינית, אלא ששם אין אפשרות לעגינה של ספינות עם קיל עמוק. העומק בנמל אליו אנחנו נכנסים הוא 4 מטר ומאפשר עגינה טובה, אלא שהמקום צפוף למדי עם סירות וספינות דייג. אנחנו מתברגים בין שתי יכטות מקומיות קטנות עם עוגן ירכתיים וחרטום לרציף. העיירה נמצאית קצת דרומית מערבית לנמל ועל החוף בין שתי לשונות היבשה "מונח" לו בית מלון גדול עם חוף רחצה מקסים. ירוק מסביב ונראה שמי התהום כאן סמוכים לפני הקרקע.
סמוך להגעתינו זכינו לביקור של "משלחת" שמלחתחילה נראה כמו משלחת מלאכי רעים. אחד מהם הציג את עצמו כאחראי על משמר החופים המקומי (לא לבש מדים, אבל, אסור להתווכח) ןטען כנגדי שאסור לנו להיכנס לנמל זה, למרות הסברי שקציני ההגירה והמכס בקירניה אישרו שאני רשאי  כמו כל תייר אחר שנוסע במכונית לבקר במפרצים והנמלים שבדרך לפמגוסטה. הוא סירב להתקשר לקציני ההגירה לאישוש ואימות הדבר ונהג כ"כל ממזר הוא מלך". אני קובע כאן - פסק. או.קיי. פשרה אפשרית? כן. הותר לנו להשאר בנמל עד 1000 בבוקר למחרת. זו לא פעם ראשונה שאני נתקל באטימות הזו בצפון קפריסין. אין שום תאום בין הרשויות השונות במה שקרוי הרפובליקה של צפון קפריסין, שמצד אחד היא מחוז תורכי ומצד שני היא בעלת אוטונומיה מורחבת שמנהלת את עצמה.
הנמל עצמו הוא נמל קטן מאוד ומוגן על ידי שובר גלים שנותן לו מחסה בפינה הדרומית מזרחית של המפרץ הצר שבין שתי לשונות היבשה הטבעיות שסוגרות עליו ממזרח וממערב.
אחרי הצהריים יצאנו לסיבוב קצר והתישבנו במלון הגדול הצופה אל מול הים והחוף היפה שבחלק הדרומי של המפרץ הזה. הרבה עצי קזוארינות וסוּף נחלים מפארים את החוף ויוצרים אווירה שלווה ומרגיעה מסביב. המלון עצמו כבר סגור - נסתיימה לה העונה. אבל, המרפסת/מסעדה הצופה אל החוף וחדר אוכל קטן לעובדים שגובל במטבח פתוחים ומאויישים בצוות קטן. שם התמקמנו ונישנשנו. יש WI-FI ויש אינטרנט חופשי ואני מתעדכן בנעשה בארץ ומעדכן את הבלוג.
אני חוזר לסירה ומסיים את היום על ספל קפה מהביל בכסא הקוקפיט שלי. לילה טוב.
בתמונות: 1. על יד הרציף הקטן בנמל. 2. מראה כללי שח הנמל הקטן.









  

קירניה (גירנֶה) 01 לנובמבר 2010

קירניה הוא השם המסורתי של עיר הנמל הזה מאז שהבריטים קיבלו את האי מהתורכים בסביבות 1860. כיום מאז שהאי הופרד שם העיר והנמל הוא גירנֶה. הנמל והעיר במקור היו נמל גדול/עיר צלבנית ואחר כך ונציאנית לשעתו עם שובר גלים מסודר ומגדלור שמבנהו קיים עד היום. המבצר של הנמל אדיר ממדים ושווה ביקור מעניין, כמו כן ביקור בעיר היפה הזו. אלא שהמרינה שוכנת בתוך הנמל החדש. מהלך כ שני ק"מ מזרחה מהנמל הונציאני.
השהייה ברציף הדלק היא צ'וּפר נוח לעומת הקשירה ברציף הפונטונים (מברזל) שהיא מאוד לא נוחה. אחרי ארוחת הבוקר הדשנה שאנו אוכלים אני מתלבש על ההגאי האוטומטי למצוא את התקלה שנראה לי שהיא חשמלית ולא אלקטרונית. כרגיל, אני מתחיל בבדיקת החיבורים בחיווט ואחרי זמן קצר אני מוצא אותה. חוט רופף בחיבור המצפן ל"מרכז העצבים" של המכשיר.  לאחר ניקוי החיבורים וחיזוקם הכל עובד כראוי.
איש הצוות שלי שוחרר לטיולים בעיר ואני נשארתי בסירה לסידורים שונים, קרי, תידלוק ( כאן הדלק זול אפילו יותר מיוון), מילוי מיכלי מים, קניית מזון, כביסה ולהסתפר. לא שיש לי רעמת שער על ראשי המאפיר והמקריח, אבל זה טוב להרגשה הפנימית.
המרינה ריקה לגמרי במים, הכל מכינים את סירותיהם לחורף, ושטח האיחסון במספנה מלא עד אפס מקום. מנסיוני בעבר המספנה כאן טובה והרבה סירות בדגל בריטי עומדות על משטח האיחסון ומכינות עצמן לחורף.
עוד בסידורי הכניסה בדקנו עם פקידי ההגירה והמכס את האפשרות לחנות בנמלים נוספים לאורך החוף בדרך לנמל היציאה המתוכנן שלנו - פמגוסטה. אין בעייה אומרים לנו, אתם רשאים לפקוד כל נמל או מעגן בדרך כפי שזה נעשה בכל מקום אחר בעולם. כפי שתראו בהמשך, המציאות טפחה לה על פנינו. התיכנון להפליג למחרת בבוקר לנמל דייגים קטן ומוגן בדרך לפמגוסטה. מזג האוויר הצפוי - מצויין, אבל הרוחות לא איתנו. המנוע ימשיך לטרטר.
בתמונות: 1. המבצר הוונציני בנמל העתיק של  קירניה. 2.  זריחה בקירניה. 3. שטח האחסנה במרינה מלא



     

30 - 31 לאוקטובר 2010 קאש - קירניה צפון קפריסין

הפלגנו מקאש ב0600 בבוקר. חששותי מהצלבת עוגנים עם הסירה שנקשרה אחרי נתבדו והעוגן עלה חלק וללא בעיות. ים שקט ורוח קלילה מנשבת מצפון מזרח ואנחנו משייטים במפרשים ומנוע. עוברים בין האיים הקטנים שצמודים לחוף התורכי. באחד הביקורים שלי עם ערן באזור זה הוא יצא ליום צלילה בין האיונים האלה וחזר עם רשמים פושרים למדי לגבי מה שנמצא מתחת למים. מעל המים התצורה יפה מאוד. מצידו השני המערבי של אזור האיונים האלה, ביציאה מהאי היווני הסמוך, קסטלוריזון, אני רואה את היכטה הישראלית שפגשנו שם יומיים קודם לכן יוצאת. אני קורא לה במכשיר הרדיו VHF ונענה בברכת בוקר טוב. אנחנו מחליפים בקכות של הפלגה צָלֵחה ומדָסְקסים קצת על מזג האוויר הצפוי לנו בדרך. הם מפליגים ישירות להרצליה. לאחר האי היווני הנטוש, למעט מנזר ודגל יווני ענק, קובעים קורס ישיר לנקודה מצפון לנמל קירניה על מנת שלא להתקרב אל החלק היווני של האי הזה ולעבור הרחק צפונה מתחום המים הריבוניים שלהם. מה שבטוח, בטוח. הפלגה נינוחה אבל אין אפשרות להסתמך על המפרשים לבדם והמנוע מטרטר לו במונוטוניות. לקראת 1300 המנוע מקרטע, אוויר במערכת הדלק. איתרתי את התקלה ביציאת צינור הדלק מהמיכל והדבקתי על החיבור מֶרֶק שרברבים. אחרי ניקוי הצינור וניפוח אוויר בצנרת, המנוע מטרטר שוב במונוטוניות שלו. התעכבנו כשעה. הזמן חולף לו ביעף תוך תצפית ואני מתרווח על כסא הירכתיים שלי. אוכלים מרק קנור עם שידרוג של תוספות שונות, קל ומהיר להכנה ומזין.רובו של היום עובר במזג אוויר נאה עם רוח צפונית עד צפון/צפון מזרחית קלה של 5-8 קשר. אחר הצהרים השתבש לו ההגאי האוטומטי, נראה כאילו המצפן שלו "מטייל". אני מחליף את המכשיר למכשיר הרזרבי שיש לי למקרה מעין זה ומשאיר את ההתעסקות עם הבעיה לנמל, המכשיר הרזרבי יעשה את העבודה עד אז. ארוחת ערב קלה של סלט וקפה ומתחילים את משמרות הלילה, שעתיים כל משמרת. לילה בהיר מאוד וצונן עם רוחות קלות מכיוונים שונים. ים חלק ובוהק עם סוֶואְל נמוך מאוד וארוך. לקראת בוקר הרוח מתקבעת לצפונית מזרחית, די שגרתי בלילות באזור הזה ובתקופה הזו. גם המשמרות שגרתיות. ב0700 הרוח עולה ל 12-16 קשר ומידי פעם סובבת למזרחית. הים עולה מייד כשהרוח מתחזקת יותר ועתה היא נושבת כ 20 קשר. כרגיל, זה לא היה צפוי בתחזיות שראיתי באינטרנט יום וחצי קודם לכן. אבל, אנחנו באזור "טאורוס", המקומיוּת היא שקובעת. ב 1000 אנחנו עוברים את קו האורך של קייפ אָרְנָאוטי, הנקודה המערבית ביותר של קפריסין ואני משנה קורס לנקודה 10 מייל מצפון לקירניה. הרוח, כלהכעיס משתנה גם היא למזרחית בנטיה דרומה - מול החרטום כמעט. שפריצים ומים על הסיפון, ים קצר אך לא גבוה, כ מטר וחצי פלוס ומהירותינו סבירה.ּבצהריים - שוב מרק חם ומהביל שמחמם את הקיבה ואת הגוף. הרןח מתחילה לרדת מעוצמתה אך סבה ל דרום/דרום/מזרח 10 - 12 קשר. הים יורד גם הוא מהר מאוד. 1845 סוף המסע. חושך. האורות הצהובים של נמל קירניה נראים בבירור ואנחנו "גולשים" בביטחה ובשקט אל תוך הנמל המסחרי של קירניה שבתוכו נמצאית דֶלטָה מרינה. אני מתקרב אל רציפי המרינה ומחכה לראות אם יש מישהו שיכוון אותנו. ואכן - יש. הוא מנחה אותנו להיקשר אל רציף הדלק. אנחנו יכטה אורחת יחידה. ב 1915 נקשרים לרציף. למשמע שם הספינה Zina-2 הוא משמיע קולות שמחה. אני מוּכר כאן ושמחים לראות אותי שוב. לפני כחצי שנה עברתי כאן בדרכי אל האיים היוונים. מתחברים לחשמל חוף והולכים לפקיד משטרת ההגירה לרישום כניסה. המהירות הממוצעת בהפלגה הייתה 5.5 קשר - סביר בהחלט.
בתמונות: 1. אורח נטה לנוח. 2. שקיעה בדרך.