האי סימי - נמל פֶדי 25-26 לאוקטובר 2010 Simi - Pedi

אני באופן אישי לא אוהב את הנמל המרכזי באי סימי. הוא יפהפה, הוא מקסים, הנוף מהמם, האווירה נהדרת למרות המספר הגדול של התיירים השוהים שם. אבל שתיים וחצי בעיות  מעיבות על כל זאת. האחת היא עומק הקרקע בעגינה, שהוא גדול ודורש משך ארוך מאוד של שרשרת/חבל עוגן. השנייה היא ריבוי היכטות האורחות מחד וקרוס ווינדס (רוחות צולבות) מאידך, דבר המבטיח גם ריבוי של הצלבת עוגנים ובלאגן כתוצאה מכך. בייחוד כאשר מרבית היכטות המבקרות במקום הזה משתייכות לסעיף של חכורות עם צוותים לא מיומנים.
לפיכך, אני מעדיף את הפיורד של פֶדי, ממש מאחורי הנמל המרכזי. זהוא פיורד שאורכו כ מייל שחופו הצפוני המיושב ומאוכלס במעגל סביב קצהו של הפיורד,  נושק לעיר המרכזית. יש אוטובוס כל שעה עד חצות מ/אל העיר והנמל בעלות של יורו אחד בלבד. אז אפשר לעגון קרוב למסעדה ולהשתמש בדינגי או לגשת אלונג סייד לרציף שבו המים עמוקים עד קרוב מאוד לחוף ולהיקשר שם. אלא שברציף - אליה וקוץ בה. הוא משמש גם לפריקה של אוניות קטנות המביאות לאי חומרי בניין, דלק וכדומה. תחנת הכוח נמצאת בסמוך לחוף הזה ואספקת הדלק לאי מתבצעת דרך הרציף הזה. לפיכך אתה עלול לעמוד בפני מצב של עיתוק ברציף או אל שטח העגינה. אבל, הרציף נוח וכל עוד אין רוחות דרומיות מזרחיות חזקות הוא גם שקט מאוד. ברוחות מזרח/דרום מזרח חזקות נכנס סוואל אל תוך הפיורד ומקפיץ קצת את היכטות הקשורות ברציף.
יצאנו מפנורמיטיס ב 1000 אחרי ביקור במאפייה שעל יד המנזר. יש לנו 11 מייל בלבד להפלגה, אפשר לישון קצת יותר.
רוח מערבית חלשה מאוד וים חלק. עוברים במעבר Saskli שבין סימי ואי לווין גדול למדי ולא מיושב הנמצא מול החוף הדרומי מזרחי של האי. אחר כך שתיל והפלגה לאורך החוף המזרחי של סימי. בחוף זה יש מספר מפרצים מצויינים לעגינה ברוחות מהמעגל המערבי, כלומר, מצפון לדרום דרך מערב. אחד מהם, הגדול יותר מיושב על ידי כפר ציורי מאוד ומתאים לחנייה. אחר, הצפוני שביניהם הוא מוצא למעוק מרשים היורד בתלילות רבה מגובה של כ 400 מטר אל חוף צר ושומם.
בצהריים נקשרנו אלונג סייד לרציף בסימי. עוד שלוש יכטות עמדו שם כולן פרטיות. החכורות לא מגיעות לכאן. בחוף סופרמרקט קטן, מסעדה, שם יש WIFI, ובית קפה שכבר סיים את העונה. סירות הדייג והמנועיות הרבות שמשני צידי חלקו הפנימי של המפרץ ובתי העיירה הצבועים בצבעים מרהיבים משווים למפרץ אווירה ציורית ונעימה. שקט ושלווה. אחרי סמול טוק עם אנשי היכטות השכנות אנחנו בדרכינו לאוטובוס שיקח אותנו לנמל והעיר סימי. פספסנו אותו. עולים על הכביש לתפוס טרמפ. מול תחנת הכוח יש תחנת דלק, שם אני עוצר וקובע תידלוק למחרת בבוקר. הטרמפ מגיע בדמות משאית קטנה שמובילה פסולת חומרי בניין מאתר בניית הנמל החדש. כן. בונים כאן נמל קטן שיתן מגן יותר טוב לדייגים ומקום עגינה/קשירה נוסף ליכטות ללא צורך בעיתוקים כשבאה אוניה לרציף הנוכחי. הנמל נבנה על החוף הצפני מזרחי של הפיורד בסמוך לבתי העיירה והוא כבר בשלב מתקדם. שני האנשים שיושבים על יד הנהג יוצאים ועוברים יחד עם י אל מאחורי הקבינה ונותנים לי מקום בפנים. והדרת פני ....... ממש נחמדים.
בנמל המרכזי מורגשת כבר סוף העונה, אמנם, התנועה רבה, אך היא כאין וכאפס לעומת המצב בקייץ. יש הרבה מקום. למרות זאת עדיין מספר התיירים גדול והצפיפות האנושית לאורך הרציפים ובסימטאות גדולה. חוזרים עם חשיכה להתחלתה של דרומית מזרחית שמתגברת בלילה לרוח 5 בופור שמכניסה "צ'יפיס" קצרים שמרקידים אותנו קצת ללא כל סיכון. היכטות השכנות עזבו, אנחנו לבד עד הבוקר. יחד עם מיכלית הדלק הקטנה שמתדלקת אותנו הגיעה גם אוניית צובר קטנה שנקשרת בצידו השני של הרציף ופורקת חומרי בניין.  האוויר מתמלא אבק. ו - נגמר לנו הגז. החלפתי מיכל של 3 ק"ג רק לפני 4 ימים. על פי ההיגיון צריך היה להספיק עד הארץ. הכיצד? בדיעבד התברר לי שככל הנראה היה עיבוי בתוך המיכל שהפך למים ו - זהוא, אין גז. למקרים כאלה יש לי כירת שדה טובה והיא שימשה אותנו. בתחנת הדלק יש מיכל ריק. האיש שולח אותנו לספק בסימי. י. לוקח מיכל ריק ויוצא לדרך. חוזר בצהריים עם סיפור של טרמפ עם בחור לא יווני שעובד כאן בשיפוצים, דובר עברית שהיה בארץ שלקח אותו לסיבוב מקיף - אין מיכלים כאלה בכל האי. מחכים לאספקה הבאה. אז, אין החלפת גז עד לארץ. נסתפק בכירת השדה שמתלבשת על הכיריים במטבח כשאנו בים, ובכיריים נוספות שיש לי, בנמלים.
אנחנו מתוכננים להפלגה אחר הצהריים לקסטלוריזון. הרוח שהתחזקה בבוקר ל 6 בופור יורדת ל 5 , נראה כיצד זה יתנהל. מכל מקום הבופורים נמצאים לקראת התמתנות.
בתמונות
1. צורת הבניה הייחודית של סימי. 2. ישן וחדש דרים בכפיפה אחת.
3. המעבר בדרומו של האי. 4. הכניסה לפיורד. 5. על יד הרציף עם הפיורד ברקע. 6. סימי
























    

ענני קומולונימבוס - ComuluNimbus שתים וחצי מילים

אני כותב מידי פעם על עננים אלה, אז מספר מילים להסבר והבהרה.
זהוא הענן המסוכן ביותר בהתפתחויות העננות והמשקעים. הן לכלי טייס והן לכלי שייט קטנים. בסיסו יכול להתחיל ב 100 מטר מעל לפני הים או הקרקע וחלקו העליון של הסדן שלו - Anvil יכול להגיע  לגובה של 10,000 מטר ויותר. המטען החשמלי שנפרק בו הוא אדיר, רוחות אנכיות חזקות מאוד, ברקים, רעמים, גשם כבד וברד. רוחות חזקות מאוד מתחתיו. בקיצור - מהומה שלמה. הוא יכול להתפתח כענן בודד באזור מצומצם מאוד או ב סידרה מתמשכת - Line of Squall באזור המשתרע על פני מיילים רבים. לעיתים הוא מלווה בנדי מים - Water Spouts . אם במרחב הימי שמחוץ לענן כזה הרוח תהיה כ 15 קשר, הרי שמתחת לענן מכות הרוח יכולות להגיע ל 60 קשר וכל זה בטווחים קצרים יחסית. אם אפשר להימנע מלשייט מתחת לעננות כזו, רצוי, אך לא תמיד מצוי. כיוון תנועתו קשה לחיזוי. לא פעם הם נעים בכיוון מנוגד למערכת, ביחוד כאשר זו התפתחות מהירה ובעלת שטח מוגבל.

להלן שלוש תמונות מייצגות של עננות מסוג זה.

א.למעלה, ענן בודד שהתפתח מהר מעל היבשה באזור פמגוסטה צפון קפריסין. תחילת אוקטובר. רואים היטב את הסדן ואת הגשם השוטף שהוא מוריד נקודתית מתחתיו.

ב. Line of Squall על יד האי סקירוס. סוף יוני. ההתפרסות במקרה זה הייתה על פני כ 30 מייל, ואנחנו עברנו בחרבה.

ג. התפתחות מהירה בזריחה ללא גשמים ומשקעים. חוף תורכיה על יד גֶמילֶר.  ספטמבר

 

האי סימי - פנורמיטיס 24 לאוקטובר 2010 Simi - Panormitis

למעלה: זריחה ביציאה מהאי ניסירוס. למטה: על יד הרציף בפנורמיטיס. ברקע המנזר ובתי הקסרקטין האיטלקי

מפרץ פנורמיטיס נמצא בפינתו הדרומית מערבית של האי המקסים הזה. זהוא מפרץ נהדר לעגינה ומחסה מפני כל סערה שהיא, אלא שהמחסה הבטוח ביותר הוא בחלקו הפנימי ששם אפשר רק לעגון. וזה מה שמרבית היכטות המגיעות לשם עושות. ספרתי פעם 30 יכטות בעגינה, וזה היה די צפוף. פיתחו של המפרץ פונה לצפון ומול הכניסה ממש יש רציף קטן בצורת L שמשמש לסירוגין יכטות, ספינת דייג, מעבורות ואוניות אספקת מים. נקשרת לרציף החיצוני, צפה לתזוזה עקב ספינת דייג שמגיע באישון לילה או שאוניית המיכל הקטנה המספקת מיים תיכנס, או מעבורת במהלך היום. אבל, הכל בנחת. מבקשים יפה לזוז ומחכים בסבלנות לרציף שיתפנה.
אני אישית אוהב מאוד את המקום הזה. נוף סביבתי מקסים. אין במקום הרבה אנשים, מקום זה היה בתקופת האיטלקים מעין קסרקטין בעל מבני מגורים גדולים בסגנון איטלקי. יש מסעדה אחת, בית קפה אחד, מאפייה וסופרמרקט טוב. אז אם אין הרבה אנשים למה כל זה? יש מנזר והמקום נחשב כמקום עלייה לרגל. המעבורות הרבות בקייץ מסימי ורודוס פולטות תיירים שמרביתם הם עולי רגל למיתחם המנזר. לא מן הנמנע שתראה בחורה יפה וצעירה הלבושה במיטב אופנת הג'ינס יורדת מהמעבורת, כורעת על ברכיה כשנר גדול בידה האחת, ומתחילה ללכת על ברכיה אל המנזר. זו אמורה להיות בתולה ודאית שבאה להתפלל למציאת חתן. אז עולי הרגל והתיירים הרבים מציפים את המאפייה, הסופרמרקט, המסעדה ובית הקפה. לנוחות עולי הרגל יש גם שתי מערכות שירותים שבהם אפשר גם להתקלח עם צינור כחום היום, במים פושרים.
אפשר לשכור חדרים באחד המבנים ובחלק מהם שוכנים/נות אלה שמשרתים את המנזר. שקט ושלווה. WIFI אין בנמצא.
על הגבעה שבקצה המזרחי של הכניסה למפרץ עומדת תחנת רוח נושנה שכנפיה נעלמו ו - עמדת ירי מבוצרת, שמא יבואו הפולשים התורכים. עמדות כאלה, כולל עמדות תובה עם טנקים נושנים אפשר למצוא בכל האיים בצידו המזרחי של הים האגאי. החשש מפני מלחמה עם תורכיה ניכר עדיין בכל מקום.
יצאנו ממנדרקי שבניסירוס עם אור ראשון ב 0700 לרוח צפונית מערבית של כ 8 קשר. הפעם, מתאים לתחזית, סוף,סוף.
מוציאים בזהירות מירבית את הגנואה, לאט, לאט, וחבל התוף אינו מכזיב הפעם. שלוש שעות של הפלגה בכיף על מפרשים ללא טחרטורו של המנוע. אולי, אולי, נעבור את כך 35 המייל לפנורמיטיס ללא המנוע. איפוא?! אחרי 3 שעות של כיף הרוח הופכת לדרומית מערבית 1 , ואנחנו מתניעים את הסוסים ומסיימים את ההפלגה עם מנוע וראשי. נקשרים ב 1430 אלונגסייד לרציף הפנימי. לבד ברציף, ועוד 3 סירות על עוגן במפרץ. לקראת ערב מתמלאת הרחבנ שלפני המנזר במכוניותואנשים המגיעים לתפילות יום ראשון לבושים חגיגית. יותר מאוחר מגיעות עוד 4 סירות לרציף החיצוני, כולן חכורות, כולן עם צוותים אוסטרים. את ארוחת הערב אנחנו מבלים בסירה. בלילה מתחילה רוח מערבית שמכניסה קצת גראונד סוואל פנימה, לא משהוא רציני. יום נעים ושקט עבר עלינו שמסתיים עם ספל קפה כשאני ישוב על כסא הירכתיים שלי, כשאני מתבונן על החיים המתנהלים בעצלתיים במבני הקסרקטין הישנים המאוכלסים רק בחלק קטן מחדריהם.

למעלה הכניסה למפרץ. למטה: פנים המפרץ לעגינה

האי ניסירוס - מנדראקי 23 לאוקטובר 2010 Nisyros Mandraki

בתמונות: זריחה טרם הפלגה. 2. דרך החוף במנדראקי עם חלק מהווטר פרונט

בדרך כלל נכנסות היכטות לנמל פאלון - Palon שבחופו הצפוני של האי. הפעם בחרתי בעיר/נמל המרכזי של האי - מנדראקי. ניסירוס הוא אי קטן שיש בו כמה אתרים מעניינים, כגון החורָה העליונה והעתיקה שעל ההר וכן לוע געשי קטן בראש ההר, מעל לעיר העתיקה. שני האתרים האלה מתויירים מאוד ותנועת המעבורות הקטנות בין קוס וניסירוס רבה בקייץ.  יש עוד מפרץ טוב לעגינה ונוח מאוד בצפוניות חזקות ומלטמי בחופו הדרומי השומם של האי. הישובים והנמלים הם לאורך החוף הצפוני יש כ 1000 תושבי קבע וכרגיל בקייץ המספר מכפיל ומשלש את עצמו. האי עצמו הוא תחנת לילה מצויינת בין האי אמורגוס שבמערב לבין האי סימי שבמזרח ומספר גדול של יכטות מבקרות בו מסיבה זו. מנדרקי הוא נמל קצת בעייתי ברוחות צפוניות. שובר הגלים שלו אינו מספיק ארוך כדי למנוע את הסוואל הנכנס לנמל, בייחוד גראונד סוואל וגם סוואל ש"מתגנב" מקצה שובר הגלים פנימה. אבל, כל עוד הצפונית לא עולה על 6 בופור המצב בפנים סביר.
יצאנו מקמארי ב 0800 לרוח צפונית מערבית 5 בופור. הים, כל עוד נמצאים במחסה האי קוס שטוח ואני מוציא את הגנואה בלבד. הזהירות בהוצאתו לא עזרה לי הפעם כםי שניווכח להלן. אחרי שנפרדנו מחסות קוס הים עלה קצת, אבל לא יותר ממטר וחצי, ואנחנו גומעים את המרחק של ה 11 צייל שיש לנו לעבור ביעף. בדרך עוברים על יד "אי המחצבה" ייאלי. זה אי קטן שעשו ממנו מחצבת חרסית או חומר דומה אחר לבנייה ולמעט המחצבה ומיתקן לטעינת אוניות צובר קטנות אין עליו דבר. לפני הכניסה לנמל אני מתחיל לגולל את הגנואה ואז הוא נתקע. חבל התוף המגולל גלש אל מתחת לתוף ולא מאפשר את הכנסתו של המפרש. אין ברירה, אני עולה מול הרוח עם מנוע והולך קדימה לטפל בבעיה. כרגיל, כמעט כל בעיה יש לה יותר מפיתרון אחד ואני בוחר בגלילת המפרש ידנית תוך כדי שיחרור חבל התוף לאט, לאט. זה דורש המון סבלנות וגם קצת כוח כדי שהמפרש לא ייפתח, אבל זה עובד. י. מווסט את חבל התוף מאחור ואני על החרטום. אחר כך אנחנו מתחלפים, וכעבור מספר דקות החלוץ מרוסן ומגולגל. את הבלאגן על התוף נסדר אחר כך בנמל.
נכנסים לנמל. על יד הרציף המסומן ליכטות יש קטמארן אחד. השאר מורכב ממשפחת המעבורות הקטנות שמעבירות אנשים, ציוד, אספקה ומכוניות מהאח הגדול שבצפון - קוס. יש ברציף מקום לכ 6 יכטות בעגינה ים תיכונית. יש חשמל חופשי ומים סגורים. תשלם/תקבל. זה אי חסוּך מים, מביאים אותם במיכליות קטנות כתיגבור למקורות הקיימים. מהנמל יש רחוב ארוך לאורך החוף הסלעי, שנמגמר במצוק אדיר היורד בקיר זקוף אל המים וחוסם את המעבר מערבה. בראשו מבצר ומנזר מרשימים. הרחוב הזה מלא בבתי קפה, מסעדות, חנויות קטנות, זה הווטר פרונט.
ממנו אנחנו עולים לחלק העליון של העיר במעין סימטה עבירה לרכב דו גלגלי. משם פונים ימינה ומתחילים לעלות בשביל ביזנטי סלול אל ההר. טרסות ביזנטיות, מטעי זיתים בני מאות בשנים, מנזרים ביזנטיים ומגדלים ונציאניים. סתם ככה ללא מטרה. הנוף מרהיב ביופיו. ורדים חזרה דרך סמטאות מדורגות ומגיעים אל כיכר קטנה שהיא מרכז העיר. שני עצי ענק המצליםעל כל הכיכר, שהיים שלושה בתי קפה ומסעדות, חנויות מספר ו - אנשים המתאספים בערב. כאן סעדנו בערב. כולם מכירים את כולם, כולם מדברים עם כולם, מעין הרמוניה משפחתית גדולה. מעט מאוד תיירים, ביניהם מספר אנגלים ואנגליות שהפכו לתושבי קבע באי. כאלה מוצאים בהרבה איים בים האגאי.  הארוחה - עוף בתנור עם תפוחי אדמה ברוטב אדום הייתה מצויינת. חוזרים לסירה דרך הסימטאות. בפינת הרציף עומד לו מבנה איטלקי, לזכר השלטון האיטלקי, הנמצא בשיפוץ. מעניין אם בביקורי הבא במקום הזה השיפוץ יסתיים.

בתמונות: העליונה - הסימטא העולה מתחתית המצוק אל מעלה העיר. למטה: המעלה הביזנטי בהר. ומראה הנוף מלמעלה

האי קוס - נמל קאמרי 22 לאוקטובר 2010 Kos Island - Kamari

נמל קמארי הוא נמל דייגים קטן המצוי במפרץ גדול בפינה הדרומית מערבית של האי קוס. יש באי הגדול הזה מרינה גדולה ונמל ונציאני טבעי ויפה לרגלי המבצר והמיתחם הארכיאולוגי/היסטורי הגדול שבו אפשר למצוא ממצאים מיוון הקדומה עד הונציאנים והעותמנים. קאמרי הוא הקטן והמרוחק שבהם. אפשר לעגון באחד מהם ולנסוע אל העיר המרכזית - קוס - באוטובוס שנוסע לאורכו של האי מספר פעמים ביום. 4 יורו לכל כיוון.
בעיר קוס הייתה בעבר קהילה יהודית גדולה ועניפה. באחד מסיורי הרבים בעיר בעבר נתקלתי באקראי בבית הכנסת של הקהילה. לולא גדר הברזל המסוגננת עם מגיני דוויד לא הייתי יודע. הבניין עומד סגור וריק ובעלי החנויות בסביבה סבורים כי הבניין הוא מוסד ממשלתי ישן שנסגר. אף אחד מהם לא ידע שכאן היה בית כנסת. זה מה שנשאר מהקהילה המפוארת הזו.
יש לנו 21 מייל לעבור מקלימנוס לקאמרי. אנחנו יוצאים עם אור ראשון - 0700 , עוד לא החליפו את שעון הקייץ. זפירים קלים של בוקר. לאחר זמן מה הרוח עולה לצפונית מערבית של כ 10-12 קשר, רוח - 3 בופור. אני מוציא בזהירות את חלוץ הגנואה כך שחבל התוף לא יגלוש כלפי מטה. ואנחנו על ראשי וגנואה משייטים בכייף 3 שעות עד לכיף הדרומי של האי. סלעי ומצוקי הכיף הזה מרשימים מאוד ויש להם צורות ותצורות שונות ומשונות. אחרי הכיף פונים צפונה, הצפונית מערבית מתחזקת ל 4 ונעשית צפונית. מגוללים את הגנואה ועם מנוע וראשי מגיעים אל הנמל. הנמל מורכב משני אלמנטים. האחד הוא נמל הדייגם שהוא קטן מאוד ומוגן על ידי שובר גלים ובו אני לא מוצא מקום להכניס סיכה. השני הוא רציף בטון גדול ופתוח שיוצא מבסיס שובר הגלים, שמיועד לסירות שירות ומעבורות. מדרומו של רציף זה נסגר מפרץ קטן נוח מאוד לעגינה. אני בוחר להיקשר אלונג סייד בצידה הדרומי של הרחבה המרווחת שבקצה הרציף. שם אני מוגן מהצפונית שכבר עלתה ל 5 בופור ומה"צ'ופיס" , אותם גלי רוח קצרים מאוד ונמוכים שנוצרים בין היבשת/חוף לבין הרציף/נמל שאינם מאפשרים קשירה סבירה בצד שמעל לרוח. במצב זה עדיפה קשירה מתחת לרוח למרות שהגישה קשה יותר. כשהסירה מתחת לרוח אין עליה לחץ רציף ואין צ'ופיס שמרקידים אותה כבמינואט. אני עושה  גישה ב 45 מעלות לרציף, י. עולה עם חבל חרטום וקושר ואחר כך אני מעביר חבל ירכתיים אחורה ומקרב את הסירה אל הרציף על ידי שימוש בכננת. על הרציף מספר דייגי חכות שמסתייגים מה"פלישה" שלי לתחומם. אנחנו מתפשרים על ידי חלוקת אורכו של הרציף באופן שווה. שלושה מהם אנגלים מבוגרים שאת הפנסיה שלהם הם מעבירים בקייץ בדייג על הרציף הזה ומתגוררים בצימרים הרבים המוצעים לאורך החוף לכל דיכפין.

ברציף הדייגים יש מים וחשמל. ו - כמעט ולא יאמן, יש שירותים כימיים נקיים. בחוף יש מספר סופרמרקטים קטנים שמשרתים את הקהילה האנגלית הקטנה ששוהה כאן כל הקייץ. ביום רביעי אנחנו סוגרים הם מודיעים לי. נגמרה העונה. מחצית מבתי העסק כבר סגורים אבל יש עוד בתי קפה עם WIFI ומסעדה וחצי. טיילת ארוכה מאוד מתמשכת לאורך החוף מהנמל עד לקצה הצפוני של המפרץ ומעליה מתנשאית העיירה האזורית על הגבעה. אין הרבה נוף מסביב אבל זה אזור נוח מאוד לחניית לילה וכמקפצה לסיורים באי באמצעות האוטובוס. אפשר להשאיר את הסירה ללא חשש ולצאת לסיורים.

בתמונות 1. צוקי הכיף הדרומי של האי קוס. 2. המעגן בקאמרי.

קלימנוס 21 לאוקטובר 2010 Kalymnos

קלימנוס, כרעהו שמצפונו - לרוס, הוא אי מרובה תושבים והעיר המרכזית ששמה כשם האי - קלימנוס, גדולה מאוד, יחסית לערי האיים. גם באי זה יש מספר מפרצים גדול הנגישים ליכטות בין לעגינה ובין לקשירה לרציפים. היה ברור מראש שנגיע מאוחר יחסית עקב העיכוב שחל בלרוס עם תשלום המכס ולא נשאר שם הרבה זמן. במבט לאחור, חבל, אפשר היה לעשות "מקפצה" קטנה יותר מאוחר, אבל אין מבכים חלב שנשפך.
יצאנו מלאקי סמוך ל 1300. רוח דרומית מערבית חלשה שלא מאפשרת הפלגה מלאה במפרשים על הקורס שלנו שהוא דרומי. יש לנו 18 מייל לעבור בים. עוברים במעבר טָ לָ אְ נְ ד ו ס שבין קלימנוס לאי לווין גדול הנמצא מערבית לחלקו הצפוני מערבי, שם יש שני נמלים קטנים אחד באי הלווין והשני מולו בקלימנוס. אזור יפנ מאוד. קצת לפני הנמל הראשי של קלימנוס עוברים על יד מפרץ יפהפה, עגול שפיתחו צר וכפר דייגים ומלוניות תיירים לחופיו. ציורי מאוד.
נמל קלימנוס גדול מאוד ונוח מאוד. מגיעים לשם בשתיל מוחלט ב 1600 . ו - שוב הפיילוט בוּק מאכזב ברמת הדיוק שלו. יש רציף עירוני ארוך שיש בו חשמל ומים (צריך לפתוח ולחפש את מי שיפתח) ליכטות האורחות.קשירה אלונג סייד נוחה.
ווטר פרונט גדול ומפותח מקצה רציף היכטות לאורך כקילומטר עד נמל הדייג הפנימי שגם הוא ציורי מאוד. צבעי הערב היורד והשמש השוקעת משתלבים עם צבעי המבנים האיטלקיים הרבים שלאורך הווטר פרונט. רובם משוחזרים ומתוחזקים היטב ומשרים אווירה של מושבה איטלקית קטנה כשמורה היסטורית וארכיטקטונית. וכל זה משתלב עם צבעי בתי העיר, צהוב, כתום, כחול, לבן, על מדרונות הגבעות שמסביב לנמל.
יש WIFI בבתי הקפה הרבים. בחרנו לאכול צ'יקֶן שיש בפיתה במזנון של אוכל מהיר.
משאיר טעם של עוד, ממש עוד.



     

רשומת ביניים - פמגוסטה 04 לנובמבר 2010

זה יותר טוב.

תנוחה נינוחה בהפלגה נינוחה. לא תמיד זה ככה. על כסא הסיפון שלי עם קפה ואוברול הפלגה. 

אנחנו נמצאים כעת בצפון קפריסין - פמגוסטה.  הנמל האחרון לפני חיפה. יש לי פיגור של שבועיים בקצב הריטמי של ניהול הבלוג באופן כרונולוגי. לא ידעתי כשהתחלתי, אבל זה לא פשוט לנהל בלוג כיומן מסע כרונולוגי. חוסר אינטרנט, עיסוקים חשובים יותר הקשורים בתפעול הסירה, קצת חוסר חשק כאן ושם ועוד זוטות כאלה ואחרות. את החסר אשלים לאחר חזרתי הביתה עד להשלמת המסע הזה. אז על פמגוסטה ועוללותיה תקראו בקרוב. לאחר סיום המסע הזה, בערבי החורף הקרים הממשמשים ובאים לא ייפסק הבלוג הזה. אמלא בו את יומן המסע של שלושת החודשים הראשונים של מסע הקייץ שלי בשנה זו - דהיינו - מאי, יוני ויולי, שלושה חודשים רצופים של מסע בים האגאי, כריתים והים היוני. יבואו לעזרי שני היומנים שלי, זה של הסירה והיומן האישי, וכן הזיכרון שלי שהוא מתת אלוהים.
הגענו לפמגוסטה אתמול ב 2200. התחזית של המודלים משלשום להיום הייתה לרוח צפונית מזרחית 3 בופור. כבר כשהגענו ראיתי שזה  לא בדיוק זה. הבוקר קמתי לרוח 6 בופור. התחזית למחר היא רוח 4 מצפון מזרח, אם כן, נפליג מחר בבוקר. החלק של 20 המייל הראשונים הוא לכוון מזרח. אם תמשיך רוח 6 לא נפליג ונחכה לשיפור במזג האוויר.
בזה תם חלקו של הבלוג תוך כדי הפלגה, אלא אם מזג האוויר ימנע את ההפלגה מחר.
להתראות בארץ.

האי לרוס 20 לאוקטובר 2010 Leros

לרוס הוא האי הצפוני שבקבוצת האייים הגדולה הנקראית איי הדודקנז שמשתרעת בין רודוס שבדרום ועד לרוס שבצפון.
איי הדודקנז היו בשליטה איטלקית (מוזר?) שכבשו אותם מידי התורכים ב 1911 ושהו באיים עד 1941. רישומם של האיטלקים נשמר במספר גדול של מבנים בסגנון איטלקי עד היום ומעניין הוא שהתושבים זוכרים תקופה זו לטוב ברוב המקרים שבהם הנושא עולה לדיון. מעבר לכך, לרוס הוא אי מפורץ מאוד ויש בו מספר נמלים ומפרצים נגישים ליכטות. מספר התושבים גדול כ 10,000 תושבי קבע. הנמל המרכזי הוא לאקי, מפרץ גדול ויפה מאוד פתוח למערב שבקצהו המזרחי יש שתי מרינות, מספנה גדולה, ורציפי מעבורות ואוניות מטען קטנות. שתי המרינות מוגנות מאוד ונותנות שירותים טובים. אני שמתי פעמי למרינה העירונית. איש הצוות המצטרף - י. - אמור היה להגיע בטיסה מאתונה ובמונית מהשדה. טיסה מאתונה/לאתונה אל/מהאיים, שברובם יש שדה תעופה, חוסכת זמן למי שבא לזמן קצוב ובסופו של דבר כדאית.
יצאתי מליפסי ב 0800 לים שקט עם רוח שנעה בין דרומית מערבית לדרומית מזרחית. בחרתי במסלול קצת יותר ארוך כדי לעבור במעבר הצפוני של לרוס, בין האי המרכזי לבין קבוצה של איים קטנים שמצפון לו. המעבר יפה מאוד ויוצר שם ים שקט מאוד בכל מזג אוויר. שם ישנו גם המפרץ הצפוני הגול שבאי שבו יש מספנה גדולה בה רבות היכטות ש"חורפות"
שם. הבעלים מעלים את הסירות לחוף ונוסעים הביתה לעבור את החורף בבית בסוף עונת השייט. והסירה נשאראת לה High and Dry עד לעונה הבאה. אני חוזר עם הסירה הביתה. אצלינו כיף להפליג גם בחורף.
ב 1030 נכנסתי למפרץ לאקי וב 1100 כבר הייתי קשור במרינה הקטנה. כל הווטר פרונט של העיר לאקי מלא במבנים איטלקיים, חלקם יפים מאוד, חלקם משוחזרים, חלקם מטים לנפול. מבנה בעל ארכיטקטורה מקסימה נמצא בשיפוץ ללא התקדמות עוד מביקורי האחרון כאן לפני 3.5 שנים. עוד אחד מהפרוייקטים שנעצרו או לא הושלמו.
העיר עצמה שטוחה ונוחה לטיול רגלי. אבל מעליה מתנשאית העיר המרכזית - החורה - ומעל לחורה שורה של תחנות רוח עתיקות ומעליהן הר שבראשו מבצר ענק. לפני שלוש וחצי שנים עליתי לשם מצידו השני של המפרץ הזה. ממפרץ אחר. עשיתי זאת עם שחר, בחודש יוני, עליה לא קלה שהתמורה בסופה מרהיבת יופי. מחזה נהדר של כל האיים מסביב בזריחה.
י. הגיע כ 3  שעות אחרי. נותר לנו זמן די והותר כדי להצטייד במזון ולהתארגן לקראת ההפלגה של מחר.
בבוקר המחרת עשיתי רישום של הטרנזיט לוג היווני במשטרת הנמל לצורך רישום חילופי הצוות. וכאן "נתפסתי" . על פי החוק היווני חובה על כל כלי שייט פרטי זר, לא אירופאי, לשלם מכס כל שלושה חודשים. יש האוכפים ויש שלא. ברוב המקרים זה לא נאכף. לאט לאט נרקמת אצלי הרשימה של המקומות ה"מסוכנים".  אין ברירה נסעתי לבית המכס, שילמתי וחזרתי. ליעד הבא נגיע קצת יותר מאוחר מהמתוכנן. ו - לרוס הצטרף לרשימת ה"מסוכנים".

  בתמונות: 1. הכניסה למפרץ לאקי באי לרוס. 2.  הרציף הראשי בנמל עם בית העיריה בסיגנון איטלקי. 3. המרינה הקטנה בלאקי

האי ליפסי 19 לאוקטובר 2010 Lipsi

האי ליפסי הוא האי הדרומי שבקבוצת האיי איקריוס פלאגוס. שוהים בו כ 800 תושבי קבע בלבד. כרגיל, מספר הבתים גדול
בהרבה ויכול להכיל מספר רב בהרבה של תושבים. וכרגיל, זה המצב בקייץ, הן מפאת מספר העסקים שמעסיק עטנתית עובדים מבחוץ והן מספר גדול של נופשים ותיירים ליום, שבוע או יותר. אז בקייץ מספר השוהים בו הוא פי שלוש לערך ואף יותר. אני מגיע בסוף העונה אז יש יותר אוטנטיות בשטח.
יצאתי מפורנוי ב 1000 . יש לי 24 מייל לעבור לליפסי השוכנת דרומה. הרוח ביציאה היא דרומית/דרומית/מזרחית 10 עד 12 קשר. ביציאה דרומה אני עובר דרך מיצר צר שבים אי הלוויין המערבי של פורנוי לבין אי שסוגר מפרץ שצמוד דרומה מהעיר. זרם חזק מקדם אותי ואני "נצמד" לצד המיצר קרוב לסלעים, אל דאגה, העומק קרוב לסלעים יכול להספיק גם לאוניה של 200,000 טון. לאחר מכן הרוח דרומית 12 קשר וים בינוי/מודרייט עם סוואל נמוך. נשאר עוד מהסערה. בשתיים אחר הצהריים נכנסתי למפרץ ליפסי. זהוא מפרץ גדול שבקצהו המזרחי ממוקם הנמל שגודלו ממש אינו תואם את גודל האי והיישוב. שטח מיים גדול יחסית, נוח לתימרון, הרבה רציפים ורפשרויות קשירה, ועל כל זה שלוש יכטות מלבד כלי השייט המקומיים. החסרון היחידי הוא שאין שובר גלים כלל למעט המעגן הפנימי שסוגר עליו רציף רחב ידיים. הצרה במקרה כזה, סערות מערביות/דרומיות מערביות שמכניסות סוואל פנימה.
אני נקשר אלונג סייד למעגן הפנימי. דייג מקומי מקבל את החבלים, פשוט ומהיר, חרטום כמעט מול הרוח הדרומית. בקצה הרציף סירה הולנדית שבעליה עושה אוברול לאופניים שלו. מחליפים קצת רשמים.
אני קצת רעב, הולך למסעדה היחידה שנשארה עדיין פתוחה. בעלת המסעדה ואימה אוכלות צהריים. מה יש? קח טלה בתנור עם רוטב אדום באורז, היא אומרת. קיבלתי ולא הצטערתי. דלישס.
בקפה שעל יד הרציף יש WIFI ובמאפיה - גם. זו מאפיה שהפכה להיות גם בית קפה. עורף הנמל מאורגן יפה ומסודר, מקום ממש חביב. יש גם חשמל ומים, אם רק תשלם. תחזית מזג האוויר טובה, דרומית מזרחית קלה ובהיר. למחרת אני אמור להגיע ללאקי באי לרוס לחבירת צוות. אני הול לישון בלב קל.
אני מתעורר ב 0500 לקול מכת רוח חזקה מאוד. קופץ החוצה - מכה דרומית מערבית שמייד אחריה נכנסים סוואלים קצרים למעגן. הסירה מתחילה לרקד על החבלים. טנגו מהיר. נו, אם אני כאן, אז איך לא, מהצד הגרוע ביותר. המשבים החזקים ממשיכים כשעה מלווים בסערות רעמים, ברקים, ברד מתופף על הסירה בקול כאילו אלף תופים מקישים באוזן. אני כבר רואה את עצמי מודיע לאיש הצוות שאני מאחר. אך לא. סידרת הקומולונמבוסים הזו עברה אחרי כשעה. זה לא היה בתחזית. ואחריה - שקט מוחלט - דממה. אני מתכונן לצאת ללרוס.

בתמונות: 1. על יד הרציף בליפסי. 2. שקיעה בליפסי