פיגדיה קרפאטוס 30 לספטמבר 2014

אחרי ארוחת הבוקר שני ידידי נסעו להם לטיול באי. אני מתפנה לעבודות שונות שיש להשלימן. ראשית, מעצור שרשרת העוגן. תיקון מסגרות פשוט. מרגיז לראות כיצד לא ראיתי את הצורך בתיקונו בעוד מועד - תחזוקה מונעת. זה ממש לא מתאים לי. אחר כך אני מותח את כל כבלי מעקה הסיפון ומתחזק אותם. אה - משאבת השירותי. היא נוזלת ומתפקדת גרוע. אני מפרק אותה ומיד מתגלה התקלה. חתיכה קטנה של שקית פלסטיק נשאבה פנימה דרך צינור הכניסה ונתקעה בתוך המשאבה. לאחר סילוקה ושימון בוכנת המשאבה הכל עובד תקין. ביקור במשמר החופים לפני ההפלגה לצורך החתימה על הטרנזיט לוג ותשלום דמי הרציף לתקופה של 26 הימים שהסירה שהתה כאן מעלה שאני משלם בסך הכל 75 יורו.
בדיקת מזג האוויר מעלה שהצפי הוא רוח צפונית מערבית של 15 קשר. יש לנו 22 מייל של הפלגה עד לנמל של האי קאסוס - kassos , אז בחלק קצר מזה נהיה ממש מול הרוח. יש סיכוי שבחלק של קרפאטוס שמתחת לרוח נוכל לשוט במפרשים ל כ שעתיים. אנחנו מתכוונים לצאת ב 0800 ולאכול ארוחת בוקר בים. שתהיה הפלגה מוצלחת.
ו-שוב תמונה ממקום אחר בזמן אחר לצורך הוספת הצבע. בפיגדיה לא צילמתי.

פיגדיה - קרפאטוס 27-28-29 לספטמבר 2014

לערך ב 0130 אני מתעורר. הרוח מתגברת ומנשבת מכיוון מערב דרום מערב. הסירה מתחילה להיטלטל בתוך המעגן. אני יוצא החוצה. יריעת הצל/גשם מכה ברוח כאחוזת שיגעון. אני משנה את קשירתה ומחזקה לסיפון. מכות הרוח כ 40 קשר. קשירת חבלי הסירה לרציף תקינה. הגלים הקטנים והקצרים שהרוח מכניסה לתוך המעגן מטלטלים את הסירה אל הרציף. יש מספיק פנדרים. הכל תקין, אבל אני כבר לא נרדם יושב עירני בקוקפיט על קפה just in case. ב 0400 שככה הרוח ואני חוזר לישון ל 4 שעות. ג'ורג' מעיר אותי ב 0800 נמצא פיתרון, הם יגיעו ביום שני בצהרים בטיסה מסיטיה שבכרתים.
במהלך יום שקט יחסית, מה שעבר בלילה היה הקדימון של הסערה. אני מנצל את השקט היחסי לעבודות הכנה להפלגה. הגוף המרכזי של הסערה מגיע בערב. החזית עוברת ועימה סדרה של ענני קומולונימבוס - ברקים - רעמים ומתחי גשם וברד כבדים לפרקי זמן קצרים. אבל, הרוח הפעם במפרץ היא צפונית מערבית, כך שעל יד הרציף הרבה יותר שקט.
הלילה עובר בשקט יחסי. אבל, זו סערה מתגלגלת. בבוקר מגיעות שעתיים קשות. הרוח במפרץ דרומית מערבית 40 קשר. בחוץ היא צפונית מערבית. הסירה נעה על יד הרציף כשיכורה. כעבור שעתיים הרוח עוברת לצפון מערב ומכיוון זה יש הגנה טובה משובר הגלים. החזית עברה, גשם אין. הרוח עולה ויורדת במהלך היום, אבל נראה שעוצמתה של הסערה פוחתת, ויש לי זמן במשך היום להשלים את ההכנות להפלגה.
בלילה מתגברת הסערה ואני מתעורר לקול חבטה עזה של הסירה ברציף. משהוא לא תקין עם הפנדרים/מגינים הקשורים למעקה הסיפון של הסירה. אני קופץ במהירות מהמיטה מתלבש חם (קר בחוץ ברוח הזו) ויוצא החוצה. הכבל העליון של המעקה מיתדלדל והפנדרים צפים במים. גוף הסירה חשוף למכות מהרציף והסירה מתנועעת כשיכורה מהשפעת הרוח והסוואל שנכנס למעגן הקטן. הכבל שלם אבל אחד מאביזרי אחיזתו נשבר. לתקן זאת באמצע הלילה במצב זה לא מעשי. אני קושר את הכבל לסיםון כדי שלא יתנתק ויפול למים ומעביר את כל הפנדרים לכבל התחתון ולעמודי המעקה ומוסיף עוד שניים שנותרו מהצד השני של הסירה. החבטות פסקו מייד. בנוסף אני מוסיף עוד חבל קשירה מצד ימין בחרטום באלכסון אל נקודת קשירה על סלע. לישון אני כבר לא יכול. לקראת 0500 מכות הרוח שוככות מה ואני נרדם ל 3 שעות. לאחר ארוחת הבוקר אני עושה סדר במעקה וכשאני מסיים את העבודה ומתישב בקוקפיט על קפה ועוגיות מופיעים ג'ורג' ואיתן שבאו בטיסה מסיטיה שבכרתים. את שארית היום מבלים בקניית מצרכים וזוטות כאלה ואחרות. ו - מחליטים להישאר כאן עד יום רביעי בבוקר. הם שוכרים רכב לטיול באי ואני נשאר להסדיר את הסידורים עם משמר החופים ולכמה תיקונים. משאבת השירותים לא מתפקדת כראוי וצריך לפרקה ויש עוד לתקן את מעצור שרשרת העוגן שגרם את כל הסאגה הזו. את היום מסימים, כרגיל בבית הקפה הסמוך לסירה, על קפה ואינטרנט.
זו תמונה מהפלגה אחרת משנה שעברה. זריחה במפרץ פדי  pedi שבאי סימי

     

פיגדיה קרפאטוס 26 לספטמבר 2014

karpatos - pigadia
את ראש השנה חגגתי עם המשפחה למעט גיא שהחליט שלא להצטרף. ביום החג הראשון שהיתי בבית לסידורים אחרונים לפני הטיסה חזרה ליוון ואל הסירה. הטיסה ב 26 ב 0820. קבעתי עם גיא להיות אצלו בתלאביב ב 0500, הוא לוקח אותי לשדה התעופה והמכונית נשארת אצלו. קמתי ב 0230, קפה - מקלחת - גילוח - סנדויץ לדרך ו-לדרך. טיסה קצרה. הביקורת הגבולות לקחה יותר זמן מהטיסה - siga - siga, שום  דבר לא יזיז אותם מהקצב שלהם. לקראת 1100 אני בסירה. למעט אבק, הכל תקין, אף אחד לא הזיז דבר והחשמל מחובר. רק יריעת הצל התרופפה מקישוריה. כשיצאתי שכחתי להכניס את כריות הקוקפיט למחסן, הן במקומן. siga - siga אבל, אף אחד באיים האלה לא יעלה בדעתו ל "קחת בהשאלה" פריט כלשהוא מהסירה גם אם היא קשורה ללא השגחה. ואם זה קורה, זה ודאי מישהוא לא מקומי.
אני מתחיל לעשות סדר בסירה, הולך לאכול, קונה מצרכים ומתקן כל מיני דברים קטנים. הפציעה החלימה כמעט לחלוטין. האמה מתפקדת 100% למרות שהיא עדיין גמלונית קמעה. האצבע השניה בה יש שבר ופציעה מורכבים עדיין כואבת וחבושה והתיפקוד בה קצת מוגבל. אבל, אני מתפקד היטב.
בערב, על כוס גדולה של frappe וכריך בבית הקפה הסמוך אני בודק את מזג האוויר הצפוי. אין על מה לדבר להפליג מחר. אני אתקע ב kasos מה גם שיש לי מספר הכנות להפלגה שמצריכות עבודה ביום המחרת. סערה נכנסת מחר אחר הצהריים ותימשך יומיים לפחותץ הכיוון מצפון מערב. אנחנו בצד שמתחת לרוח, אך סערה כזו יכולה להרים גלים וסוול גם בצידו זה של האי ועקב המבנה היבשתי כיוון הרוח יכול להשתנות במפרץ פיגדיה שפתוח לצפון. אני מצלצל לג'ורג לתאם את חבירת שני רעי בקרפאטוס ולא כרתים כפי שתיכננו. בעוד מועד בדקתי את האפשרויות היום. אני נשאר בפיגדיה לפחות עד יום שלישי בבוקר. 
זהוא, תם לו יום עמוס ואני הולך לישון ןנרדם מייד לשנת ישרים. לא לזמן רב.
גם צילום זה בא לצורך הקישוט. תורכיה - מעגן gemiler . אנחנו נהנים ממאכל עממי תורכי הקרוי גוזלומה שמכינה האישה שבסירה. הם עוברים בין הסירות העוגנות באזור מקסים זה שיש בו שרידי נמל יווני/ביזנטי ושרידים אחרים מאותה תקופה המעידים על התיישבות צפופה שהיתה שם עד הכיבוש התורכי במאה ה11-12 .    

המשך לסיום החלק הראשון להמשכו של הבלוג

 מיד לכשעברנו את הכייף הדרומי של האי השתתק הים לגמרי. היינו כעת בצד שמתחת לרוח. מיכה שואל כיצד נעשה גישה לרציף, עגינה? אל דאגה, בנמל זה ניגשים גישת צד לרציף, איך נעשה זאת? תלוי בכיוון הרוח יחסית לרציף. למעט העובדה שיד ימין שלי מוגבלת מאוד אני ממשיך לתפקד למרות הכאבים והרצון לשכב ולנוח מהתשישות שמתלווה לכאבים.
עם ההגעה, הרוח ירדה לגמרי ואני עושה גישה מושלמת כשאני מחזיק את ההגה ברגל ויד שמאל מתפעלת את המנוע וזורקת חבל ירכתיים ליכטונר שהיה על הרציף. מיכה טיפל בחרטום. זהוא - קשורים. נקודת משמר החופים 50 מטר מהרציף. סוגרים את הסירה ואנחנו הולכים לנקודה. כשהם רואים אותי הם קופצים ממקומם. אני עם הניירת של הסירה. עזוב ניירת עכשיו, ותןך דקה אני מוסע אל בית החולים הקטן. שם אני מתחיל להתנדנד. עד עתה האדרנלין החזיק אותי. בתוך דקות משכיבים אותי בחדר טיפולים ורופא/מנתח מתחיל לטפל בי. במפרץ עוגנת אוניית שירות של הצי היווני שיש בה בית חולים וצוות רפואי גדול. הם עוברים מאי לאי לתיגבור הצוותים המקומיים ושוהים מספר ימים בכל אי. גם מזל טוב צריך לפעמים. מראה כף היד שלי אינו משובב נפש על פי מיכה. איחוי הקרעים לקח כשעה וחצי ויש גם שבר רציני באחת מהן. החשש של הרופא הוא שהגיד נקרע באמה. ושוב מזל. יש באי רופא כירורג אורטופד, אז החלק של הגיד נשאר פתוח והאורטופד עובד עליו עוד שעה, אכן, גיד קרוע. זה עסק מכאיב מאוד. אחרי כל הטיפול הזה חוזרים לסירה ואני נח בקוקפיט כשעה באפיסת כוחות. שלמה הגיע בינתיים ואנחנו מחליטים להשאר בקרפאטוס עד יום שני ולראות מה קורה איתי בהמשך ובינתיים , לעשות טיול באי היפה הזה. למחרת אני בביקורת רפואית, מחליפים את החבישה למשהוא ליברלי יותר. הפציעה מתחילה להראות יותר טוב, אך בכל מקרה אני מנוטרל ל 3 שבועות. צריך לעבוד על חזרה לארץ להמשך ביקורת מקצועית יותר והחלמה. את הסירה אפשר להשאיר במרינה הקטנה של קרפאטוס ואני מתאם זאת עם משמר החופים.
שבת 06 לספטמבר. מטיילים באי ברכב שכור. אי מדהים ביופיו. כפי שכתבתי קודם, בחוף המזרחי יש עוד שני מפרצים/נמלים נהדרים ביופיים. לפעם הבאה אני עושה סובב קרפאטוס לשבוע של כיף. מסיימים את הטיול בפיניקי שם יש מסעדת דגים משובחת. מיכה ואני סוגרים על מליטה יפה שמספקת את שנינו. תאווה לחיך.
עוד קודם לכן היתה לנו בבית קפה פגישת אקראי עם מקומי שעובד בהסעות לבתי מלון משדה התעופה וממנו למדנו שיש טיסות ישירות מהארץ לקרפאטוס. מישהוא גילה סוף, סוף את האי הזה. שתי טיסות בשבוע ושומעים את הישראלים בשטח.
240 יורו לטיסה הלוך ושוב. קניתי.
ביום ראשון אנחנו נחים. מיכה מתעתד להצטרף לשלמה בהפלגה לכרתים ואני חוזר לארץ. מעבירים את הסירה למרינה הקטנה שמרוחקת קצת מהרציף הראשי בו אנו נמצאים. יש חשמל ומים. מסדירים את העניין עם משמר החופים. וביום שני בבוקר  היכטה ליעד עם שלמה ומיכה ואבי מפליגים לאי קאסוס הסמוך מערבה, בדרך לכרתים.
אני עושה סידורים אחרונים להשארת הסירה למשף של כ 3 שבועות במרינה הקטנה. מוסיף חבלים ומחזק את יריעת הצל. לוקח מונית לשדה התעופה. גיא, בני מחכה לי בבן גוריון ואנו נוסעים ישר אל בית מכבי בתל אביב. בשלשת הימים הקרובים אני בטיפול אינטנסיבי. הצפי - אפשר יהיה לחזור בסוף החודש.
בתמונות. 1. אני נח בקוקפיט אחרי הניתוח בקרפאטוס, חבוש וכואב. 2. שקיעה בפיורד טריסטומה.
המשך יבוא.

המשכו של הבלוג ב 2014
החלטתי לנסות ולהמשיך את הבלוג אחרי כ 4 שנים שהוא רבץ לו כאבן שאין לה הופכין ב"מגירת" המחשב. אולי עקב הפציעה שלי. ועל כך בהמשך.
השנה לא הפלגתי בחודשי מאי ויוני כרגיל עקב העובדה שבחודש יולי עברתי למקום מגורים חדש. ממושב עבדון לישוב הקהילתי קציר. בכוונה המקורית הייתי אמור להפליג בין סוף אוגוסט לתחילת נובמבר ולהשאיר את הסירה לחורף במספנה החביבה עלי באי כיוס - chios . אלא שדברים השתבשו. התוכנית המקורית הייתה להפליג יחד עם עוד סירה של ידידי שלמה לוי לכרתים ל"סובב כרתים" שם להיפרד ואי שיך צפונה לאיי האגאי ומסיים בכיוס.
יצאנו ב יום יום שני ה 25 לאוגוסט בבוקר מחיפה למפרץ פיסורי pisuri שבקפריסין, אני ואחי מיכה. בפיסורי אנחנו אמורים להיפגש עם היכטה לי-עד של ידידי שלמה. מיכה לא הפליג כבר זמן רב. זה לאחרונה הפסיק את פעילותו במשרד עורכי הדין שלו ופינה זמן לכיופים. שבוע לפני ההפלגה הספנתי ל 3 ימים את הסירה כדי לנקות את התחתית, להחליף מדחף ולהתקין מד עומק/מהירות חדש. האספנה עברה בשלום והכל בוצע. בנוסף התקנתי במהלך החורף מכשיר AIS חדש לזיהוי כלי שייט ומניעת התנגשויות וכן את ההגאי האוטומטי הרזרבי. אני מצוייד כראוי ובהפלגה זו ייבחנו המכשירים החדשים והמדחף החדש. השקעות שיש לבחון את כדאיותן.
מזג האוויר במעבר 160 המייל לקפריסין  היה שקט עם ים נוח ורוח מערבית  קלה בעיקר. הגענו למפרץ פיסורי למחרת היום בשעה 1500 במהירות של 5.7 קשר בממוצע כשאנו משייטים במפרשים ומנוע. עגנו במרחק של כ 200 מטר מהחוף בעומק של 5 מטר וחיכינו לשלמה. החלטתי שלא לרדת לחוף עם הדינגי החדש.  בפועל מה שאנו עושים זו לא כניסה חוקית. אנחנו עוקפים את הפרוצדורה לצורך מנוחה של יום כדי ל"שבור" את ההפלגה ליוון לשני קטעים.
שלמה הגיע ממש עם שקיעה ועגן לידי. אנחנו מכינים לנו סטייקים שאותם שמרתי במאייד של המקרר הקטן שבסירה. הוא פועל על 12 וולט ללא מקפיא, אבל במאייד נשמרת טמפרטורה של 4 מעלות שמאפשרת לשמור בשר ליומיים שלושה. מיכההוא אמן בהכנת סטייקים והם יוצאים טעימים מאוד.
למחרת אנחנו נחים , אוכלים וצופים באתר התיירותי שבחוף ובספורט המים הסואן שמסביבינו.  לפני השקיעה מרימים עוגן ושמים פעמינו מערבה אל האי קסטלוריזון - kastelorizon , האי היווני המזרחי ביותר שמול חופה הדרומי של תורכיה.
ו - שוב מזג אוויר שקט למדי עם מערביות ישר מול הפנים, שלא מאפשרות שייט מפרשים אלא מנוע עם מפרש ראשי בלבד. בבוקר הים עולה קצת, אך לא משהוא שמצריך דאגה. בסך הכל שייט נינוח כל היום והלילה. המכשירים החדשים מתפקדים כראוי והמדחף החדש גם הוא נותן תוצאות טובות של תוספת מהירות באותה תצרוכת דלק.
ביום שישי ה 29 לאוגוסט  בבוקרמגיעים לקסטלוריזון במזג אוויר נהדר, לא לפני שיש קצת בעיות במנוע. בערב נעצר המנוע. בדיקה העלתה מהר מאוד שפילטר הדלק החדש השתחרר מהתבריג והדלק "ברח" לשיפוליים במקום למנוע. עוד לא קרתה לי תקלה כזו. אני מחליף פילטר וממשיכים.
נקשרנו אל רציף המעבורות. צריך לקחת דלק. אחרי התידלוק אנחנו עוברים לרציף המרכזי על יד המסעדות על יד המסעדה האהובה עלי. כרגיל, עוגן ירכתיים וחרטום לרציף. עושים את הליך הכניסה ליוון באמצעות סוכן, הסדר חדש ונוח שעולה 20 יורו - שווה.
בערב מיכה ואני נהנים מסעודת צ'יפורה ימי טוב ואמיתי. בודקים מזג אוויר. אני רואה מזג אוויר לא טוב ושלשמה רואה מזג אוויר טוב. מודלים שונים. מחליטים לצאת בערב למפרץ לינדוס שברודוס. אחרי האי יאוריוס אנחנו מקבלים רוח של 20-25 קשר מערבית עד צפונית מערבים שמרימה ים של 2-2.5 מטר , שפריצים וגלים על הסיפון -  לא נעים.
ביום ראשון 31 לאוגוסט 1030 נכנסים למפרץ של לינדוס ועוגנים ב 7 מטר. הרבה סירות במפרץ. שלמש נעלם לנו במהלך הלילה ממסך ה AIS . הוא מגיע כשעה וחצי אחרינו.
לינדוס יפהפיה. אני אוהב את המפרץ העגול והמוגן הזה, כל עוד אין  רוח מזרחית. מנפחים את הדינגי ויורדים לחוף . הדינגי החדש מצויין. מיכה לא מסתדר איתו בהתחלה ונופל  פעמיים למים. מחליטים עם שלמה להישאר בלינדוס עוד יום.
בשבת עושים סיור בעיר בלי לעלות למבצר/פרטינון המרשים שבראש הסלע שמעל לעיר.
ביום שלישי ה 2 לספטמבר יוצאים ב 0600 לכיוון האי קרפאטוס לצפון האי מפרץ מדהים ביופיו - טריסטומה - tristoma .
מזג האוויר נהדר, אבל הרוחות מערביות. אחרי הצהריים אניחנו עוברים במיצר שבין קרפאטוס לאי השומם והמצוקי סריה
- saria . המיצר רוחבו כ 75 מטר במקום הצר ביותר וניכר שיש בו השפעות של זרמי כרית, גאות/שפל. רואים באופן ברור מערבולות בחלקו הצר. מייד אחרי המעבר, בצד של האי סריה יש מפרץ שקט מאוד ומתאים לעגינה שלחופו יש מספר בתים. צריך לבוא לשם פעם. זה מעגן מצויין. שלמה שהקדים אותי מחכה לי על יד הכניסה. הכניסה לפיורד הזה קצת בעייתית ומפותלת בין הסלעים והאיונים החוסמים את הכניסה. בפנים שקט לגמרי. אני מנתב אותנו אל הקצה המזרחי של הפיורד. בדרך אנחנו עוברים על יד כנסייה השוכנת בתוך בוסתן שלמרגלות הגבעה יש רציף. גם למקום זה צריך לבוא פעם.
בקצה הפיורד יש מושבה ביזנטית חרבה וכפר דייגים קטן ונטוש. המקום משמש עדיין נקודה למעגן דייגים עם רציך שעומק המים שבו לא מאפשר ליכטה עם קיל להיקשר. אנחנו זורקים עוגן.
למחרת, אחרי ארוחת בוקר, יוצאים דרומה לנמל פיניקי - finiki שבדרום האי קרפאטוס. בדיעבד זו הייתה טעות שלי. לא עשיתי שיעורי בית שלמים על האי, ולא ידעתי שבחופו המזרחי יש עוד שני נמלים נהדרים שאפשר היה, לפחות באחד מהם להיות עוד יום. על הטעות הזו שילמתי טבין ותקילין.
ובכן, אנחנו מפליגים דרומה לאורך חופו המערבי  של האי קרפאטוס. באי כולו, ללא תיירים מתגוררים בצפיפות דלילה כ 2000 תושבים ומרבית החופים וההרים הגובלים בהם שוממים. פה ושם נראה כפר על גבעה בסמוך לחוף. הרוח ממש לא לטובתינו, דרומית מערבית, ישר על הפנים. אני סוטה כ 15 מעלות ימינה כדי להיעזר במפרש הראשי. הים כמטר גלים. אחרי כשעתיים אני מתקרב לחוף. אחר הצהרים כאשר אנו בקורס דרומי מזרחי, מתחלפת לה הרוח לדרומית מזרחית
ועוצמתה מתגברת. איך לא?! הרי יש לי חוזה רב שנתי עם מורפי מיודעינו. מגיעים לנמל. הנמל הזה מוגן מכל הרוחות למעט דרומית מזרחית. ממש לא נעים לשהות בו. אחרי  שלמה מסתרך לו מאחור ומחכה לראות מה אני עושה. אחרי גישה לרציף אני רואה שאין מה לעשות כאן ברוח הזו. הדייג שאני מדבר איתו אומר לי שיש מעגן טוב כמיסתור מרוח זו 2 מייל דרומה. אנחנו יוצאים מהנמל ומגיעים למפרץ קטן ומוגן מכל עבר, למעט צפון מערב. הצפי דרומית מזרחית עד מחר. זורקים עוגן אוכלים ארוחת ערב והולכים לישון אחרי תאום שאנחנו קמים ב 0600 ועוברים לנמל פיניקי מוקדם, שוכרים אותו ויוצאים לטייל באי. תוכניות, מטבען, דינן להשתבש.
בלילה, איך לא, הרוח עוברת לצפון מערב. גלים קצרים ונמוכים ממלאים את המעגן.
0630 אני אפילו לא שותה קפה. מרימים עוגן. יש 25 קצת פחות מ 30 מטר שרשרת להרים.  כאשר נשארו כ 8 מטר , תקלה. משתחרר מעצור השרשרת וידי הימנית נתפשת בשרשרת  המשתחררת לים ושתי אצבעות נתפשות בינה לבין הכננת. הכאב וההפתעה גדולים מאוד. אני זועק מכאבים ובידי השמאלית תופש את השרשרת מושכה בכוח רב ומשחרר את היד הימנית. הפציעה קשה ודם רב ניגר על כל החרטום. אני מורה למיכה להפעיל מנוע קדימה ולנתק את העוגן מהקרקע תוך כדי תזוזה של הסירה. עוצרים בעומק של 10 מטר ומיכה משלים את הרמת העוגן. אני חייב טיפול רפואי מקצועי וכזה יש רק בנמל המרכזי של האי בבית החולים המקומי. בכל אי ביוון, יש בית חולים או מרפאה מורחבת עם סגל רפואי מקצועי. מפליגים לשם. מהלך של כ 4 שעות הפלגה לצידו המזרחי של האי. אני חוזר לקוקפיט ומתקין את ההגאי האוטומטי ומודיע לשלמה על החלטתי. הוא מפליג אחרי. הכאבים חזקים מאוד. מיכה חובש לי את היד במגבת ומקבע אותה. בצבא היה חובש קרבי. אני נשאר בקוקפיט ומנווט על פי הזיכרון ללא מפה או GPS .   

זו תמונה שלא שייכת לרשומה זו ובאה כדי להוסיף צבע לרשומה. בתמונה , ערן מצייר נופים במפרץ של סיגרי - sigri
שבאי לסבוס - lesbos . הסירה עוגנת למרגלות המבצר. ובתמונה השנייה אני מתקן את המפרש הראשי שנקרע בסערה