היום הראשון חולף, עובר לו ביעף. אנשי הצוות שאחד מהם הוא שייט שמיועד לשדרג את סיווגו ואחיו הצעיר משייט גם הוא, מסתגלים לסירה ולים ולמהלך ההתנהלות של הסירה במהלך היום.
אתא הלילה ואנחנו מתחלקים למשמרות של שעתיים כל אחת כאשר אני לוקח, כרגיל, את המשמרת הראשונה. שקיעה מקייה ומצב הים והרוח אינו משתנה. אני מתרווח על כיסא הירכתיים שלי משם יש לי נקודת תצפית טובה, אחרי ארוחת הערב שהיא סלט קל לעיכול בלבד, כשספל הקפה הנצחי שלי בידי.
בלילה, איך לא, המנוע משמיע חירחורים המצביעים על כניסת אוויר למערכת הזנת הדלק. עניין שיגרתי אחרי שהסירה שבתה מהפלגות ארוכות במהלך השנה האחרונה. אחרי כמה תימרונים עם סיבובי המנוע העניין מסתדר. לילה שקט מאוד ללא כל אירוע. אני אפילו בוחר לישון במיטה שלי ולא סתם נימנום בקוקפיט. אחרי שינה טובה של 4 שעות אני קם למשמרת שניה. לילה בהיר ללא ירח. רוח קלה ישר על החרטום והמנוע מטרטר לו בסל"ד נמוך. אני נינוח על כסא הערכתיים שלי עם ספל קפה ודבלים. אבל, במשמרת הבאה המנוע כבה באחת. אוויר. נסיון התנעה ללא ניקוז אוויר מצליח והכל חוזר לתיקנו. הרוח קצת מתגברת וסוואל ארוך ונמוך מטלטל את הסירה על ציר האורך. היום שמפציע מראה אופק קווי לחלוטין, אין גלים. בצהריים - שתיל מוחלט, הים ראי. ו - להקת דולפינים מצטרפת אל הסירה למסע של כ רבע שעה של חגיגה. כ 10 פרטים, ביניהם משפחה, אבא דולפין, אמא דולפינה וה בייבי ביניהם כשהוא צמוד לאימו והאב משגיח מהצד בריחוק מה. מרהיב. אני עובר לחרטום ומצלם. הם תמיד (כמעט תמיד) משחקים עם החרטום המפלס דרכו במים.
לאחר הסתלקותה של הלהקה מכין ה"שף" פסטה עם חצילים, תאווה לחיך. בזמן. אחר הצהריים הרוח מתגברת ומתחילים לחטוף שפריצים על הסיפון. הרוח עולה ויורדת חליפות כך שהים לא עולה משמעותית והמהירות יורדת מעט פחות מ 5 קשר. עם הכניסה לאזור ההגהב של החוף התורכי הגלים יורדים לגמרי. שלןשה ימים, שני לילות ועוד ערב אחד. ב 2300 אנו עוברים את האי איפסילי, האי היווני הלא מיושב שמדרום לקסטלוריזון, ואני נכנס למשטר ניווט חופי לילי. כל האיונים שבין קסטלוריזון והחוף התורכי אינם מוארים. אני מנתב בינם לבין החוף התורכי, אחד מאנשי הצוות בחרטום עם זרקור ואני מוריד מהירות ל 3 קשר. כשאני מזהה את מגדלור הכניסה לנמל היווני אני מסתובב שמאלה לשטח הפתוח שבין האיונים והנמל. ג'י.פי.אס. מפה אלקטרונית, מפה ימית מפורטת והחושים והניסיון שלי. בחצות אנחנו נכנסים לנמל ונקשרים קשירת צד אל רציף המעבורות, שם קשורים מספר כלי שייט. בבוקר נראה אם ומתי נעבור לרציף ה"מסעדות". מקנחים בקפה את 335 המייל שעברנו והולכים לישון שינה שקטה ועמוקה.
בתמונות: משפחת הדולפינים שנצמדה לחרטום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה