מיד אחרי קשירת הסירה אל הרציף במפרץ היפה הזה אני מתחיל בבדיקות לסיבת התקלה שבגינה אין טעינה של המצברים. בדיקה ראשונית מעלה שהאלטרנטור לא מטעין את המצברים ואילו המערכת הסולרית המחוברת ישירות אל המצברים תקינה. אלא שהמערכת הסולרית לבדה, כשהמקרר וההגאי האוטומטי עובדים אינה מספקת, ודאי לא בסוף אוקטובר כשהשמש נמוכה, כשיש שמש. רצועת האלטרנטור נבדקת, שם הכל תקין. יש איזו שהיא פירצה היכן שהוא בין הברייקר והמצברים כנראה. הידית האדומה של הברייקר בעייתית. הזיזים שלה הידית התכסחו, הברייקר הוחלף ביולי - חדש לגמרי, ויש התנעת מנוע. זה ברייקר שמנתק/מחבר בין מצבר המנוע ומצברי השירות. אני חושד בידית, אבל כאן בקסטלו אין חשמלאי ואין ידית או ברייקר לקניה. אחרי כמה שעות של בדיקה וחיפוש אלטרנטיבה לידית שלא העלו דבר, אני מחליט שלמחרת ניכנס לקאש התורכית שבסמוך. שם אני מכיר חשמלאי טוב. לעשות את 200 המייל לקירניה שבצפון קפריסין במצב זה לא בא בחשבון. ההחלטה שלי שלא להיכנס לתורכיה ב לֶג הזה אינה רלבנטית כשמדובר בבטיחות.
במשך היום הגיעה למעגן יכטה מעניינת מאוד שעליה ישראלים. בניית עץ סקנדינבית נהדרת. תאווה לעיניים. לתחזק כלי כזה בים התיכון המזרחי - קצת בעייה. למי שיש זמן, מרץ וידע - תענוג.
למחרת בואנו מתחיל היום בסופות רעמים וגשם שוטף. הרוח עולה בעליל, אלא שכאן במפרץ יש הסתר טוב מכיוון הרוח הזה. הוספתי עוד חבל מהירכתיים לרציף המסעדה שלידינו ואנחנו "מטיילם" על בטוח בין החבלים והעוגן.
חיברתי את חיבור החוף לחשמל במסעדה שמולינו והמצברים בינתיים נטענים דרך מטען ה 220V . כאות הוקרה לבעל המסעדה שנתן לנו חשמל בטוּב ליבור אנחנו מזמינים אצלו סטיקים של דג אינטיאס (מהמשפחה של הלוקוּס) , תאווה לחיך. בסיום הארוחה הולכים למשטרת הנמל וביקורת הגבולות ועושים הליך יציאה מיוון. מפליגים, כשהכוונה שלי היא להיכנס למפרץ/פיורד הצמוד מערבית לקאש, החשמלאי נמצא ממש בסמוך למקום ובצמוד לעיר נבנתה בשעתו מרינה שרק התשתית נשארה לאחר שהפרוייקט הופסק בתחילתו. יש רציף ללא כל שירותים נילווים. בשנה שעברה עברתי כאן וראיתי שהפרוייקט קיבל רוח חיים וחידשו את העבודה. אני מחליט שלא להרים מפרשים ל - leg הזה שכולו 3 מייל ולהפליג על מנוע בלבד. את הסי-קליר עושים במפרץ, קודם ליציאה. אני יודע שבחוץ סוער.
מקדמת את פנינו רוח מערבית של 35 קשר עם גלים של 2-2.5 מטר, מקציפים בלובנם. real fresh white horses בעגת השייטים האמריקאים. בפיורד עצמו שאורכן 2 מייל הרוח והגלים נחלשים אך עדיין, הפיורד כולו רוחש ובוחש. אני יודע שבנו שובר גלים וסומך על כך שהוא ייתן מחסב טוב מהגלים הנכנסים לפיורד במערבית הנלוזה הזו. תקוות לחוד ומציאות לחוד. שובר הגלים החדש נותן יופי של מחסה, אך אין כניסה. רציפי מרינה חסומים בתהליך בניה לא מאפשרים כלל את הגישה למקום. בקיץ הבא המרינה תיפתח צועק מישהוא באנגלית. אין ברירה, אני חוזר חזרה נגד הרוח, יוצא מהפיורד ומסתובב מזרחה אל נמל קאש, שאינו שכיית חמדתי עקב הצפיפות והסתבכויות העוגנים, ביחוד במזג אוויר כזה.
בקושי מצאנו לנו מקום עגינה ברציף המערבי, שהוא הטוב מן השניים במערביות חזקות כאלה. מחר הוא יום הרפובליקה בתורכיה והכל מוכן ומזומן לחגיגה. יש חגיגה נוספת, מחר יום שוק וזהוא ארוע צבעוני מאוד. את הערב סיימנו במסעדה העממית שעל יד המסגד על מרק עדשים נהדר - מֶרצ'ימֶק צ'ורבָה, שהוא המרק הלאומי התורכי, ותבשילים עממיים מוכנים.
למחרת בבוקר אני הולך מוקדם אל החשמלאי. אחרי הסבר עם ציור שמגשר על בעיית השפה הוא מצא מהר את מקור הבעייה. אכן, בים הברייקר החדש והמצברין יש נתק. חדש - למה. משום שהברייקר לא מאיכות טובה והזיזים נשחקו. אין לי ברייקר רזרבי. הפיתרון, משייפים את גדמי הזיזים, קודחים חור ומבריגים בורג שאורכו מותאם. העסק עובד.
החלטתי להישאר כבר עד למחרת לשיפור במזג האוויר.
במשך היום הגיעה למעגן יכטה מעניינת מאוד שעליה ישראלים. בניית עץ סקנדינבית נהדרת. תאווה לעיניים. לתחזק כלי כזה בים התיכון המזרחי - קצת בעייה. למי שיש זמן, מרץ וידע - תענוג.
למחרת בואנו מתחיל היום בסופות רעמים וגשם שוטף. הרוח עולה בעליל, אלא שכאן במפרץ יש הסתר טוב מכיוון הרוח הזה. הוספתי עוד חבל מהירכתיים לרציף המסעדה שלידינו ואנחנו "מטיילם" על בטוח בין החבלים והעוגן.
חיברתי את חיבור החוף לחשמל במסעדה שמולינו והמצברים בינתיים נטענים דרך מטען ה 220V . כאות הוקרה לבעל המסעדה שנתן לנו חשמל בטוּב ליבור אנחנו מזמינים אצלו סטיקים של דג אינטיאס (מהמשפחה של הלוקוּס) , תאווה לחיך. בסיום הארוחה הולכים למשטרת הנמל וביקורת הגבולות ועושים הליך יציאה מיוון. מפליגים, כשהכוונה שלי היא להיכנס למפרץ/פיורד הצמוד מערבית לקאש, החשמלאי נמצא ממש בסמוך למקום ובצמוד לעיר נבנתה בשעתו מרינה שרק התשתית נשארה לאחר שהפרוייקט הופסק בתחילתו. יש רציף ללא כל שירותים נילווים. בשנה שעברה עברתי כאן וראיתי שהפרוייקט קיבל רוח חיים וחידשו את העבודה. אני מחליט שלא להרים מפרשים ל - leg הזה שכולו 3 מייל ולהפליג על מנוע בלבד. את הסי-קליר עושים במפרץ, קודם ליציאה. אני יודע שבחוץ סוער.
מקדמת את פנינו רוח מערבית של 35 קשר עם גלים של 2-2.5 מטר, מקציפים בלובנם. real fresh white horses בעגת השייטים האמריקאים. בפיורד עצמו שאורכן 2 מייל הרוח והגלים נחלשים אך עדיין, הפיורד כולו רוחש ובוחש. אני יודע שבנו שובר גלים וסומך על כך שהוא ייתן מחסב טוב מהגלים הנכנסים לפיורד במערבית הנלוזה הזו. תקוות לחוד ומציאות לחוד. שובר הגלים החדש נותן יופי של מחסה, אך אין כניסה. רציפי מרינה חסומים בתהליך בניה לא מאפשרים כלל את הגישה למקום. בקיץ הבא המרינה תיפתח צועק מישהוא באנגלית. אין ברירה, אני חוזר חזרה נגד הרוח, יוצא מהפיורד ומסתובב מזרחה אל נמל קאש, שאינו שכיית חמדתי עקב הצפיפות והסתבכויות העוגנים, ביחוד במזג אוויר כזה.
בקושי מצאנו לנו מקום עגינה ברציף המערבי, שהוא הטוב מן השניים במערביות חזקות כאלה. מחר הוא יום הרפובליקה בתורכיה והכל מוכן ומזומן לחגיגה. יש חגיגה נוספת, מחר יום שוק וזהוא ארוע צבעוני מאוד. את הערב סיימנו במסעדה העממית שעל יד המסגד על מרק עדשים נהדר - מֶרצ'ימֶק צ'ורבָה, שהוא המרק הלאומי התורכי, ותבשילים עממיים מוכנים.
למחרת בבוקר אני הולך מוקדם אל החשמלאי. אחרי הסבר עם ציור שמגשר על בעיית השפה הוא מצא מהר את מקור הבעייה. אכן, בים הברייקר החדש והמצברין יש נתק. חדש - למה. משום שהברייקר לא מאיכות טובה והזיזים נשחקו. אין לי ברייקר רזרבי. הפיתרון, משייפים את גדמי הזיזים, קודחים חור ומבריגים בורג שאורכו מותאם. העסק עובד.
החלטתי להישאר כבר עד למחרת לשיפור במזג האוויר.
